למי צלצלו הפעמונים ארנסט המינגווי מלחמת האזרחים

למי צלצלו הפעמונים מאת ארנסט המינגווי, מהדורה ראשונה הוצאת עמיחי. מהדורה שניה הוצאת זמורה תרגם מאנגלית גדעון טורי, 1986, 444 עמודים.
FOR WHOM THE BELL TOLLS BY ERNEST HEMINGWAY 1940

"..לעולם אל תחקור לדעת למי מצלצל הפעמון: לך הוא מצלצל," ג'ון דון.

מלחמת האזרחים בספרד הייתה תוצאה של הבדלים פוליטיים ותרבותיים בין ה"רפובליקנים", אשר תמכו בממשלה החוקית הרפולביקנית והשנייה – ה"לאומנים", אשר מרדו בממשלה וביקשו להניח יסודות לממשל פאשיסטי-לאומני ביותר. המלחמה התמשכה כשלוש שנים והסתיימה בתבוסת הרפובליקנים לטובת לאומנים בראשות גנרל פרנקו. תומכי השלטון הרפובליקני הציגו את עקרונות המלחמה שלהם כמאבק בין פאשיזם ורודנות לבין דמוקרטיה. רבים, מכל העולם, חשו לספרד להגן על הדמוקרטיה וביניהם היה ארנסט המינגווי. הספר 'למי צלצלו הפעמונים' מבוסס על חוויותיו האישיות במלחמת האזרחים בספרד. מרצה חדור אידיאלים, ושמו רוברט ג'ורדן מגיע לספרד להילחם לצד כוחות הרפבוליקה הוא מצטרף ליחידת גרילה קטנה המונהגת על ידי איכרה רבת עוצמה בשם פילאר. המשימה המוטלת על היחידה היא להפיל גשר בעל חשיבות אסטרטגית. ג'ורדן מתאהב במריה, צעירה שנאנסה על ידי הפאשיסטים. שלושה ימים שהם מבלים יחד, משכיחים מהם את הזוועות שסובבות אותם, את נבזות הקומוניסטים, הזלזול האסטרטגי של המנהיגים הקומוניסטים, והאכזבה והפיקפוקים ממלאת את חברי היחידה.  ג'ורדן דבק במשימה ומצליח לפוצץ את הגשר במחיר כבד ביותר. שתי הנשים, פילאר המנהיגה ומריה 'המפוצצת', הן דמויות נשיות חזקות ומועצמות ביותר בסיפור שכולו אמון על גבריות רצחנית. תיאור מרגש של יחידת גרילה שביניהם יש יחסים אמביוואלנטיים, שנאה-אהבה, קנאה וחוסר אמון. חלק מהם נהרגים בפעולות.

"..אחר כך עלה ריחו של אברש שנמעך וחיספוס הגבעולים שהתעקמו מתחת לראשה וזוהר השמש על עיניה העצומות. ועד סוף ימיו יזכור את עיקול צווארה כשהוטה ראשה לאחור, אל שורשי האברש, ואת שפתיה שנעו בחרש, כמאליהן, ואת רפרוף הריסים על העיניים העצומות שהתהדקו אל מול השמש ואל מול הכול, ובשבילה הכול היה אדום, כתום, אדום זהוב מן השמש שעל העיניים העצומות… בשבילו היה זה מבוי חשוך שלא הוליך לשום מקום, אחר כך לשום מקום, אחר כך שוב לשום מקום, ופעם נוספת לשום מקום, ופעם נוספת לשום מקום. תמיד ולנצח נצחים לשום מקום. כבד על המרפקים התקועים באדמה לשום ממקום. חשוף, לעולם ולשום מקום. עכשו מעבר לכל סבל, מעלה, מעלה ולתוך השום ידיעה. פתאום, צורב, חובק כול, הכל לשום מקום הלך והזמן נעצר דום ושניהם היו שם. הזמן עצר מלכת והוא חש את האדמה מזדעזעת ומתרחקת מתחת להם. אחר כך היה שכוב על צידו, ראשו בעמקי האברש, מריח אותו ואת ריח השורשים ואת האדמה, והשמש חדרה דרכו וכפיו היו חשופות וצלעות גופו נסרטו בו והבחורה שכבה מולו ועיניה עדיין עצומות ואחר כך פקחה אותן וחייכה אליו, והוא אמר בעייפות רבה, ובמרחק שהיה גדול אך מלאה ידידות:'הי, ארנבת.' והיא חייכה ואמרה מאפס מרחק:, הי, אנגלי שלי,"
"אני לא אנגלי,"
"דווקא כן,"
אחר כך פסעו יחדיו לאורך הנחל והוא אמר:" מאריה, אני אוהב אותך ואת כל כך חמודה וכל כך נפלאה וכל כך יפה וזה עושה לי דברים כאלה. כשאני איתך, שאני מרגיש כאילוא אני רוצה למות כשאני אוהב אתך."
"אה," אמרה," אני מתה כל פעם, אתה לא מת?"
"לא, רק כמעט. אבל הרגשת איך האדמה מזדעזעת?"
"כן. ברגע שמתי.."
עמוד 158.

"רוברט ג'ורדן שמע את האש כשהניף את סליל התיל אל פני הגשר בידו האחת ואחר כך משך והעלה את גופו אחריו. כשנחו ברכיו על שולי פלדת הגשר וידיו היו מונחות על פניו שמע את המקלע יורה מאחורי העיקול שמתחת. הקל היה שונה מקול הכלי האוטומטי של פאבלו. הוא קם על רגליו, התכופף, העביר את סליל התיל בזהירות והחל משחרר תיל תוך כדי הליכה לאחור לאורך הגשר. הוא שמע את היריות ותוך כדי הליכה הרגיש בקיבתו כאילו ההדים חוזרים מסרעפתו הוא. האש התקרב כשהמשיך בהליכתו והוא הביט לאחור… הוא ליפף את התיל פעם אחת סביב אמת ידו וצרח אל אנסלמו:"פוצץ אותו!" וקבע את עקביו בקרקע והיטה את גופו לאחור בכוח, להגביר את מתיחות התיל, ותוך כדי כך סובב אותו סביב אמת ידו,וקול המשאית התקרב והלך מאחור ומלפנים היתה הדרך עם הזקיף המת הגשר הארוך וקטע הדרך שמעברו האחר, עדיין ריקים. ואחר כך נשמע קול רעם מתנפץ ומרכז הגשר התרומם באוויר כגל נשבר והוא חש בהדף הפיצוץ מתגלגל לברו כשצלל אפיים ארצה לתוך התעלה הצופה אבני חצץ וידיו הדוקות לראשו. פניו היו לחוצות אל אבני החצץ הרצופה כששקע הגשר במקום שהתרומם והריח הצהוב והמוכר התגלגל מעליו בעשן רב ואחר כך החל לרדת גשם של רסיסי פלדה. כשהפסיקה הפלדה ליפול עדיין היה בחיים.." עמוד 420.

ארנסט המינגווי סופר ועיתונאי אמריקני, זוכה פרס נובל לספרות. 1899-1961. סגנונו השפיע רבות על סופרי המאה ועשרים. המינגווי זכה פרס פוליצר בשנת 1953 עבור ספרו 'הזקן והים' ופרס נובל לספרות בשנת 1954.

הספר הוסרט ב-1943 עם גארי קופר כרוברט ג'ורדן ואינגריד ברגמן בתפקיד מאריה, בוים על ידי סאם ווד.
ארנסט המינגוויי
למי צלצלו הפעמונים מאת ארנסט המינגווי

למי צלצלו הפעמונים מאת ארנסט המינגווי
מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת האזרחים בספרד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s