סיפור מלחמה מאת רון זוהר, הוצאת משרד הביטחון, 1988, הקדמה מאת דן שומרון רב-אלוף, מבוא מאת האלוף ישראל טל מלחמת יום הכיפורים. ספר מדהים בתיאור פשטני לכאורה, ישר לעניין, בשפה של נער בן תשע עשרה(זה היה גיל המחבר בעת כתיבת הספר), יצא לראשונה בהוצאת עם עובד, האותנטיות של הספר הוא בשל התבטאויות חריפות, בוטות, גסות, דוגרי ישראלי של נער. ספר כועס, מורד.
זהו סיפורו של שיריונאי בגדוד טנקים סדיר במלחמת יום הכיפורים. לוחם מן השורה, שחווה את קרבות השריון הקשים בימים הראשונים ללחימה, שעה שגדודו, כל כל צה"ל, היה שרוי עדיין בהלם הפתעת המלחמה. 168 עמודים שווים קריאה!
עמוד 92:
"התעוררתי בשעה שלוש לפנות בוקר לקול רעש מנועים. עד מהרה התברר לי, כי הטנק השלישי תוקן וכעת נעשות ההכנות האחרונות לקראת התנועה מערבה, אל האש….לאורם של פנסי כיס עסקו צוותי הטנקים בהשלמת הטיפול לפני התנועה….אור הלילה הצונן התערב בגזים השרופים, עת חוממו מנועי הטנקים בהספק של 1200 טורים. משפטים יבשים של נוהל טיפול לפני התנועה חתכו את האוויר.
"כמה זמן אתה מחזיק אותו על 1200, יא חרא!"
"לך תזדיין, טוב?אני כבר לפחות שתי דקות על 700!"
הערת המחבר: כל שמות שבספר, למעט שמיי, שמות חברי הקיבוץ ושמו של האלוף שמואל גונן, שונו. …מפקד הטנק ברעם הוא ששון גלעם וברצוני לתקן טעות ולהכריז כרי ששון לא עישן ביום הכיפורים. מפקד הפלוגה גיא הוא מוטי פז, נהג הטנק נרי הוא יגאל מדר, ברמן הוא אריה שמרת (שמוס), מפקד הגדוד הוא עוזי לב צור לנצנר, סגן מפקד הפלוגה אשר הוא חיים בלפר.
ספרי מלחמה ושלום 