קטגוריה: מלחמת העולם הראשונה

השגעון הגדול אביגדור המאירי מלחמת החפירות

השגעון הגדול אביגדור המאירי , מהדורה חדשה הוצאת דביר , סדרת קולות 1989, הקדמה מאת דן מירון. אחרית דבר אבנר הולצמן.
THE GREAT MADNESS BY HAMEIRE AVIGDOR
רשימותיו של קצין עברי במלחמת העולם הראשונה, הידועה כמלחמת החפירות. אביגדור המאיר השתתף במלחמתה עולם הראשונה כחייל בצבא האוסטרו-הונגרי, שהה בחזית שנתיים עד שנלקח בשבי ונשלח לסיביר. אביגדור, כשאול טשרניחובסקי וגרינברג נחשפו לזוועות המלחמה, למלחמת הגזים, ללהביורים, ולכלי נשק קטלניים שעד אז לא היו ידועים. אביגדור המאירי היה הסופר העברי שכתב על מלחמתה עולם הראשונה, השני שאנחנו מכירים הוא ישראל ראבון אבל בעיקר למה שקורה עם החייל לאחר המלחמה בספרו 'הרחוב' -ראה בבלוג. התיאורים של המאירי הם קצרים, ישירים ולפעמים בוטים ולפעמים מאופקים אבל תוך כדי הקריאה בספר חווה הקורא את מוראות המלחמה כאילו היה שם. 294 עמודים.
הספר השגעון הגדול נחשב עד היום כאחד מספרי המלחמה הטובים ביותר בעולם, בעיקר על תיאורי המלחמה הראשונה.

עמוד 176, הפרק 'אשה!אשה!

"האביב הולך ונותן את אותותיו-אך לא בחוץ, לא בשמי גאליציה האפורים, גם לא על אדמתה השחורה והמרופשת עד כדי ייאוש, אלא בתוך תושבי בור המחסה המסכנים. התרגלנו לאט -לאט לראות את עצמנו כראות איזה מין עם מיוחד, שאין לו שום שייכות אל אותו העם היושב שם בערים ובכפרים. לכלא אחד מאיתנו יש שם מישהו ..אך במשך הזמן התרחקנו מהם עד כדי צחוק. איזו שייכות יש, למשל, לי, החייל הרגלי אביגדור פוירשטיין*, היושב פה בבור מזה שנתיים, הישן ברפש שינה נעימה, האוכל לחם מעופר בעפר, הנידון למיתה משונה בכל רגע ורגע והמעשן סיגריה מפיון של החייל הרגלי פושט הכלבים, איזו שייכות יש לי אל אחי שם, או אל חברי שם, הישן כעת בקברט וצוחק לאנקדוטה על דבר החמות השמנה? כן, יש לי איזו שייכות: לו יכולתי להופיע פתאום, לתת לו על ראשו הצוחק סטירת ענק, לתפוס אותו ברגליו כמטאטא ולהכות בו את כל הצוחקים שם מכת רצח ולשרוף את הקבארט יחד עם המשחקים הארורים על הבימה?זה כן. כמה זה נורא!אני מתגורר פה מזה שנתיים תחת פחד מוות בלתי פוסק,בעמידתי, בישיבתי, בשוכבי, בשנתי, באכילתי ובעשני את הסיגריה: בכל רגע יכול לבוא כדור, להיכנס בקודקודי ולקבור אותו בקבר אחים בלי הספד ותכריכין ואיש לא ידע אפילו את קבורתי."
*שמו המקורי של אביגדור הוא אביגדור פויירשטיין, אחיו של אמיל פויירשטיין, גם סופר.

השגעון הגדול אביגדור המאירי מהדורה חדשה

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

היד הקטועה בלז סנדראר מלחמת החפירות צרפת נגד גרמניה

היד הקטועה בלז סנדראר, הוצאת זדחמורה  סידרת ספרות מופת מלחמתית אדם בקו האש,  תרגם אביטל ענבר.
BLAISE CENDRAS LA MAIN COUPEE רומן מלחמתי סנדראר, מלחמת העולם הראשונה מלחמת החפירות. משורר צרפתי, איש ליגיון הזרים והרפתקן חסר מנוחה, מוביל את יחידת הקומנדו הקטנה והמוזרה שלו לשורה ארוכה של מלחמות זעירות ופרטיות בהחלט עם האויב הגרמני המחופר ממול. מזלו של סנדראר שיחק לו זמן רב מדי. עתה, לאחר שאיבד במהלך הדרך רבים מחבריו הטובים ביותר, מגיע גם תורו. הוא נפגע קשה ומאבד אחת מידיו. אנשיו, שהלכו אחריו תקופה ארוכה באש ובמים, מפנים אותו לאחור, נפרדים מעליו בפעם האחרונה. האם יחזור לפגוש אותם?האם יחזור להילחם לצידם? המחבר היה אחד הדמויות הציוריות והמרתקות ביותר של עולם הספרות בראשית המאה שעברה.

עמוד 96:
"מעמדי היה בלתי סדיר לחלוטין. מאז תחילת המלחמה הייתי טוראי ראשון. תחילה שימשתי כמפקד כיתה, כלומר תפקיד שממלא אותו רב"ט, ומאז שהתיישבנו בלה גרנוייר נעשיתי למפקד מחלקת הקומנדו, וכפוף במישרין למפקד הגדוד. אך ז'אקוטה בטח בי. לי לא הייתה דרגת קצין, ולכוח הקומנדו שלי לא היה כל תג מיוחד. זה התפתח בטבעיות גמורה, מכורח הנסיבות, יום אחר יום מאז הגיענו לחזית.
"עכשיו, יש לכם מעמד רשמי של יחידת סיור, אז תביאו לי שבויים." אמר לי סרן ז'אקוטה פעם אחת ולתמיד. להביא שבויים קל לדבר. ערכתי כמאה סיורים, ורק בחמישה או שישה מהם הסתייע בידי לתפוס שבוי, כלומר: לקטוף זקיף מקווי האויב. הגרמנים לא הצליחו בכך יותר מאיתנו, אף על פי שסיוריהם היו פעלתניים ובעלי ציוד עדיף."
היד הקטועה בלז סנדראר רומן מלחמתי

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

יומן המלחמה אנרי בארביס מלחמת החפירות צרפת גרמניה

יומן המלחמה אנרי בארביס מכתבים מן החזית הוצאת ספרית פועלים סדרת ספרי משלט, תרגמה מרים ברנשטיין כהן, העטיפה מעשה ידי האמן שרגא וייל, המחיר 300 פרוטה
אנרי בארביס סופר צרפתי 1935-1873 BARBUSSE פרסם רומן ראליסטי בשם 'האש' 1916, תיאר את זוועות מלחמת העולם הראשונה. ספר זה התפרסם מאוד וזכה בפרס גונקור . אחר כך פרסם ספרים שביטאו את דעותיו הקומוניסטיות ואת הקו הפאצפיסטי של רומן רולאן.  יומן המלחמה הוא צרור מכתבים שהם בחזקת יומן המלחמה העולמית הראשונה, כתובים בתוך החפירות בידי מחבר הספר הידוע זוכה פרס גונקור-האש.  מסקנתו לאחר הטבח שהיה עד לה במלחמות החפירות היא שאי אפשר כך להמשיך וכי העולם צריך הפיכה ובנייה מחדש. זאת כמובן, לפני שהסופר והעולם ידעו על זוועות סטאלין והבולשביקים בבני עמם. חפש גם 'תנועת צלילות'. בארביס נפטר בברית המועצות.
לקריאה נוספת: שלום ולא להתראות רוברט גרייבס מכתבי סארטר
טריוויה: באחד המכתבים של בארביס, הוא מתאר איך הצליח לראות את התחת של ריימון פאנקורה, מדינאי צרפתי שבעצם, בגללו נפתחה המלחמה גרמניה-צרפת.
עמוד 61:

"על כל אחד מאיתנו לחפור מטר אחד: אנו מתחילים בעבודה. בשעה הראשונה היא בחזקת סכנה משום שאין מחסה, ומסביב עמדותיהם של הגרמנים. מיד עם המראת הרקטה הראשונה, בטרם תידלק,-צנח!כולם כאחד משתטחים אפיים, ולאורו היפה של הכוכב, המתנודד בשמיים, אתה רואה אנשים מוטלים על הארץ כפגרים מתים. אחר כך שוב חופרים…"

עמוד 114:
19 במארס, 1916:
"הי, הי, עוד יום חולף. בשמחה הנני משיב על שני מכתביך, לפי שרואה אני כי שלוות בינה מתחילה יקירתי, להשתלט על ליבך. אכן, פעם בפעם עדיין עלי לקבל קצת אופיום. אין כאן כל אפשרות לקיים את הדיאטה, אך אומרים כי בקרוב יעבירונו לכפר, ואפשר יהיה לערוך שולחן של צוות. ספרי על המלחמה לא יהיה 'חידוש', לגמרי לא. פשוט, יש ברצוני לספר קורותיה של מחלקה אחת בשלביה וגלגוליה השונים של המלחמה. עיבוד החומר אינו מלאכה קלה, הנני משתמש בכל הזדמנות לחסוך מזמני במלאכת הלבלר ולהקדישו למלאכת הסופר-איך אין די בכך, לפי שעכשיו 'אין המלחמה קלה', כדברי ידידי מן הגדוד היבשתי ה-8, והרי עיניך הרואות: מכתבי אינם ארוכים, סימן שאני מקריב את הכל: רוצה אני להשלים את עבודתי אשר יזמתי לעשות בהקדם האפשרי ועל הצד היותר טוב."

יומן המלחמה מכתבים מן החזית אנרי בארביס

לקריאה נוספת: שלום ולא להתראות רוברט גרייבס
 שלום ולא להתראות רוברט גרייבס

ריימון פאנקורה 

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

הרחוב ישראל ראבון רומן עברי מלחמת העולם הראשונה הספרייה החדשה

הרחוב ישראל ראבון הוצאת הספריה החדשה מיידיש ק.א.ברתיני עם אחרית דבר מאת חנא שמרוק, 1986
THE STREET BY YISROEL RABON
רומן עברי רב עצמה על תקופתו וזיכרונותיו של המחבר מימי שירותו במלחמת העולם הראשונה בצבא הפולני. סגנון ישיר, כמו מכות לפרצוף הקורא, אין זמן לתיאורי נוף, אין מטפורות, אין כלום רק דיאלוגים ישירים, תיאור מצב עכשווי. גיבור הספר הוא חייל המשוחרר לאחר המלחמה והוא משוטט ברחובות ערים זרות בדרכו לאי שם. עברו כמעט לא ולא ידוע, כולו לא ברור. כל רצונו הוא שיחה עם אדם כל שהוא, רגש אנושי, מגע אינטימי ולא מלחמות עם כלבי הרחוב. תיאורים מרתקים ביותר. מהשורה הראשונה:
"לפני שמונה שבועות השתחררתי מהצבא. ביום קיץ גשום של סוף יולי אכלתי בפעם האחרונה מרק של חיילים בגדוד הרגלים ה-27 שבעיר טשנסטוחוב.."

עמוד 56:
לפני הופיעו שתי נשים. האחת שמנמונת בעל כתפיים רחבות ורגליים יפות מאוד, שדרכו בחוזקה על המדרכה בפסיעות קטנות: את ראשה סובבה באי שקט לשני הצדדים, כך שעם לכתי מאחוריה יכולתי לראות את פניה…הדם פרץ אל פני, ולבי החל להלום ביתר עוז. יחד איתה הלכה אחריה נמוכת קומה ודקה. לאורך כמה רחובות הלכתי אחרי שתי הנדים ושחשתי שאני משתכר מתאווה. אחת מהן הבחינה שאני הולך אחריהן. הקטנה נתנה בי מבט נפחד ולחשה משהו לחברתה, שאף היא הסתכלה בי. היא העלתה העוויה של פחד על פניה, משכה את יד חברתה, ושתיהן חלו לפסוע במהירות. אני כבר לא יכולתי להינתק. על אף שפניהן הנבעתות שטפו אותי במים קרים, הוספתי ללכת אחריהן. הן היפנו כמה פעמים את מבטיהן אלי. לבסוף גררה האחת את חברתה, ושתיהן מצאו הצלה בכניסתן או מוטב במנוסתן, לבית קפה. נשארתי עומד כטיפש . מרוב כאב הלמתי באגרופי על הקיר ונמלטתי מהר מן המקום."
הרחוב ישראל ראבון הספריה החדשה

ישראל ראבון 1900-1943?42? סופר ומשורר יידיש יליד פולין. רוב ימיו התגורר בעיר לודז', ובספריו תיאר את העוני ששרר בה לפני מלחמת העולם השנייה. נרצח במחנות ההשמדה.

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה

פעמוני באזל לואי אראגון על האנארכיזם צרפת-גרמניה-וינה

פעמוני באזל מאת לואי אראגון מספר על האירועים שהובילו לקיום הקונגרס הבינלאומי הראשון בבאזל ופעולות האנארכיסטים לפני. ריימון פואנקרה, ראש ממשלת צרפת ונשיא צרפת בין השנים 1912 עד 1920. למרות היותו נתין גרמני, יצא כנגד גרמניה, קשר קשרים חזקים עם הרוסים. הביא לפלישת צרפת לחבר הרוהר עקב אי עמידת הגרמנים בתנאי הפיצויים שנבעו בחוזה ורסאיי. אנארכיסטים, באקונין, קארל מארכס ואחרים. במרכז הרומן סיפור אהבה. 312 עמודים
עמוד 290:
באתה שעת משבר, ומעלל דמים חדש של קבוצת בונו המציא לממשלת ריימון פואנקרה הזדמנות להתערב. בשעה שמונה בבוקר למחרת הרצחו של בידום הותקפה המכונית בחורשת הסינאט. הנהג נרצח ועוזרו נפצע. שלושה אנשים תפסו את המכונית ונעלמו. בשעה עשר הגיעו לשאנטאי. ארבע מהם חדרו לסוכנות "החברה הכללית", רצחו את אחד הפקידים, ופצעו שניים, בעוד הרביעי נמלט לנפשו. הם הריקו את הקופות וחזרו למכונית. בחיפויו של אחד ,המבטיחים" בחוץ, המזוין ברובה, הסקרנים לא העזו להתערב. בעל הרובה נכנס למכונית, אחד מחבריו מוציא מידו את נשקו וירה אל ההמון. המכונית מסתלקת."
פעמוני באזל לואי אראגון

לואי אראגון נולד בשנת 1897 בפאריס למשפחה מן המעמד הבינוני, שירת כחייל במלחמת העולם הראשונה ומסוף שנות העשרים הקדיש את זמנו ומרצו לחיים הפוליטיים. לאחר ביקור בברית-המועצות בשנת 1930, נעשה קומוניסט קנאי ופעיל נמרץ במפלגה זו. בימי מלחמת ספרד היה מראשי המסייעים לכוחות הרפובליקה ובמגמה זו אף ערך את עיתון הערב 'סה סואר'. לאחר כיבוש צרפת בידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה היה מפעיליה הנועזים של תנועת המרי ועם בוא השלום נעשה אחת הדמויות הפופולריות ביותר בין אנשי הרוח הצרפתים. הוא נפטר בשנת 1982. כמעט מראשית פעילותו בתחום הפוליטי העמיד המשורר והסופר אראגון את יצירתו לשירות אמונותיו החברתיות, והיותו לסופר מגויס פגעה במעמדו כאיש ספרות. ואולם בימי המחתרת האנטי-נאצית נעשו יצירותיו צרופות יותר וכבוד כאיש ספרות מובהק עלה בחוגים רחבים והולכים. מבין ספריו שתורגמו לעברית: דינו של שופט צבאי הקומוניסטים פעמוני באזל אורלין.

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

מלון סבוי יוזף רות רומן מלחמתי

מלון סבוי מאת יוזף רות  הוצאת זמורה, מגרמנית יוסף שריג, 1992
HOTEL SAVOY JOSEPH ROTH-1924
הסיפור מסופר דרך מקרה של חייל אוסטרי שהיה שבוי בידי הרוסים ולאחר מסע מפרך מרוסיה הקרה הוא מגיע לאירופה לעיר שאת שמה אינו זוכר. הוא משתכן במלון שבו העשירים גרים בקומות התחתונות והעניים בעליונות. הווי המלון מספק לו דרך לבחון את חייו ואת חוסר תוכלת שבמלחמות ורעיונות פאשיסטים . 116 עמודים. אנחנו ממליצים לקרוא א "לאן תתגלגל,תפוחון?" ו"הרחוב" מאת ישראל ראבון.

"אני מגיע בעשר למלון סבוי. החלטתי לנוח כמה ימים, אולי שבוע, בעיר הזאת חיים קרובי משפחתי-הוריי היו יהודי רוסיה-אני רוצה להשיג כסף, כדי להמשיך את דרכי למערב. אני חוזר אחרי שהייתי שלוש שנים שבוי מלחמה, הייתי במחנה בסיביר ונדדתי דרך כפרים וערים כפועל, שכיר יום, שומר לילה, נושא מזוודות ושוליית אופים. אני לובש חולצה רוסית שמישהו נתןלי במתנה. מכנסים קצרים שירשתי מחבר לנשק ונעלים הטובות עדיין לשימוש, שמקורם איני זוכר עוד. לראשונה, אחרי חמש שנים, שוב עומד אני בשערי אירופה." עמוד 7

מלון סבוי יוף רות

יוזף רות 1894-1939שייך לחוג הסופרים האוסטרים היהודים שיצירתם ראתה אור בחלקה הראשון של המאה העשרים. יוזף רות שירת בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה התגורר בגרמניה. היה אחד מעורכי ה"פרנקפורט צייטונג'. שב לוינה ב-1933 וב-1936 ברח לפאריס. נדד הרבה, שתה הרבה ולא מים, ואמונותיו היו שונות: פעם דגל במונרכיה ובפעם אחרת משיכה לנצרות. בשנת 1939 נפטר בבית מחסה לעניים. עד היום לא ברורה סיבת מותו.
הבלוג ממליץ לכם לקרוא את ספריו של ליאו פרוץ, שטיפן היים, סטיפן צוויג.  מספריו של יוף רות בעברית: איוב. מארש ראדצקי. מלון סבוי. קברות הקפוצינים. בריחה ללא קץ. הנביא האילם. הלילה האלף ושניים. 

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ רומן היסטורי

השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ הוצאת ספרית פועלים מגרמנית אריה אוריאל, 1987
ST.PETRI SCHNEE LEO PERUTZ 1933

הספר הוא ספק סיפור מסתורין, סיפור מתח מצמרר בנוסח אדגר אלן פו: נסיונו של בארון גרמני, "לתקן את העולם כדי לעורר מחדש את האמונה הדתית בתקופה של ריקנות ובינוניות כתקופתינו." הבארון אכן מטורף. רקע הסיפור הוא גרמניה המובסת לאחר מלחמת העולם הראשונה ועליית הנאצים לשלטון. במרכז הסיפור, רופא כפרי המחפש את אהבת חייו, וכשהוא מוצא אותה הוא זוכה לליל אהבים אחד ויחיד. לעומת את הוא מוצא עצמו לכוד במזימתו השטנית של הבארון. היה או לא היה? זה לא סתם רומן בלשי, זה רומן העוסק באמיתות זכרונותינו, שהם היסוד הבלתי מעורער של זהותנו. רומן ברמתו של אדגר אלן פו.

"כשנפלטתי מתוך הלילה הייתי משהו ללא שם, יצור ללא אישיות שהמושגים "עבר" ו"עתיד" זרים לו לחלוטין. שעות רבות, או אולי רק שבריר של שנייה, שכבתי במין קהות חושים, שהפכה למצב, שגם עכשיו אני מתקשה מאוד לתאר אותו. אם אגדיר אתו כמודעות עצמית מעורפלת מלווה בתחושה של חוסר תכליתיות מוחלט, תהיה זאת המחשה בלתי מספקת של המיוחד והמוזר שבאותו מצב. קל היה לומר: אני ריחפתי בחלל הריק , אלא שהמילים האלה אינן אומרות כלום. ידעדתי רק שמשהו קיים, אבל לא ידעתי שאותו "משהו" זה אני."
השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ
ליאו פרוץ כתב לעצמו על ספריו שלו: על הספר הזה, "השלג של פטרוס הקדוש" הוא כתב בערך כך: השלג של פטרוס הקדוש לא הניב את ההצלחה לה קיוויתי רק הצלחה צנועה כמו כל קודמיו…גרמניה היא אסון בשבילי." למעשה, הופיעה באותה שנה רק רשימת ביקורת אחת על הספר בגרמניה. מאז ראשית 1934 ועד לתבוסת הנאצים לא נזכר עוד שם הסופר היהודי בן עירו של קפקא.  ליאו פרוץ נולד ב-1882, התנדב לשירות צבא הקיסר. שוחרר בעקבות מחלה ועקר לוינה שבה למד מתימטיקה, כלכלה וביטוח. בווינה התיידד עם קארל קראוס, ארתור שניצלר, ריכרד בר הופמן(סיפורי הופמן) ואוסקר קוקושקה. בוינה גם החל לפרסם סיפורים קצרים, שירים ומאמרי ביקורת. ב-1915 התפרסם הרומן "הכדור השלישי". בסיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית היגר פרוץ לישראל והתיישב בתל אביב אבל לא הסתדר. בשנת 1951 חזר לאוסטריה בה נפטר בשנת 1957. במכתב שכתב מתל אביב לחבר ברביעי במאי 1946 בכה כי הוא סופר נשכח כמו ידידו אליאס קאנטי. בין השנים 1918 עד 1933 תואר ליאו פרוץ כאחד המספרים הנקראים ביותר בגרמנית" לפי פרידריך טורברג ואף זכה בהערכתם של אנשים כתיאודור אדורנו, בורחס, הרמן ברוך וקורט טוכולסקי. ב-1966 כתב עליו מכס ברוד:"בתל אביב חי ליאו פרוץ בפירוש בגלות, ממתין לתחייתה של הקיסרות ההבסבורגית."

מספריו של ליאו פרוץ באתר בוקספר
השלג של פטרוס הקדוש.
המרקיז דה בוליבר.
לאן תתגלגל, תפוחון?
בין תשע לתשע.
הכדור השלישי.   

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

לאן תתגלגל תפוחון ליאו פרוץ רוסיה נגד אוסטריה

לאן תתגלגל תפוחון ליאו פרוץ, הוצאת עם עובד תרגמה מגרמנית רוני לוביאניקר, 1998.
W0hin ROLLST DU APLFELCHEN
שבוי אוסטרי חוזר משביו ברוסיה. בזכרונו, קצין רוסי סאדיסט שרוצח את חברו השבוי בדם קר. האוסטרי נשבע לנקום. לאחר המלחמה, הוא יוצא לערבות רוסיה לחפש אחר הקצין הרוסי. ברוסיה הוא נקלע למהפכה הסובייטית ולאכזריותה. משעקבותיו של הקצין נעלמו, הוא יוצא לכל ארצות אירופה בחיפוש אחר הרוסי. מרדף עיקש, אכזרי וחסר רחמים מסתיים בהפתעה ספרותית מהממת!ספר מרתק כמו רומן בלשי הנוטל כל מנוחה מהקורא. 214 עמודים.
""שם זר ולא מוכר, על הדלת. בהלת פתאום פילחה אתו: אולי איחר לבוא, אולי סליוקוב איננו, אלי נסע מכאן אתמול ואיש אינו יודע לאן? אבל בעודו הופך בדעתו חש לפתע ריח עדין, מוזר, הבוקע דרך הדלת הסגורה. הוא הכיר את הריח הזה מסיביר, ממחנה צ'רנאביינסק, זה היה ריח טבק סיני, ריח הסיגריות שעישן סליוקוב: הוא עצם את עיניו, ובתחושת עונג שאין להביעה במילים שאף אל קרבו את ריח ניחוח הימים שחלפו. אחר כך משך בפעמון. מאחורי הדלת הזאת, עכשיו היה בטוח בכך, נמצא סליוקוב." עמוד 209

לאן תתגלגל תפוחון ליאו פרוץ
ליאו פרוץ נולד למשפחה יהודית בשנת 1882 אך גדל בוינה והיה בן חוגם של רוברט מוסיל, רילקה והופמנסטאל. הוא החל לפרסם את הרומאנים שלו בגיל מאוחר. ב-1938 עלה לארץ אך מאוחר יותר חזר להתגורר בוינה, שם ניפטר בשנת 1957, כמעט שכוח ורק לאחרונה חזר והתפרסם באירופה כולה.
מספריו של ליאו פרוץ בעברית:
השלג של פטרוס הקדוש.
המרקיז דה בוליבר.
לאן תתגלגל, תפוחון?
בין תשע לתשע.
הכדור השלישי.  

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, מלחמת העולם הראשונה, רוסיה

קברות הקפוצינים יוזף רות נפילת האימפריה האוסטרית

קברות הקאפוצינים מאת יוזף רות, תרגם מגרמנית צבי ארד, הוצאת זמורה, 1986, 123 עמודים
DIE KAPUZINERGRUFT JOSEPK ROTH 1950
בהרי הקפוצינים, ישנו בית קברות שיועד עבור מלכי בית הבסבורג. הספר מספר את נפילתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית כמדינה עצמאית ואתה חוגי האריסטוקרטיה והבורגנות הקטנה. זהו אחד משרשרת הספרים של יוזף רות על שושלת טרוטה שבעצם כל ספר עומד בפני עצמו ודרכם הוא מסתכל במלנכוליה על אובדן הנעורים, על סיפור אהבה מיוחד במינו, ובני המשפחה שנשבו בשבי הרוסי לסיביר ב-1918. חוסר מוצא, אכזבה, מרירות וייאוש הם חלקם של גיבורי משפחת טרוטה ערב מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה.
הספר הוסרט בגרמניה ב-1971 תחת השם "טרוטה".
"בימים הראשונים בפברואר מתה אמי. מתה כפי שחיה. בשקט ובאצילות. כשבא הכומר להכין אותה לדרכה, אמרה לו "שיעשה את מלאכתו מהר, כי אין לאלוהים פנאי. ..רעים האנשים האדוקים המשקרים לפני מולם ונעשים אצילים..ועכשיו, הבא לי את הבן שאראה אותו עוד פעם אחת."
ירדתי והבאתי את הבן. הוא כבר גדול וכבד. אמי חיבקה ונישקה אותו:
"שלח אותו מכאן, רחוק!" אמרה, "שלא יגדל כאן. לך!" הוסיפה." אני רוצה למות לבדי."
בלילה ההוא מתה. והוא ליל המהפכה. היריות התנפצו בעיר הלילית, ובארוחת הבוקר סיפר חוינצקי, כי הממשלה יורה בפועלים. "דולפוס זה, רוצה להשמיד את הפרולטריון. "…כשנקברה אמי בבית העלמין המרכזי, השער השני, עוד ירו בעיר. כל ידידי, זאת אומרת, כל דיירי הפנסיון שלנו ליוו את אמי למנוחתה. ברד ירד. כמו בליל שובי מן השבי." עמוד 117

יוזף רות:1894-1939 אוסטרי, יליד גליציה. סופר ועיתונאי יהודי. נחשב כנציג חשוב של האינטליגנציה היהודית המתבוללת. ב-1916 הצטרף לצבא האוסטרי וישב מספר חודשים בשבי הרוסי(ראה ספריו-לאן תתגלגל תפוחון ובריחה לאין קץ).כשעלה היטלר לשלטון עזב את גרמניה ונדד ברחבי אירופה. התיישב בפאריס מ-1933 שם חי בעוני ומת משכרות. ראה ספרו הכמעט אוטוביוגרפי-איוב, רומן המשקף את ילדותו האומללה בקרב יהודי גליציה. מספריו של יוזף רות בעברית: איוב. מארש ראדצקי. מלון סבוי. קברות הקפוצינים. בריחה ללא קץ. הנביא האילם. הלילה האלף ושניים. 
קברות הקפוצ'ינים

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

גבורים בנופי שממה מאת ג'ימס אולדרידג' על גנרל צ'רלס גורדון

גבורים בנופי שממה מאת ג'ימס אולדרידג' , הוצאת מדע וחיים, 1955, 360 עמודים.
HEROES OF THE EMPTY VIEW BY JAMES ALDRIDGE
קורותיו של הגנרל הבריטי ג'ורג' צ'רלס גורדון 1833-1885. גורדון שירת במלחמת קרים ואחרי כן בסין שם דיכא את מרד הבוקסרים(מרד טייפינג) והוא כונה בשל כך, גורדון הסיני. ב-1883 ביקר בארץ ישראל ועל פי מחקרו הגיע למסקנה כי גולגלתא אינה מצויה בקבר הקדוש מאלא מחוץ לחומה בקרבת שער שכם. ב-1874 נתבקש על ידי הח'אדיב של מצרים לפעול למען פיתוח המדינה, ומ-1877 עד 1880 היה המושל הבריטי של סודן. ב-1884 נשלח בחזרה לסודן בעקבות המרד של 'אל-מהדי': עשרה חודשים היה נתון במצור בחרטום כשהוא מחכה ומאמין כי הצבא הבריטי שלח אליו תגבורת אבל זו לא הגיעה והעיר נכבשה יומיים לפני שהגיע כוח חילוץ. הוא עצמו נרצח בידי אנשי המהדי.

"הוא צעד בשביל, שחאמיד הראה שלו המסע הראשון דרך יאמאר בימי המרד העיראקי. בני יאמאר קראו לשביל 'סולמו של יעקב'. כל פסגה במדבריות ערב כונתה כך. .תוך שעה אחת התרומם גורדון על הסלע האדיר, עמד והשקיף על שני ערוצי הוואדי. הוא נמצא בגובה כה רב מעל למדבריות, שהחול האדום מתמשך אין סוף לאופקי אודם רחוקים. הסלע הגדול והשטוח בשיא הפסגה היה 'סולמו של יעקב' וכאן ישב גורדון להשקיף על העולם הארגמני ולראות את המשתרע לפניו. בהשקיפו על אנשיו למטה, שנראו כיצורים זעירים, יכל היה לשחק את המשחק של פרומתיאוס, בו קיווה לעודד את עצמו לפעולה. כאן למעלה יכל היה באמת להיות חצי אל ובכל זאת בן תמותה עד כדי סכנה, כי פתאום ידע שהאלים יתפסו אותו במקודם או במאוחר על שניסה לעשות מעשים אלוהיים לגבי בני התמותה שלמטה. היה זה הייאוש האמיתי, כי היה זה הפחד מעצמו ומה שעלול להתרחש אם לא יצליח, שכן שאל את עצמו מה יביא לו מרד זה בין אם ייכשל ובין אם יצליח. אשר לורנס (איש ערב), דרך משל, היה רגע ההצלחה של נצחון השבטים גם קיצו של לורנס עצמו. כי מה יכול היה עוד לעשות עם יצריו,לאחר שהשבטים היו כבר חופשיים? נפשו של אדם הוקרבה למאמץ על החופש, ואילו התוצאה והשגת המטרה הביאה לריקנות ובדידות, אפילו מרירות. וגורדון הרגיש זאת עכשיו, כשהוא יושב על עמודו של 'סולם יעקב' ומחפש רגע של שכחה עצמית, שכן ידע, שהוא הולך ונכשל בדומה לפאוסט בניסיונו להעלות אותו כוח טמיר, הגושר  האנשים יחד בהשראתם הסותרת. לא היה שום דבר שהיה יכול ללמוד מלורנס(איש ערב) ושהיה לו לעזר..שוב הביט אל אנשיו למטה והתאמץ להיות שלם ואדיש אליהם ולעניינם. אך איזו שלווה מעניקה האדישות? טוב להם לאלים להיות אדישים! עמוד 94

על גנרל צ'רלס גורדון ג'ימס אולדרידג' יליד אוסטרליה 1918. היה עיתונאי מפורסם במלחמת העולם השניה, בעל פרסים ספרותיים ופרסי פוליצר. פרסם מספר ספרים על מצרים וביניהם 'הגולה האחרון', ספר מרתק ביותר על 'קהיר' שלא פורסם בעברית, הדיפלומט בשלושה חלקים, יצא לאור בעברית, ו'גיבורי השממה' על גנרל צ'רלס גורדון ומלחמותיו בחרטום נגד המהדי.


גבורים בנופי שממה מאת ג'יימס אולדרידג'

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמות והפיכות במזרח התיכון, מלחמת העולם הראשונה