אזליאה אדומה אנצ'י מין המהפכה התרבותית בסין סיפור מזעזע ומרתק על החיים תחת שלטונו הדיקטטורי של מאו טסה טונג. זהו סיפורה האמיתי של המחברת, אנצ'י מין שכמו מיליונים אחרים בסין, תלתה את דיוקנו של היושב ראש מאו בקירות ביתה, סגדה לשלטונו וציטטה את אמרותיו, וכבר בגיל עשר מונתה כמנהיגת קבוצת המשמרות האדומים הצעירים בבית ספרה. המשטר מיהר לנצלה לתועלתו ואנצ'י התבקשה לכתוב נאום קלון בו היא מוקיעה ומשפילה עד עפר את מורתה האהובה שהואשמה בריגול אימפריאליסטי. לנגד עיניה של אנצ'י עוברת המורה עינויים קשים כאשר אנצ'י מתנכרת ומתכחשת לה עד שהיא מגלה שבעצם היא מתכחשת גם לעצמה. אנצ'י היתה כל כך מפורסמת ומקובלת על המשטר עד שהיא היתה מועמדת לשחק במחזה ובסרט לפי מחזה פוליטי שכתבה אשתו של היושב ראש מאו. אנצ'י חיה בעולם מסוגר, מבהיל, שבו אין מקום לאהבה, אם אינך רומס אתה נרמס ואם אינך מסגיר אתה זה שתמצא עצמך במחנות עבודה וחינוך מחדש ומחנות כפייה קשים ביותר. עליך להיות מוכן להקריב את עצמך למען המהפכה, להרוג בשם העם והמהפכה ואם לא-אתה מת. ספר מרתק, מזעזע ובקטעים מסוימים פשוט מקפיא דם!
עמוד 30:
"נתבקשתי להשתתף באסיפת הוועד המהפכני של בת הספר. זה היה בשנת 1970, והייתי בת 13. דנתי באופן שבו יש להמשיך במהפכת התרבות בבית הספר היסודי עם חברי ועד העם, המהפכנים האמיתיים. כשהרמתי את ידי ואמרתי שברצוני לדבר, פני כבר לא הסמיקו..נאומיי היו חדורים ברוח התלהבות נאצלת. חלקו לי כבוד. תעודות הוקרה היו גאוות אמי. "
עמוד 31:
"עלי סתיו" היתה מורה נמרצת, שמעולם לא נראתה עייפה מללמד. שיטותיה היו יחידות במינן. רגע אחד היתה מרימה את זרועותיה לגובה הכתפיים ופושטת אותן לצדדים, לובשת מראה של צלב…פעם איבדה את קולה כשניסתה להסביר לי מה זה טור גיאומטרי. כשהודיתי לה, אמרה שהיא שמחה שאני רצינית בלימודים. היא הציגה אותי לדוגמא בכיתתנו..יום אחד כשירד גשם כבד אחרי הלימודים, היא נתנה לתלמידים בדרכם ביתה את מעיל הגשם שלה, את הערדליים שלה ואת מטרייתה. היא עצמה חזרה הביתה רטובה. למחרת היה לה חום. ..לא יכולתי בשום אופן לתאר לעצמי את "עלי סתיו" כמרגלת אמריקנית.
עמוד 34-35:
"הוציאו את האויב הסמוי של עמנו, את המרגלת האמריקנית "עלי סתיו"!חישפו אותה לאור השמש!ההמון צעק מן הרגע שהתחילה האסיפה. …גברים חסונים ליוו את "עלי סתיו" אל הבמה מול המון של אלפים כולל תלמידיה וחבריה לעבודה. ידיה היו מעוקמות אחורי גבה. כמעט שלא ניתן היה להכירה. כמה ימים בלבד עברו מאז ראיתי אותה , אך ניראה היה כי זקנה בעשר שנים. שיערה האפיר לפתע, פניה היו חיוורות. לוח מרובע ועליו כתובות המילים:"הלאה המרגלת האמריקנית היה תלוי מצווארה. שני הגברים הכריחו אתה להשתחוות בפני דיוקנו של מאו שלוש פעמים. אחד מהם כופף את זרועה השמאלית בכוח ואמר 'בקשי מהיושב ראש מאו סליחה עכשיו!"עלי סתיו" סירבה לומר את המילים. שני הגברים כופפו את זרועותיה לאחור. הן כופפו אותה חזק יותר, פניה התעוותו מכאב, ואז החל פיה לנוע. היא אמרה את המילים והגברים הרפו ממנה. פי היה יבש נורא, היה קשה לסבול את מה שראיתי. נראה שהחוט של הלוח הכבד חתך בעורה של "עלי סתיו". שכחתי מה הייתי אמורה עשות-להוביל את ההמון כדי לצעוק את הסיסמאות-עד שהמזכיר צ'יין בא והזכיר לי את חובתי. תחי רודנות הפורולטריון הגדול!צעקתי לפי תפריט הסיסמאות. פחדי הלך וגבר כאשר ראיתי את "עלי סתיו" נאבקת עם שני הגברים שניסו ללחוץ את ראשה לכיון הרצפה כשניסתה להביט אל השמים. כאשר נפלו משקפי הראיה שלה, ראיתי שעיניה נעצמות בחוזקה…"עלי סתיו" שתקה. כאשר הלקו אותה חזק, אמרה שאין לה במה להודות. אמרה שהיא חפה מפשע. 'מפלגתנו לעולם איננה מאשימה אדם שהוא חף מפשע', אמר המזכיר צ'יין, 'עם זאת לעולם לא תרשה המפלגה לאויב של מעמד הפועלים לחמוק מרשתה של רודנות הפרולטריון."
