קטגוריה: צרפת במלחמת העולם השניה

תעודת זהות משפחתית פטריק מודיאנו פאריס הכבושה

תעודת זהות משפחתית מאת פטריק מודיאנו  פאריס הכבושה: תעודת זהות היא פנקס הנמסר לכל אדם. בתעודת הזהות נרשם ונקבע הדנ"א של ההיסטוריה המשפחתית. מי האבא, מי הסבא ומקורותיהם. תעודת זהות היתה חתיכת הנייר היחידה שהיתה יכולה להציל את חייך או לשלוח אותך לאושוויץ. אי -הוודאות משנה את כל מהלך חייו של אב שרוצה לרשום את בתו שרק עכשיו נולדה. בלבול זה דוחף אותו למסע ארוך בחיפוש אחר שורשיו ברחבי צרפת ואירופה הכבושה.
הבלוג ממליץ לכם לראות את סרטו המצוין של ג'וזף לוסי "מר קליין" עם אלן דילון, ובו מסופר על צעיר שחצן, מנוכר לסביבה ולמצב הפוליטי, ומנסה להרחיק עצמו מכל התערבות בגהינום שורה סביבו עד שהוא נדחף אליה לסוף דראמטי וכל זאת בגלל בלבול בשמות.

עמודים 84-85:
"מחשבה סימרה אותי למקומי, מחשבה שהתעוררה למשמע המילים "ממעמקי קבר", "גלות," "רוח רפאים בין רוחות רפאים."רובר ז'רבו הזכיר לי מישהו. השתרעתי על המיטה ונעצתי מבט בקיר שמולי. פניו הופיעו לעיני בין פרחי נייר הקיר. פני אדם. הפרצוף שהסתמן לי על הקיר היה פרצופו של ד.הדמות המתועבת ביותר בפאריס של ימי הכיבוש: ד.שידעתי כי מצא מקלט במדריד, אחר כך בשווייץ, ואשר גר בשם בדוי בז'נבה, ומצא עבודה ברדיו. בטח, רובר ז'רבו, זה האיש. שוב הציף אותי העבר. לילה אחד במארס 1942, גבר כבן שלושים בקושי, גבוה, נראה כדרום אמריקאי, יושב בסן מוריץ. מסעדה ברחוב מאריניאן. כמעט בפינת שדרות שאנז אליזה. היה זה אבי. אשה צעירה היתה בחברתו ושמה אלה הארטוויג. עשר וחצי בערב. קבוצת שוטרים צרפתים בלבוש אזרחי נכנסת למסעדה וחוסמת את כל מבואותיה. אחר כך הם מתחילים לבדוק את זהות הלקוחות. לאבי ולידידתו אין שום ניירות. השוטרים הצרפתיים דוחפים אותם לתוך מכונית העצורים, יחד עם כעשרה אנשים נוספים, לצורך בדיקה מדוקדקת ויותר ברחוב גרפיל, במקום מושב המשטרה לענייני יהודים. כאשר מכונית העצירים נכנסת לרחוב גארפיל, מבחין אבי שהאנשים יוצאים מתיאטרון מאותרן, שם מציגים את ,העלמה מפאנמה". השוטרים גוררים אותם לתוך מה שהיה טרקלין של דירה. נותרו הנברשת והמראה שמעל לאח. באמצע החדר שולחן כתיבה גדול של עץ בהיר ומאחוריו גבר במעיל גשם שאבי נזכר בפניו הרכיכים והקירחים. זה היה ד."
פטריק מודיאנו מנולד ב-1945, נחשב כאחד הסופרים הגדולים של אירופה. ספריו ספוגים במואות הכיבוש הנאצי ובתוצאותיו.
תעודת זהות משפחתית פטריק מודיאנו

מספריו של פטריק מודיאנו בעברית:

משמר הלילה
נעורים
וילה נוגה
ממורי ליין
רחוב החנויות האפלות
תעודת הזהות המשפחתית
ימי ראשון של אוגוסט
2 רומאנים: כיכר אטואל שדרות הטבעת
מה קרה לדורה ברודר?
בחורים טובים היינו

עוד המלצות על ספרים של פטריק מודיאנו

השארת תגובה

מתויק תחת פאריס הכבושה, צרפת במלחמת העולם השניה

השלג היה שחור ז'ורז' סימנון פאריס תחת הכיבוש הנאצי

השלג היה שחור ז'ורז' סימנון מהדורה ראשונה הוצאת צוהר, תרגם אהרן אמיר, 1957
השלג היה שחור, ז'ורז' סימנון הוצאת כתר מהדורה שניה, תרגם אהרן אמיר, 1979
LA NEIGE ETAIT SALE PAR GORGES SIMENON
פרנק הנער, גדל וחי בבית זונות צרפתי, בפאריס תחת הכיבוש הנאצי. הוא היה די מוזר אפילו בעיני עצמו. העולם שלו רקוב, מושחת, אלים, רעב ללחם ולאינטימיות. עולם קר ואכזרי. מתישהוא על מנת לצאת ממצבו הקודר הוא מחליט ללכת בתלם, להיות כמו כולם ואז וא מצטרף לצבא הכיבוש הגרמני ומשתף אתם פעולה. בחורה יהודיה מנסה להציל את משפחתה והיא שוכבת אתו. אביה, האינטלקטואל, שוטם ובז לפרנק אבל אין לקורבנות ברירה אלא לשתף פעולה עם התליין על מנת שחייהם ינצלו דרך אהבתו של פרנק לבחורה. סוף הספר מסמר שיער וזו לא קלישאה!מדהים זו המילה!

פרנק מנסה לקנות זמן לסיסי ואביה:
"שב!"
"לא."
זאת לא תהיה חקירה בישיבה, כך החליט.
"ראשית, הייתי רוצה לבקש רשות למסור הודעה חשובה."
הוא ידבר לאיטו..
"אני גנבתי את השעונים, אני הרגתי את מאדמואזל וילמוס, אחות השען של הכפרי. כבר הרגתי את אחד הסמלים שלכם כדי לקחת את האוטומאטי שלו, עשיתי מעשים מבישים הרבה יותר, עשיתי את הפשע הנתעב ביותר שבעולם, אבל דבר זה אין לו  שום שייכות אליכם. אינני קנאי, אינני תעמלן, אינני פטריוט. אני נבלה. מאז החילותם לחקור אותי עשיתי כל מה שיכולתי כדי להרוויח זמן, כי פשוט מוכרח הייתי לזכות בעוד זמן. עכשיו זה נגמר.
הוא דיבר מבלי לשאוף רוח כמעט. …
"מכל מה שהייתי רוצה לדעת אינני יודע דבר. אני נשבע. אילו ידעתי משהו,לא הייתי מספר לך. אינני פוחד מעינויים. אני רוצה למות  בהקדם האפשרי, בכל צורה שתחליטו עליה. אלו המילים האחרונות שאדבר אליך."
הכו אותו. שלוש או ארבע פעמים הורידו אותו למטה כדי להכותו. בפעם האחרונה הפשיטו במשרד את כל בגדיו מעליו. בעלי השפמים עשו במלאכתם בלי התרגשות ובלי איבה. לפי פקודה, בלי ספק, הכו קשה בבירכהם באברי המין שלו, והוא הסמיק, כי לרגע זכר את קרומר ואת סיסי. עכשיו לא יימשך עוד הרבה זמן. אם לא יזדרזו, אפשר שיקרה בלעדיהם. עדיין קיווה שיקחו אותו למרתף.לבסוף גמרו אומר. בוקר אחד כשהשלג החל שוב לרדת…"

ז'ורז' סימנון: 1903-1989 סופר צרפתי יליד בלגיה. נודע בזכות הרומנים הבלשיים שכתב-רומנים שרמתם הספרותית גבוהה והמצטיינים בחדירתם הפסיכולוגית ובתיאורים של אווירת העולם התחתון. יש אומרים שהוא כתב יותר משלוש מאות רומנ ים ושכב יותר מאלף נשים. ב-1930החל לפרסם רומנים מרתקים שגיבורם הוא המפקח מ ג ר ה , איש משטרת פאריס: סיפורים אלה תורגמו לשפות רבות ועובדו לספרים ולטלביזיה (ראה: ז'אן גאבן).ז'ורז'

השארת תגובה

מתויק תחת צרפת במלחמת העולם השניה

היהלום והאפר יז'י אנד'ייבסקי החיים אחרי אושוויץ

היהלום והאפר יז'י אנד'ייבסקי תרגם מפולנית אמיר גלבוע, 335 עמודים. JERZY ANDRZEJEWSKI POPIOL I DIAMENT . החיים אחרי  אושוויץ. ניצולת אושוויץ חוזרת לביתה לאחר המלחמה. היא מנסה לשרוד את החיים החדשים, את הסיוטים, את האובדן, את ההשפלה, אבל מעל לכל, את הפולנים שמנסים לבחון את עצמם ואת התנהגותם בתקופת השואה ואיך הם מסתכלים עכשיו על ניצולי השואה. הסתכלות מצמררת!במרכז הסיפור, אמונתה של הניצולה באנשים שמנצלים אותה ומאיימים על חייה עד הסוף הלא ייאמן. כמו כן, בספר יש תיאור על סוכני אנדרס המושמצים שמנח בגין נמנה על חיילה, על שרידי הביורוקרטיה והאצולה הפולנית. פולין כפי שלא נכתב עליה בשום ספר לאחר המלחמה.
"המשיך ללכת בסימטה עד שהגיע לסימטה חוצה ונכנס בה…עצר. מה בעצם הוא מחפש כאן? האם באמת החליט לנסוע לקאלינובקה? תחנת הרכבת היא בחלק אחר לגמרי של העיר. עוד שעה ליציאת הרכבת. שעה אחת. יתכן וקריסטינה כבר מחכה ודאגה עלתה בליבו שלא לאחר. הגיע עד לפינה ופתאום, במרחק של כמה עשרות מטרים לפניו, ראה שלושה חיילים עם תת-מקלע צועדים באמצע הכביש. הוא סובב על עקביו
"עמוד!" צעד אחד בלבד היה רחוק מהפינה. לפת בחוזקה את תיקו ביד אחת, תחב את ידו השניה לכיס המעיל לשלוף את האקדח, וברגע  זה כאשר נתברר לו שאין עוד האקדח בכיסו, הרגיש במכה חזקה בגב שקטעה את נשימתו. הוא ניתר לפניו. כמו מעבד לערפל שמע ירייות שטוחות, עמומות, שמט את תיקו. מעליו נתגלה לו דגלאדום לבן גדול, ולמעלה מזה שמים תכולים, רחוקים מאוד.
"מהיכן דגל זה?"תמה."מה קרה?"
אחד החיילים הרים את תיקו, שני כרע ונחפז לבדוק בכיסי מעילו של השוכב. באחד מהם מצא סיגליות נובלות, השליכן הצידה. אחר פתח את המעיל. הוא הוציא מכיס המקטורן את תעודת הזיהוי והגישה לחברו. זה הציץ בה וטמנה בכיסו. הראשון הוציא בינתיים, בזה אחר ה כאת כל אשר הכיל התיק. פיז'אמה, חולצה מזוהמת, סבון…השלושה החליפו מבט.
"חולירע!רטן אחד מהם.
הוא התכוף אל פני השוכב. הוא עדיין בחיים. עיניו היו פקוחוחת, אך חומקות למעמקים, מעולפות.
"בן אדם, למה ברחת?קרא החייל בצער. "
עמוד 334 עמודים שלא תשכחו.
הספר הוסרט בזמנו 1966-עם מקסימיליאן של, אינגריד טולין וסמנטה האגר תחת השם 'בחזרה מן האפר'. RETURN FROM THE ASHES
יז'י אנדז'ייבסקי, מחשובי הסופרים של פולין, אמן בסיפור הקצר והנובלה. נולד ב-1909. קובץ הסיפורים הראשונים שלו 'סדר הלבבות' 1936 זכה בפרס האקדמי הפולנית.(לא תורגם לעברית). תחילתו כספור קתולי, שבעיות מוסר ביצירותיו. בימי המלחמה, על ערעור האמונות והדיעות שבמאורעותיה, התקרב למחנה השמאל והוויית האדם בחברה הפכה להיות מרכז סיפוריו. הרומן 'האפר והיהלום'-1948 הוכתר בפרס הפולני הממלכתי. תקופת סטאלין זיעזע אותו עמוקות ועקבות המשבר ניכרים בספריו: "חושך יכסה את הארץ-1957-ניתן להשיג באתר 'היהלום והאפר'-אחד הספרים החזקים ביותר שהאתר קרא. 'מדלג על ההרים'.
ספרי יז'י אנדז'ייבסקי בעברית:
מדלג על ההרים. האינקיוויזיטורים. היהלום והאפר. שערי גן עדן.
היהלום והאפר יז'י אנדז'ייבסקי

תגובה אחת

מתויק תחת צרפת במלחמת העולם השניה, שואת היהודים

הכאב מארגריט דיראס המחתרת הצרפתית רזיסטאנס

הכאב מארגריט דיראס מצרפתית אביטל ענבר, הוצאת מעריב 1987.
La Douleur Marguerite duras 1985
הכאב הוא כאבה האמיתי של מרגריט דיראס בפאריס תחת הכיבוש הנאצי. בעלה שהסתתר מהנאצים נלכד על ידי הגסטאפו. בעלה היה מפקד במחתרת הצרפתית 'הרזיסטאנס' אשר היה עסוק בתכנון פעולות חבלה נגד הגרמנים. מארגריט דיראס היתה אז כבת שמונה עשרה. קבוצת המחתרת שאליה השתייכה הונהגה בראשות פרנסוא מיטראן שלימים היה נשיא צרפת. לכידתו של בעלה בשבי הגסטאפו שינתה את חייה של מרגריט דיראס ומייד. היא מצאה שבעצם, אין לה אלא לחכות. זה המצב הקיומי שלה. ההמתנה. קודם, היא מחכה לידיעות מבעלה הכלוא סמוך לפאריס. מתישהוא היא מבינה שהוא הועבר למחנה השמדה בגרמניה. היא ממתינה לידיעה על מותו או על שיחרורו. חודשי המתנה אלה, הם תקופת מעברים מטלטלים מייאוש לתקווה היסטרית. היא מתחברת עם סוכן גסטאפו בניסיון להוציא מידע על בעלה. כאשר פאריס משתחררת מעול הכיבוש הנאצי מתגלים במלוא אכזריותם מעשי הכיבוש הנאצי בצרפת. תיאור מצבה של האישה בבדידות, בסכנת מוות, מלאה אהבה וגעזועים לבעלה, הסיוטים, התקווה ובעיקר הכאב. 154 עמודים.
הכאב מרגריט דיראס

" אך זה יצאנו מהקפה-טבק שעל יד הבורסה,ואנו הולכים ברגל. מזג האוויר נאה. אנו מדברים על המלחמה. צריך לדבר ללא הרף, ולא, נראים עצובים…אנו הולכים. הוא בוחן היטב את כל מה שסביבו, הרחובות ריקים. ההמון שעל המדרכות, הידיעות מהחזית מפורשות, החזית שלהם תובקע, ה עניין של ימים, העולם כולו ממתין לרגע זה, לנסיגה הראשונה. הוא סוקר את פאריס באהבה, הוא מכיר אותה היטב, ברחובות דומים לאלה עצר אנשים, לכל רחוב זיכרונותיו, זעקותיו, צעקותיו, יפחותיו. זיכרונות אלה אינם גורמים לו סבל, לראבייה. הם גנני הגן הזה, פאריס, הרחובות האלה האהובים עליהם כל כך, ושעכשיו הם נטולי יהודים. רק את מעשיו הטובים הוא זוכר, אין לו כל זיכרון של אלימות במו ידיו. כשהוא מדבר על האנשים שעצר, הוא נפעם: כולם הבינו את חובתו העגומה לעשות זאת, כולם, ולא עשו צרות מעולם, מקסימים.
"את עצובה, אינני יכול לסבול שאת עצובה."
" אינני עצובה."
"כן, את עצובה, אינך מדברת."
"הייתי רוצה לראות את בעלי."
" אני מכיר בפרן מישהו שיכולה להשיג ידיעות עליו אבל צריך תת לה כסף."
אני אומרת שאין לי כסף אבל יש לי תכשיטים, טבעת זהב עם פיטדה יפה. הוא אומר שבכל מקרה אפשר לנסות.למחרת היום אני באה עם הטבעת, ונותנת אותה בידו. כעבור יום אומר לי ראבייה שמסר את הטבעת לאדם האמור.ואחר כך הוא אינו דן בכך עוד. כך עוברים כמה וכמה ימים. אני חוקרת אותו בדבר גורלה דשל הטבעת. הוא אומר שהוא ניסה להיפגש שנית עם האדם האמור, אך לשווא, נראה לו שכנראה חדלה לעבוד בכלא-פרן, שכנראה שבה לגרמניה. איני שואלת אותו אם שבה לשם עם הטבעת. תמיד חשבתי שראבייה לא מסר מעולם את הטבעת, שלקח אותה לעצמו, שבדה מליבו את המעשייה על האשה בפרן כדי להחזיק בי, כדי להשלות אותי לחשוב שבעלי עודנו שם, שיש לו גישה אליו ושהוא עדיין יכול לנסות ליצור קשר עימו. הוא לא יכול להחזיר לי את הטבעת בלא שיחשוף את שקריו. הוא היה יכול לעצור אותי בכל רגע. " עמודים 82/83

מרגרט דיראס 1914-2002 סופרת צרפתיה. ילידת הודו-סין. בשנת 1931 באה לפאריס. מרבה לעסוק בנושאי הזמן והאהבה. התפרסמה בעולם בזכות התסריט ל'הירושימה אהובתי'-1960 משפט מהתסריט-סרט הפולחן של שנות הששים: "הוא:-לא ראית דבר בהירושימה.דבר. היא:-ראיתי את הכל, הכל. כן, ראיתי את בית -החולים. אני בטוחה בכך.בית-החולים קיים בהירושימה. איך יכולתי להימנע מלראותו? הוא:-לא ראית את בית-החולים בהירושימה, לא ראית דבר בהירושימה." מספריה של מרגרט דיראס: הכאב. סכר נגד האוקייאנוס השקט. עיניים כחולות שיער שחור. המאהב-מעין המשך לספר ' סכר כנגד האוקייאנוס– היה חרא של סרט. מודראטו קאנטאביל-עבודה מצוינת שלה-היה סרט לא רע עם ז'או-פול בלמונדו וז'אן מורו.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, צרפת במלחמת העולם השניה

אורליין מאת לואי אראגון מלחמת העולם הראשונה

אורליין מאת לואי אראגון הוצאת עם עובד תרגם מצרפתית יורם ברונובסקי 1990-שני כרכים
Louis Aragon AURELIEN-1944
מלחמת העולם הראשונה השפיעה קשות על הקצין אורליין לרטיואה. הוא יצא ממנה פגוע, עם נפש הרוסה. בפאריס, הוא פוגש במקרה באשה נשואה בשם ברניס מורל. החייפ בפאריס ערב מלחמת העולם השניה כפי שלא קראתם בשום ספר אחר. תיאור החברה הצרפתית שנכנסה לשאננות לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הסערות הפוליטיות, ותיאור עדין של אהבה חמקמקה, טראגית, אהבה בלתי אפשרית שמעליה הענן הגדול המגיע מגרמניה ומשנה את חיי גיבוריה וכל אירופה לבלי הכר. סיפור מיתי ענק! לואי אראגון נולד בשנת 1897 בפאריס למשפחה מן המעמד הבינוני, שירת כחייל במלחמת העולם הראשונה ומסוף שנות העשרים הקדיש את זמנו ומרצו לחיים הפוליטיים. לאחר ביקור בברית-המועצות בשנת 1930, נעשה קומוניסט קנאי . במלחמת ספרד היה מראשי המסייעים לכוחות הרפובליקה ובמגמה זו אף ערך את עיתון הערב 'סה סואר'. לאחר כיבוש צרפת בידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה היה מפעיליה הנועזים של תנועת המרי ועם בוא השלום נעשה אחת הדמויות הפופולריות ביותר בין אנשי הרוח הצרפתים. הוא נפטר בשנת 1982. כמעט מראשית פעילותו בתחום הפוליטי העמיד המשורר והסופר אראגון את יצירתו לשירות אמונותיו החברתיות, והיותו לסופר מגויס פגעה במעמדו כאיש ספרות. ואולם בימי המחתרת האנטי-נאצית נעשו יצירותיו צרופות יותר וכבוד כאיש ספרות מובהק עלה בחוגים רחבים והולכים. מבין ספריו שתורגמו לעברית: דינו של שופט צבאי, הקומוניסטים-ארבעה כרכים,  פעמוני באזל, אורליין.
אורליין לואי אראגון הוצאת עם עובד שני ספרים
" זו בוודאי היתה עיר שהדרכים בה רחבות, עיר ריקה מאוד ודוממת. עיר שפקד אותה אסון. משהו כמו מפלה. נטושה. עיר של גברים בני שלושים שליבם בל עמם. עיר של אבן שאתה מתרוצץ בה בלילה ואינך מאמין כי יעלה עליה השחר. אורליין ראה כלבים מתחבאים מאחורי עמודי סטיו כשנתספו משסעים גוויה. חורבות נטושות, שריונים. שרידי מאבק שאין עמו כבוד. מה מוזר שכמעט לא חש כמנצח. אולי משום שנסע על פני טירול ובזלצקמרגוט, לאחר שראה את וינה ברגע שבו פלטה הדנובה את המתאבדים וכשירידת שער המטבע סיחררה להחריד את התיירים. נדמה לו לאורליין- הוא לא ניסח זאת במפורש אלא חש זאת כך, כבאינסטינקט-שהוא הוכה, הוכה מכה ניצחת, לכל החיים, לשווא היה אומר בליבו: אבל הרי אנחנו המנצחים..מעולם לא נרפא כליל מן המלחמה." עמוד 8, כרך ראשון.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, מלחמת העולם השניה, צרפת במלחמת העולם השניה