קטגוריה: שואת היהודים

החיים והגורל וסילי גרוסמן רוסיה גרמניה קרב סטילנגרד

החיים והגורל מאת וסילי גרוסמן, תרגם מרוסית והביא אחרית דבר, עמנואל ביחובסקי, שני כרכים הוצאת הקיבוץ המאוחד 1986
רומן ענק, רחב יריעה, כמו מלחמה ושלום של טולסטוי: החיים של היהודים ברוסיה הענקית לפני המלחמה ובזמן מלחמתה עולם השניה. הליך השמדתם על ידי האיינזצגרופן, זורע ההשמדה של הנאצים בערבות רוסיה הסובייטית. סיפור מדהים בשני כרכים.

עמוד 17 כרך ראשון:

"רבים הגיעו למחנה בגלל הערות ביקורתיות על המשטר ההיטלראי, שהשמיעו בשיחות עם ידידים, בגלל בדיחה בעלת משמעות פוליטית.הם לא חילקו כרוזים, לא נטלו חלק בארגונים מחתרתיים. הם הואשמו בכך שהם היו מסוגלים לעשות את הדברים האלה. כליאתם של שבויי מלחמה במחנה ריכוז פוליטי-היתה גם כן חידוש של הנאצים. נכלאו כאן טייסים אנגלים ואמריקניים, שמטוסיהם הופלו מעל גרמניה, שהגסטפו התעניין בהם, מפקדים וקומיסרים של הצבא האדום. דרשו מהם למסור ידיעות, לשתף פעולה, לייעץ, לחתום על הצהרות שונות..היו במחנה אנשים שגורלם היה כל כך מיוחד עד שלא נמצאה להם פיסת בד מתאימה לשקפו. ביום ובלילה נעו הקרונות לעבר מחנות הריכוז, מחנות המוות. באוויר עמד משק גלגלים, נהם קטרים, שעטת צעדיהם של מאות אלפי הכלואים הפוסעים לעבודה, כשעל מלבושיהם תפורים המספרים בני חמש הספרות. המחנות הפכו לערי אירופה החדשה. הן צמחו והתרחבו. תכנונם התפתח וכלל את הכיכרות, הרחובות, הסמטאות, בתי החולים, שוקי הפשפשים, המגדלים והמשרפות."

ואסילי גרוסמן נולד בברדיצ'ב ב-1905. התחנך בעיר מולדתו ובקייב. ב-1923 עבר למוסקבה וסיים שם ב-1929 את האוניברסיטה במקצועות פיסיקה ומתימטיקה. לסיפורו הראשון 'בעיר ברדיצ'ב', על ההווי היהודי בימי מלחמת-האזרחים, פורסם ב-1934 ועורר את תשומת ליבו של מקסים גורקי, אשר סייע לסופר הצעיר בראשית דרכו. ב-1940הופיע הרומן 'סטיפן קולצ'וגין', שנועד להיות חלק מטרילוגיה. במלחמת העולם השנייה נלווה גרוסמן, ככתב צבאי של 'הכוכב-האדום', לכוחות הצבא ובכתבותיו סיקר את הנסיגה הגדולה והן את ההתקדמות מהוולגה לברלין. ב'בן אלמוות העם' שהופיע ב-1942, עיצב גרוסמן עיצוב ספרותי את חוויות המלחמה. ב-1946 פירסם את המחזה 'אם להאמין לפיתאגוריים' שנתקבל בזעם על ידי הביקורת הסובייטית בשל הרעיונות החורגים מו הקו הרשמי. ב-1952 החל לפרסם בירחון 'נובו-מיר' פרקים מספרו 'בעד עניין צודק' אך המשך הדפסתו נאסר. בשנים האחרונות לחייו פרש גרוסמן מחיי ציבור ומיעט לפרסם. הוא מת במוסקבה ממחלה ממארת ב-1964.
'הכל זורם' הוחרם על ידי המשטרה החשאית וגרוסמן נאלץ לשחזרו מזכרונו. כתב היד הוברח למערב וראה אור לראשונה ב-1970 בהוצאה רוסית שבפרנקפורט. החיים והגורל ואסילי גרוסמן קרב סטאלינגרד

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה, מלחמת רוסיה גרמניה, שואת היהודים

היהלום והאפר יז'י אנד'ייבסקי החיים אחרי אושוויץ

היהלום והאפר יז'י אנד'ייבסקי תרגם מפולנית אמיר גלבוע, 335 עמודים. JERZY ANDRZEJEWSKI POPIOL I DIAMENT . החיים אחרי  אושוויץ. ניצולת אושוויץ חוזרת לביתה לאחר המלחמה. היא מנסה לשרוד את החיים החדשים, את הסיוטים, את האובדן, את ההשפלה, אבל מעל לכל, את הפולנים שמנסים לבחון את עצמם ואת התנהגותם בתקופת השואה ואיך הם מסתכלים עכשיו על ניצולי השואה. הסתכלות מצמררת!במרכז הסיפור, אמונתה של הניצולה באנשים שמנצלים אותה ומאיימים על חייה עד הסוף הלא ייאמן. כמו כן, בספר יש תיאור על סוכני אנדרס המושמצים שמנח בגין נמנה על חיילה, על שרידי הביורוקרטיה והאצולה הפולנית. פולין כפי שלא נכתב עליה בשום ספר לאחר המלחמה.
"המשיך ללכת בסימטה עד שהגיע לסימטה חוצה ונכנס בה…עצר. מה בעצם הוא מחפש כאן? האם באמת החליט לנסוע לקאלינובקה? תחנת הרכבת היא בחלק אחר לגמרי של העיר. עוד שעה ליציאת הרכבת. שעה אחת. יתכן וקריסטינה כבר מחכה ודאגה עלתה בליבו שלא לאחר. הגיע עד לפינה ופתאום, במרחק של כמה עשרות מטרים לפניו, ראה שלושה חיילים עם תת-מקלע צועדים באמצע הכביש. הוא סובב על עקביו
"עמוד!" צעד אחד בלבד היה רחוק מהפינה. לפת בחוזקה את תיקו ביד אחת, תחב את ידו השניה לכיס המעיל לשלוף את האקדח, וברגע  זה כאשר נתברר לו שאין עוד האקדח בכיסו, הרגיש במכה חזקה בגב שקטעה את נשימתו. הוא ניתר לפניו. כמו מעבד לערפל שמע ירייות שטוחות, עמומות, שמט את תיקו. מעליו נתגלה לו דגלאדום לבן גדול, ולמעלה מזה שמים תכולים, רחוקים מאוד.
"מהיכן דגל זה?"תמה."מה קרה?"
אחד החיילים הרים את תיקו, שני כרע ונחפז לבדוק בכיסי מעילו של השוכב. באחד מהם מצא סיגליות נובלות, השליכן הצידה. אחר פתח את המעיל. הוא הוציא מכיס המקטורן את תעודת הזיהוי והגישה לחברו. זה הציץ בה וטמנה בכיסו. הראשון הוציא בינתיים, בזה אחר ה כאת כל אשר הכיל התיק. פיז'אמה, חולצה מזוהמת, סבון…השלושה החליפו מבט.
"חולירע!רטן אחד מהם.
הוא התכוף אל פני השוכב. הוא עדיין בחיים. עיניו היו פקוחוחת, אך חומקות למעמקים, מעולפות.
"בן אדם, למה ברחת?קרא החייל בצער. "
עמוד 334 עמודים שלא תשכחו.
הספר הוסרט בזמנו 1966-עם מקסימיליאן של, אינגריד טולין וסמנטה האגר תחת השם 'בחזרה מן האפר'. RETURN FROM THE ASHES
יז'י אנדז'ייבסקי, מחשובי הסופרים של פולין, אמן בסיפור הקצר והנובלה. נולד ב-1909. קובץ הסיפורים הראשונים שלו 'סדר הלבבות' 1936 זכה בפרס האקדמי הפולנית.(לא תורגם לעברית). תחילתו כספור קתולי, שבעיות מוסר ביצירותיו. בימי המלחמה, על ערעור האמונות והדיעות שבמאורעותיה, התקרב למחנה השמאל והוויית האדם בחברה הפכה להיות מרכז סיפוריו. הרומן 'האפר והיהלום'-1948 הוכתר בפרס הפולני הממלכתי. תקופת סטאלין זיעזע אותו עמוקות ועקבות המשבר ניכרים בספריו: "חושך יכסה את הארץ-1957-ניתן להשיג באתר 'היהלום והאפר'-אחד הספרים החזקים ביותר שהאתר קרא. 'מדלג על ההרים'.
ספרי יז'י אנדז'ייבסקי בעברית:
מדלג על ההרים. האינקיוויזיטורים. היהלום והאפר. שערי גן עדן.
היהלום והאפר יז'י אנדז'ייבסקי

תגובה אחת

מתויק תחת צרפת במלחמת העולם השניה, שואת היהודים

מה קרה לדורה ברודר? מאת פטריק מודיאנו – השואה בצרפת

מה קרה לדורה ברודר? מאת פטריק מודיאנו, תרגמה מצרפתית חגית בת עדה, 1998, 122 עמודים.
DORA BRUDER PATRICK MODIANO

צרפת תחת הכיבוש הגרמני. פאריס 1941, אנשים נעלמים, אנשים מסתתרים ואנשים אדישים. המצוד אחר יהודים בעיצומו. אדם קורא מודעה בעיתון:  "נעלמה נערה בת 15 העונה לשם דורה ברודר. כל היודע פרטים על מקום הימצה יתקשר למשפחת ברודר לכתובת הבאה:.." לכאורה, מודעה כמו הרבה מודעת אחרות אבל המודעה הפשוטה לכאורה, מטילה את המחבר למסע של חיפושים, תמיהה, חקירה בשאלה הרת הגורל: מה דחף הורים יהודים לחשוף את עצמם ואת ילדתם במודעה בעיתון לעיני כל?לעיני מלשינים, לעיני פאשיסטים מקומיים, ובעיקר, לעיני הגסטאפו? איפה דורה ברודר? מה קרה לה? פאריס של 1941 היא פאריס של רודפי יהודים, משתפי פעולה ובעיקר אדישים שאותם צולב מודיאנו בספריו. הספר כתוב כדו"ח יבש של שיטוטים-חיפושים ותוך כדי כך, הקורא מגלה את האימה והזוועה שבשלטון הכיבוש ושיתוף הפעולה של הצרפתים בהשמדת היהודים.

"הנערה הצעירה ההיא במכונית להובלת אסירים, התברר לי לפני  זמן לא רב, לא יכלה להיות דורה ברודר. ניסיתי למצוא את שמה ברשימת הנשים שנכלאו במחנה טורל, שתיים מהן, בנות עשרים ועשרים ואחת, שתי יהודיות פולניות, הובאו לטורל ב-18 וב-19 בפברואר 1942, הן נקראו סימה ברגר ופריידל טרייסטר. התאריכים מתאימים, אך האומנם היתה זו האחת או האחרת? אחרי שעברו בבית המעצר נשלחו הגברים למחנה דראנסי, והנשים לטורל. ייתכן שאותה אלמונית נמלטה, כמו אבי, מן הגורל המשותף שנועד להם. סבורני שתיוותר אלמונית לעד, היא והצללים האחרים שנעצרו בלילה ההוא. אנשי המשטרה המיוחדת לשאלת היהודים השמידו את כל הדוחו"ת שמילאו בפשיטות ההמוניות או במעצרים אישיים ברחובות. לו הייתי כאן כדי לכתוב זאת, לא היה נותר עוד כל זכר ונוכחותה של אותה אלמונית ולנוכחותו של אבי במכונית להובלת אסירים בפברואר 1942, שבשאנז אליזה. רק דמויות-מתות או חיות-שאותן ממיינים בקבוצת "יחידים בלתי מזוהים." עמוד 56
פטריק מודיאנו יליד פאריס, 1945 להורים יהודים. זכה בפרס גונקור ונחשב לאחד מבכירי הסופרים בצרפת כיום. מספריו בעברית: וילה נוגה, משמר הלילה, נעורים, בחורים טובים היינו, תעודת זהות משפחתית, ממורי ליין.

מה קרה לברודר מאת פטריק מודינאנו

מה קרה לברודר מאת פטריק מודינאנו

השארת תגובה

מתויק תחת שואת היהודים

להתראות ילדים לואי מאל שואת יהודי צרפת התסריט

להתראות ילדים מאת לואי מאל, הוצאת אור עם, 1988, תרגם מצרפתית ישראל מרשן, 120 עמודים.
AU REVOIR LES ENFANTS BY LOUIS MALLE 1987.

לואי מאל, הבמאי הצרפתי הידוע, היה כבן אחד עשרה חניך בפנימיה קאתולית בתקופת הכיבוש הגרמני. בפנימיה, הוא התיידד עם חניך אחר שהיה לדעתו, שונה ומשונה, מסתתר, חבוי, מכונס בעצמו ומפוחד. בבוקר אחד בשנת 1944, הגיעו חיילי גסטאפו לחפש יהודים בפנימיה ואחד הנערים הלשין על חברו של לואי מאל ומאז הוא לא ראה אותו, רק אחרי המלחמה הבין מה קרה לו. לואי מאל אומר שזיכרון זה הוא שהביא אותו לביים סרטים בתקווה להציג את הזיכרון הזה שנקבע בתודעתו כל חייו. הספר הוא בעצם, התסריט המוביל את הקורא אט אט מחיי נערים רגילים תחת אימי המלחמה עד לרגע בו חרב עולמם של כל הנוגעים בדבר.

"הפנימיה נראית עזובה בודדות, נראות תי צלליות של ילדים במרכז החצר המושלגת. ג'וליאן ובונה שומעים את הרעשים הכבדים של המפציצים והצרורות של תותחי ההגנה האנטי- אווירית הגרמנית.
בונה:אני מקווה, שהם יחליטו כבר לפלוש, האמריקאים.
ג'וליאן: אתה תישאר בפנימיה, כשהמלחמה תסתיים?
בונה: אני לא יודע..אני לא מאמין. הוא נראה כאילו רועד בכל גופו.
ג'וליאן:  אתה מפחד?
בונה: כל הזמן."
עמוד 46

לואי מאל: במאי ושחקן צרפתי, היה נשוי לקנדיס ברגן. לואי מאל  1932- 1995.

להתראות ילדים מאת לואי מאל

להתראות ילדים מאת לואי מאל

לואי מאל להתראות ילדים ויקיפדיה

 

השארת תגובה

מתויק תחת שואת היהודים

שיחות עם תליין קזימיז' מוצ'ארסקי: עם גנרל יורגן שטרופ

שיחות עם תליין קזימיז' מוצ'ארסקי  הוצאת הקיבוץ המאוחד 1980, תרגם מפולנית צבי ארד, 306 עמודים.
התליין בספר עדות מצמרר זה הוא הגנרל הס"ס ירגן שטרופ שחיסל את גיטו וארשה והעלה אותו באש.

יורגן שטרוֹפ  1895-1952 . יורגן שטרופ מונה על ידי מפקדו, היינריך הימלר למפקד האס"אס והמשטרה בורשה ב-1943, לאחר הצלחותיו נגד הפרטיזנים בברית המוצעות. בגטו ורשה פרץ המרד. משהבין כי המרד עלול לסכן את יוקרתו, שרף את הגיטו עד היסוד וחיסל אותו לגמרי. לאחר מכן, מונה לתפקיד דומה ביוון. לאחר המלחמה נתפס והועמד לדין. פסק הדין שהוצא על ידי בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה ב-1947 דן אותו למוות, לבסוף הוצא להורג על ידי הפולנים ב-1952. בתקופת מאסרו בכלא הפולני, התיידד עם אסיר אחר לתא שגם הוא נידון למוות, היה זה המחבר, קז'ימיז' מוצ'ארסקי. את השיחות ביניהם, בם ניסה המחבר להבין את נפשו של רוצח המונים כיורגן שטרופ. אגב, שמו הקודם של יורגן שטרופ היה יוזף שטרופ אבל הוא חשש כנראה מזיהוי שמו עם שם יהודי כיוסף והוא שינה אותו.

"מהמצב בדיסטריקט גאליציה בזמן ההוא הסקתי כמה מקנות. השלב הראשון של סילוק היהודים אינו קשה. אתה טוען אותם פשוט לתוך ששק כמו אפרוחים. ההמונים הסבילים, לא זו בלבד שהם הולכים בעצמם כצאן לטבח, אלה שהם משתקים גם את האנשים הפעילים. היהודים הפעילים האלה, גם כשהם מאורגנים, אין בכוחם להתגבר על ההמון הנפחד, ההיסטרי, אין הם משתלטים על המצב, ותכופות הם נספים יחד עם ההמון.לעומת זאת קשה מאוד השלב השני. כי הבורחים הם אנשים המוכנים לכל, אמיצי לב, חזקים ובעלי תושיה. הם מתנגדים, ובעקשנות רבה. בידיהם ציוד טוב, ותכנון של תקיפה ונסיגה, לעתים מחוכם מאוד….אין לזלזל כלל בחלק השני הזה, המועט של היהודים, בעילית הציונית הזאת (שטרופ הירבה להשתמש בשם תואר זה), האינטליגנטית. בקבוצות המנהיגים שלהם מצויים תמיד אופי, ידע, זריזות, תושיה וכן כוח גופני." עמוד 138

קאז'ימיז' מוצ'ארסקי היה משפטן ועיתונאי דמוקרט בפולין, עם הכיבוש הגרמני נימנה על חיילי המחתרת הפולנית המאוגדת בשורות 'הארמיה קראיובה'. הוא היה בין העובדים הבכירים של שירותי ההסברה והביון של המחתרת. בסוף המלחמה הואשם על ידי זרועות הבטחון של פולין הקומוניסטית בשיתוף פעולה עם האויב ובהסגרת חברי מחתרת שמאליים. הועמד למשפט ונידון למוות בשנת 1952, שנת הוצאתו להורג של יורגן שטרופ. מוצ'ארסקי קיבל חנינה אבל המשיך להיאבק על ציזקתו באומץ לב וב-1956 זכה לזיכוי מלא מכל ההאשמות שהוטלו בו.

"הגורל זימן לי לשבת בתא אחד עם מי שהיה אחראי לפרשה הקשורה קשר הדוק עם ההיסטוריה שלנו. הייתי אז בריכוז גבוה מאוד. פיתחתי לי כישרון לא רגיל לחיות בשני עולמות בבת אחת…מרגע שיצאתי לחופשי זכרתי הכול. רק אז, מחוץ לכותלי בית הסוהר התחלתי לכתוב." מוצ'ארסקי נפטר בשנת 1975 ואילו הספר הזה יצא לאור רק בשנת 1977. בספר יש תיאורים לא רגילים ויוצאי דופן על דרך חיסולו של הגטו בוארשה ומשמש כעדות בלתי ניתנת לעירעור על מטרתו השטנית של המשטר הנאצי לחיסול יהודי העולם.
ראה גם ספרו של יורגן שטרופ 'חיסול גיטו וארשה'.

שיחות עם תליין מאת קזימיז' מוצ'ארסקי

שיחות עם תליין מאת קזימיז' מוצ'ארסקי

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה, שואת היהודים

נוטות החסד ג'ונתן ליטל יומנו של קצין אס אס

נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל, הוצאת כנרת-זמורה -ביתן, 2008, תרגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי עם מבוא. סיפורו של קציןאס:אס: בשם מקס אואה, המשרת בחזית הרוסית ומשתתף באופן פעיל בפעולות השמדה והרג שונות, בעיקר של יהודים ושל עמים וגזעים 'נחותים' אחרים. מקס, הוא 'פסיכופת שפתאום קיבל רגש'. הוא הורג את אמו, הורג פה, הורג שם וכל זאת בתיאורים מפורטים. בספר זה מדובר על קצין אס אס: אבל אפשר להפוך את זה לקצין קמאר- רוז', צ'צני, יוגוסלבי, כל אחד בעצם. 943 עמודים של אורגיית דמים. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית. מלבד השבחים על הספר הוא זכה גם בקללות לא מעטות. ראה גם את החוברת 'הפולמוס' בה מסביר ג'ונתן ליטל את הסיבות לכתיבת הספר.

"פגזים רוסיים נחתו לפעמים סביב הערוצים האלה מרימים נתזי שלג עצומים, שמעתי אותם שורקים, מצליל צווחני ונוקב שהפך את מעי. בכל פעם הייתי צריך לעמוד ספני הדחף להשתטח ארצה, והתאמצתי לחקות את איוואן, שהתעלם מהם באדנות. כעבור זמן מה הצלחתי לאזור ביטחון….פתאום זינק עלי איוואן בלי אזהרה והצמיד אותי ארצה. פיצוץ מחריש אוזניים קרע את העולם, זה היה כל כך קרוב שחשתי את האוויר חובט בעור התוף שלי, ומטר של שלג ואדמה מעורבבים ניתך עלינו. ניסיתי להצטרף, אבל איוואן כבר משך אותי מכתפי והרים אותי. במרחק שלושים מטרים מאיתנו התרומם בעצלות עשן שחור מקרקעית הבלקה, האבק שהתרומם שקע לאיטו על השלג. ריח חריף של אבק שריפה מילא את האוויר. לבי  דהר כמטורף, ירכי היו כל כך כבדות שזה כאב, רציתי לחזור לשבת, כמו משקולת. אבל לא ניראה לי שאיוואן מתייחס לזה ברצינות. הוא הבריש את מדיו בארשת של ריכוז. אחרי כך סובב את גבי אליו הבריש במרץ את החלק ההוא של גופי בעודי מוחה את שרוולי. שבנו לדרכנו. החתחלתי לחשוב שהטיול הזה טיפשי. מה בכלל באתי לחפש שם? התקשיתי כמדומה לתפוס שאינני נמצא בפיאטיגורסק…יריות הפיצוצים על הפסגה, שידעתי שכוחותינו מחזיקים בה, הדהימה אותי. איך ייתכן שאנשים נשארים שם וסופגים כזה מטר של אש ומתכת? הייתי מרוחק משם קילומטר או שניים, ועדיין חשתי פחד. עמוד 349
ג'ונתן ליטל, סופר יהודי אמריקאי יליד 1967, גדל בצרפת ומתגורר בספרד. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפית. ג'ונתן הוא בנו של סופר המתח המוערך, רוברט ליטל-ראה ספרו באתר בשם ,המהפכן".

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, שואת היהודים