תגית: אנטישמיות.

הוואלס האחרון בוינה חורבנה של משפחה ג'ורג' קלייר קלאר

הוואלס האחרון בוינה חורבנה של משפחה מאת ג'ורג' קלייר קלאר, הוצאת ידיעות אחרונות, 1987, תרגם מאנגלית שלמה גונן
תולדותיה של משפחה יהודית מבוססת ומקובלת בחברה, החיה בווינה, עד בוא "האנשלוס". בפני הקורא מוצגת תמונה, המתארת את חיי היהודים בעיר. הכל התחיל בעיר וינה: בשבת 26 בפברואר, המחבר היה בן 16, בדרך לנשף ריקודים עם חברתו באולם קונצרטים מפואר. בנשף נכח גם ראש ממשלת אוסטריה. שבועיים אחר כך, מספח היטלר את אוסטריה לגרמניה ועולמה של משפחת קלאר מתהפך ומתחיל להיהרס. משפחת קלאר הייתה מעורבת עמוק בחיי התרבות והכלכלה של וינה של אותם שנים. סבו של המחבר היה קצין רפואה בדרגה הגבוהה ביותר בצבא האוסטרי. תיאור מדויק, מרשים ביותר ואכזרי על התפוררות החיים התרבותיים באוסטריה ובעיקר בווינה של אותם ימים, הגזענות, האנטישמיות שהרימה ראש. הספר מסופר בסגנון ישיר, לא מתייפייף, לא מקשט. קר אבל בוטה. בריחתה משפחה מוינה מסופר כסיפור מתח עצמאי, מרתק ומצמרר. המחבר הצטרף לצבא הבריטי במלחמתה עולם. הוריו נרצחו באושוויץ. הספר זכה בפרסים ספרותיים והופק לטלוויזיה הבריטית. 246 עמודים כולל מפת עץ המשפחה.
הוואלס האחרון בוינה, חורבנה של משפחה 1842-1942

השארת תגובה

מתויק תחת המפלגה הנאצית, מלחמת העולם השניה, שואת היהודים

מסע אל קצה הלילה לואי פרדינן סלין הוצאת עם עובד

מסע אל קצה הלילה לואי פרדינן סלין הוצאת עם עובד תירגמה מצרפתית הוסיפה אחרית דבר,אילנה המרמן 595 עמודים, 1994  Louis Ferdinand Celin Voyage au Bout de La Nuit

סיפורו של צרפתי בשם פרדינן בארדמי במלחמת העולם הראשונה בצרפת. תיאור יוצא דופן בספרות הצרפתית על המלחמה והתהליכים החברתיים והכלכליים שעברו עליה והרקע לעליית הפאשיזם באירופה. זהו ספר שלמרות הסגנון ודעותיו המטרידות  הרי הוא צעקה אחת גדולה כנגד כל המלחמות, אי הצדק, הניכור והבדידות של האדם בכלל ש"חייו הם חתיכת אור שנגמרת בתוך הלילה."
"הצעירים, כל כך בוער להם תמיד ללכת לעשות אהבה, הם כל כך ממהרים לתפוס כל דבר… שעל כל גירוי הם קופצים בלי לחשוב פעמיים….כל הנעורים מגיעים אל החוף הנהדר, לשפת המים…אנחנו זקנים. אנחנו יצורים מאוסים. אי אפשר לבוא בטענות אל אף אחד. ההנאה והעושר מעל לכל, זאת דעתי.  ואז, כשמתחילים להתחבא מאנשים אחרים, זה סימן שפוחדים לעשות אתם חיים. זאת בעצם מחלה. היה טוב לדעת למה בן אדם מתעקש לא להתרפא מהבדידות. טיפוס אחד שפגשתי בבית החולים בזמן מלחמה, רב טוראי, דווקא שוחח אתי קצת על הרגשות האלה. חבל שכבר לא נפגשתי אתו יותר, עם הבחור ההוא!"האדמה מתה," הוא הסביר לי.."אנחנו רק תולעים מעליה, תולעים על הפגר הגדול, המגעיל שלה, זוללים לה כל הזמן את המעיים, רק את הרעלים שלה..אין מה לעשות, אנחנו אבודים. אנחנו רקובים לגמרי מלידה..כה זה!"ובכל זאת פקדו ערב אחד להעמיד אותו לקיר, את ההוגה הזה, סימן שהוא עוד היה מספיק טוב בשביל להוציא אותו להורג. הם באו אפילו שנייםלקחת אותו, שני סם-צדיקים, אחד קטן ואחד גדול. אני זוכר טוב. אנרכיסט, אמרו עליו בבית הדין הצבאי. עמודים425/6מסע אל קצה הלילהלואי פרדינן סלין

לואי פרדיננד סלין נולד ב-1894 ליד פאריס. היה רופא וישב רוב ימיו בפאריס או בסביבותיה. ספר זה יצא לראשונה ב-1932 והוציא מיד למחברו מוניטין. ב-1936 פירסם סלין רומן חשוב נוסף בשם 'מוות באשראי'(לא תורגם לעברית). אחר כך פירסם סלין שורה של קונטרסים פסבדו-פוליטיים, שניים מהם היו אנטישמיים, שהדהימו וקוממו רבים ממעריציו. באמצע שנת 1944 התחתן, וניסה לעזוב את צרפת לדנמרק. הוא עוכב בגרמניה וצורף בכוח למובלעת צרפתית של משתפי פעולה עם הנאצים בעיירה הדרום גרמנית סינגמרינגן שנתנה גם מקלט למרשל פטן. סמוך לפרוץ מלחמת העולם-השנייה צידד סלין בברית בין צרפת לגרמניה הנאצית ואחרי המלחמה הועמד למשפט בעוון בגידה, נידון לשנת מאסר ולקנס, ולבסוף קיבל חנינה. בשנת 1961 מת במדון שליד פאריס. בשנות המלחמה ואחריה כתב סלין עוד כמה רומנים חדשניים, שהם מימטב הספרות הצרפתית במאה-העשרים. הקושי ליישב בין גדולתו כסופר ובין עמדותיו הציבוריות הנתעבות מוסיף להטריד עד היום את קהילת התרבות ולהיות נושא למחקרים ולויכוחים ערים.
בתקופת עליית הנאצים פרסם סלין מאמרים בנוסח: "אנחנו נגמור את היהודים או שנתפגר בגלל היהודים"…

 

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה