תגית: אתיופיה

לחם ויין איניאציו סילונה איטליה הפאשיסטית

לחם ויין איניאציו סילונה, הוצאת זמורה, תרגם עזריאל אוכמני, 1985, 389 עמודים.
VINO E PANE  Ignazio Silone

מהפכן אינטלקטואל בשם פייטרו חוזר בחשאי לאיטליה הפאשיסטית אחרי שנים ארוכות של גלות לנסות ולהמריד את העם. פייטרו מסתתר ומתחפש לכומר ומשוטט בין הכפרים העניים ומנסה לדבר על ליבם של הכפריים הבורים. כשאיטליה פולשת לאתיופיה פייטרו מותש וחולה, קרוב לאבד כל תקווה ודווקא אז הוא מגלה נערה צעירה בשם קריסטיניה שהולכת אחריו במדבריות שלג ושם נשמעת רק ילל הזאבים המריחים דם והמרדף הפאשיסטים אחריו רק מתחיל. תיאור יוצא מן הכלל ונדיר ביותר בספרות על הצדק והחמלה, על חיי האיכרים, על אמונותיהם, מורשתם, אגדותיהם ועוד. לחם ויין הוא ספר חובה בסרות ההומאנית קלאסית העולמית. הספר נאסר לפרסום באיטליה במשך שנים רבות.

באמצע שיעור, המורה מנסה לשכנע את תלמידיה כי הממשלה הפאשיסטית עושה רק טוב לאיכרים:
"מהפכת החקלאים שיחררה את הארץ מן הסכנה הקומוניסטית, אך סכנה זו עדיין קיימת, והממשלה עומדת על המשמר."
"מי הם הקומוניסטים?" שואל פראנצ'סקו.
המורה נחלצה.
"הקומוניסטים הם נוכלים הם מתקבצים בלילות במאורות עם העבריינים שבפרברי הכרכים. כדי להיות קומוניסטים חייב אדם לבוז לצלב, לירוק עליו ולידור נדר לאכול בשר ביום השישי הגדול." המורה מוסיפה עוד כמה פרטים מהמצע של הקומוניסטים אשר לשמעם מסתמרות שערותיהם של התלמידים."

איניאציו סילונה  הוא שמו הבדוי של סקונדר טראנקוויל, 1900-1978. הוא ימץ שם זה מחפשש שמשפחתו תיפגע עקב פעילותו הפוליטית. סילונה היה משתתף פעיל בניסונות להקל מסבלות האיכרים, דרך שהובילה אותו אל ההתנגדות חשאית לשלטון הפאשיסטים באיטליה ולבסוף אל הגלות בשווייץ. ב-1931 ניתק את קדשריו עם המפלגה הקומונסיטת מסיבות שאחר כך תיאר בספר של ארתור קסטלר 'האל שהכזיב' אך לא חדל ממאבקו נגד כוחות הדיכוי וכתב בגלות את הספרים שהוציאו לו שם עולמי. לאחר השחרור חזר סילונה לאיטליה ונש חבר באסיפה הלאומית האיטלקית.

תגובה אחת

מתויק תחת איטליה הפאשיסטית

הפאשיסט (הקונפורמיסט) מאת אלברטו מוראביה

הפאשיסט (הקונפורמיסט) אלברטו מורביה, הוצאת כתבים, תרגם מאיטלקית א.שן ארי 1953, 265 עמודים.

IL Conformista Alberto Moravia
מרצ'לו הוא בחור טוב, עוזר לאנשים, מחפש תשומת לב, ורוצה להיות כמו כולם. להיות כמו כולם באיטליה של בניטו מוסוליני, פירושו להיות חבר במפלגה הפאשיסטית.  הוא מאמץ לעצמו את עקרונות האידיאולוגיה הפאשיסטית, ואת הקודים שלה. עכשיו הוא כמו כולם, הוא מקובל. ובכדי להמשיך להיות מקובל, הוא מלשין על קואדרי, המורה האהוב שלו שמוצא להורג בשל כך, הוא מסגיר את החבר הטוב ביותר שלו ואת אשתו שנרצחים מול עיניו. מה התירוץ שלו? מה התירוץ של כל פאשיסט? של כל אחד שמסכים בעינים עצומות להתחבר לכוח הרודני? האם מרצ'לו עבר התעללות מינית בילדות? האם הוא עצמו יהפוך לרוצח? מה יהיה בסופו של אחד כזה שרצה להיות כמו כולם? קונפורמיסט? ספר חזק ומטלטל המביא את ימי האימה של איטליה בשנות העשרים של המאה העשרים. התקופה התאפיינה ברצח מתנגדי המשטר, שלילת זכויות העובדים, זכויות אדם בסיסיות. יחד עם זאת, יצאה איטליה למלחמות תוקפניות ביון, אתיופיה ואלבניה והתחברה לגרמניה הנאצית.

"בשעה זו כבר נוסע קואדרי בכבישי צרפת, ואחריו אורלנדו וחבר מרעיו..בזאת נסתיים ביקורו בפאריז. נסתיים, שמשום שבמותו של קואדרי הושלמה אותה תקופה בחייו, שבה ביקש בכל דרך שהיא להסיר עצמו את נטל הבדידות והסטייה שהטיל עליו מותו של לינו. הוא הצליח בכך במחיר הפשע, או ליתר דיוק, במחירו של מעשה שיכול היה להיות פשע, אילולא ידע להצדיקו ולשוות לו משמעות. עד כמה שהדבר נוגע לו לעצמו, היה בטוח שלא תחסר לו הצדקה למעשה זה. כבעל טוב, כאב טוב, כאזרח טוב, עתיד הוא לראות את חייו מקבלים לאט לאט, אך בהתמדה את השלמות אשר חסרו עד עכשיו. וגם זאת תודות למותו של קואדרי המונע ממנו, אחת ולתמיד כל אפשרות של נסיגה. כך איפה, יבטל מותו של קואדרי את מותו של לינו, שהיה מקור ושורש לטרגדיה הקודרת שלו. כשם שבימים עברו היתה הקרבת קרבן אדם חף מפשע מכפר על מעשה פשע קודם. אולם לא הוא לבדו מעורב בעניין זה: הצידוק לחייו שלו ולמותו של קואדרי אינו תלוי בו בלבד. עכשיו, הרהר, חייבים גם האחרים לעשות את שלהם, אחרת אוותר לבדי ודמו של האיש על ראשי. הוא ידע היטב שהאחרים פירושם הממשלה, שהסכים לשרתה ברצח זה. המשטר החברתי המוצא את ביטויו באותה ממשלה, והעם עצמו מקבל עליו את שלטונה של אותו משטר. לא די  בכך שיאמר:"אני את חובתי מילאתי.. פעלתי כפי שפעלתי משום שנצטוויתי לכך." צידוק זה יספיק אולי לסוכן אורלנדו, אולם לא לו, למרצ'לו. לו דרושה הצלחתה המלאה של אותה הממשלה, של אותו משטר חברתי, של אותו עם: ולא רק הצלחה כלפי חוץ. כי אם גם כלפי פנים. רק כך יהפך פשע רגיל לצעד חיובי בכיוון הדרוש. במילים אחרות, כאן צריך להתחולל, באמצעות כוחות שאינם תלויים בו, שינוי ערכים שלם. העוול חייב להיפך לצדק. הבגידה לגבורה. המוות לחיים. כאן ראה צורך לתת ביטוי למצבו במילים קשות וסרקסטיות. הוא אמר בליבו בקרירות:"אם יכשל הפאשיזם, אם כל אותם נבלים הלא יוצלחים והטיפשים ברומא יוליכו את העם האיטלקי לחורבן, לא אהיה אלא רוצח עלוב, " אולם מיד תיקן את עצמו במחשבתו:"עם כל זאת, בהיות פני הדברים כפי שהינם, לא יכולתי לנהוג אחרת." עמוד 224.

אלברטו מוראביה שמו האמיתי אלברטו פינצ'רלי. 1907-1990 סופר איטלקי. בספרו הראשון 'האדישים' תקף את דמות האם האיטלקיה וחולל סערה ספרותית באיטליה. היה מראשוני האינטלקטואלים שמתחו ביקורת קשה על הפאשיזם. ספריו המאוחרים יותר דנים בניכור, בתיסכול הקיומי ובתיפלות יחסי המין. ראה מספריו: האישה מרומא, שתי נשים, הפאשיסט, סיפורים אירוטיים.

הפאשיסט הוסרט על ידי ברנרדו ברטלוצ'י עם ז'אן לואי טרינטיניאן, סרט מומלץ ביותר ומרגש.
הקונפורמיסט  הסרט

השארת תגובה

מתויק תחת איטליה הפאשיסטית