תגית: גסטאפו

משמר הלילה פטריק מודיאנו משתפי פעולה בצרפת

משמר הלילה פטריק מודיאנו, הוצאת זמורה, מצרפתית אביבה ברק, 1981, 104 עמודים
LA RONDE DE NUIE PATRICK MODIANO1969
"מדוע זיהוני עם אותם דברים עצמם שעוררו בי זוועה ורחמים?" סקוט פיצג'רלד
גבר צרפתי רוצה לבגוד. הכביד רוצה לבגוד בעמו, הצרפתים. זה אומר שעליו לבגוד בשכנים שלו, במשפחה שלו, בחברים שלו. אבל איך הופכים לבוגד? איך להיות בוגד? איך לא להיות בוגד? הוא מחליט לעבוד בשביל הגסטאפו בהתנדבות. מהר מאוד הוא מוצא שעליו לגלות רשת מחתרת הלוחמת בנאצים. הוא לכוד. מצד אחד המחתרות, מצד השני הגסטאפו.  לשניהם אתה לא יכול להגיד לא לאחר שהתחייבת להם. אבל הוא לא מבין כיצד להיות בוגד,  והוא אינו מצליח להיות גיבור. הוא מסתובב בין שני הכוחות הגדולים ביותר ששלטו בצפרת. ואז הוא בוחר בדרך שלישית שתביא לכיליונו, או שלא?ספר יפה, אכזרי ומוזר שאינו נותן מנוח מהשורה הראשונה.
בקטמשמר הלילה פטריק מודיאנוע הבא, הבוגד מוסר לגסטאפו את חבריו:

"התקליט נגמר.
'מארטיני יבש, בחורי'? שואל אותי ליונל. האחרים מתקרבים אלי.
'סחרחורת?' שואל אותי המרקיז, 'אתה נראה לי חיוור מאוד'.
'אולי נוציא אותו לאוויר הצח? מציע רוזנהיים. לא הבחנתי בתמונה של פולה נגרי שמאחורי הדלפק. פולה נגרי* אינה יכולה לעזור לי במאומה. הסגן. הוא נכנס לקפה 'ז'ליס' קרוב לחצות, כמוסכם, בלווית סן ז'ורז'. הכל התרחש מהר מאוד. רמזתי להם בידי. איני מעז להביט להם בעיניים. אני מושך אותם אל מחוץ לבית הקפה. הכדיב, גוארי וויטאל לקה מקיפים אותם בלי דיחוי באקדחים שלופים. ברגע זה אני מישיר מבטי לתוך עיניהם. תחילה הם מסתכלים בי בתדהמה ואחר כך במעין בוז עליז. כשוויטאל לקה הושיט לעברן את האזיקים, הם רצים לעבר הבולווואר. הכדיב יורה שלוש יריות. הם קורסים בקרן הכיכר ושדרות ויקטוריה. בתוך השעה הבאה נעצרו.. בכל פעם צלצלתי בדלת, וכדי לנסוך בהם אמון אמרתי להם את שמי.
עמוד 45.
*פולה נגרי-זמרת ושחקנית מזרח אירופאית שהיגרה לארצות הברית, היתה כוכבת הראינוע. בספר, מדובר בתמונה.
פטריק מודיאנו יליד פאריס, 1945 להורים יהודים. זכה בפרס גונקור ונחשב לאחד מבכירי הסופרים בצרפת כיום. מספריו בעברית: וילה נוגהמשמר הלילהנעורים, בחורים טובים היינו, תעודת זהות 

השארת תגובה

מתויק תחת כללי

וילה נוגה פטריק מודיאנו צרפת במלחמה

וילה נוגה פטריק מודיאנו, הוצאת זמורה, תרגם אביטל ענבר, 1980, 140 עמודים.
Villa Triste Patrick Modiano 1975

"מי אתה, המציץ בצללים?", דילן תומאס.
רנה מינת, הוא צעיר בן שמונה עשרה. הוא חסר אזרחות כלשהיא, נע ונד על פני אירופה, ירא מהמלחמה ומפני השואה שאולי תלכוד גם אותו. הוא מגיע לעיר נופש קטנה על שפת אגם צרפתי אל מול הגבול השווייצרי. הקירבה למדינה הנייטראלית , השלווה, מרגיעה אותו ומביאה אותו לשאננות יתרה. בין הנופשים בעיר הוא מתיידד עם נערה בשם איבון וידידה הרופא, אך אינו יכול להישען עליהם ולמצוא מרגוע, גם הם נסחפים בגלי המלחמה. לאחר כחמש עשרה שנים, מנסה רנה מינת, לנסות לזכור מה קרה אתו באותן שנים ומה עלה בגורלם של הנערה וידידה הרופא אבל הכל חומק-עובר, כמראה מבעד לחלונה של מכונית דוהרת ונותר רק זכרון המרמה את התודעה. סיפור מרגש ביותר על נעורים אבודים. פטריק מודיאנו, מספר את הסיפור בסגנון נוסטאלגי דרך איזכורים של בתי קפה, מקומות מרגוע, רחובות, נופים המביאים את הקורא לחוש אינטימיות וקרבה לאירועים, למקומות, ולגיבורים ודרכם לחוש את האימה מפני המלחמה.

"מה עשיתי בהיותי בן שמונה עשרה על שפת אדמה של עיר מעיינוילה נוגה פטריק מודיאנו ות המרפא הנודעת? לא כלום. התגוררתי בפנסיון משפחתי, פנסיון 'הטיליות' שמו. בבולוואר קארבאסל, יכולתי לשכור לי חדר בעיר, אך ביכרתי לשכון על הגבעות, שני צעדים מווינדזור, מארמיטאז' ומאלהמברה שמותרותיהם וגניהם העבותים הישרו בי ביטחון. שכן פחדתי עד מוות, והרגשה זו לא הריפתה ממני מאז אף לא לרגע: אך באותם זמנים היתה עזה ומשוללת הגיון בהרבה. נסתי מפאריס במחשבה, שהעיר נעשתה מסוכנת לאנשים מסוגי. שררה בה אווירה משטרתית דוחה. מעצרי רחוב רבים מדי לטעמי, ופצצות. רוצה אני לדייק בכרונולוגיה ונקודות הציון היותר טובות הן המלחמות: באיזו מלחמה , בעצם, היה מדובר? בזו של אלג'יריה. בתחילת שנות הששים, כשנסעו ב'פלוריד' פתוחת הגג והנשים התלחשו בלי חן. גם הגברים. ואני פחדתי, עוד יותר מאשר היום, וברחתי במקלט זה בשל היותו רחוק משווייץ רק חמישה קילומטרים. סכנה קלה שבקלות-עוברים את האגם, וזהו. חשבתי לתומי שככל שאתה קרב לשווייץ, אתה משפר את סיכוייך להינצל. טרם ידעתי ששווייץ אינה קיימת. " עמוד 13

פטריק מודיאנו יליד פאריס, 1945 להורים יהודים. זכה בפרס גונקור ונחשב לאחד מבכירי הסופרים בצרפת כיום. מספריו בעברית: וילה נוגהמשמר הלילהנעורים, בחורים טובים היינו, תעודת זהות משפחתיתממורי ליין.

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה

להתראות ילדים לואי מאל שואת יהודי צרפת התסריט

להתראות ילדים מאת לואי מאל, הוצאת אור עם, 1988, תרגם מצרפתית ישראל מרשן, 120 עמודים.
AU REVOIR LES ENFANTS BY LOUIS MALLE 1987.

לואי מאל, הבמאי הצרפתי הידוע, היה כבן אחד עשרה חניך בפנימיה קאתולית בתקופת הכיבוש הגרמני. בפנימיה, הוא התיידד עם חניך אחר שהיה לדעתו, שונה ומשונה, מסתתר, חבוי, מכונס בעצמו ומפוחד. בבוקר אחד בשנת 1944, הגיעו חיילי גסטאפו לחפש יהודים בפנימיה ואחד הנערים הלשין על חברו של לואי מאל ומאז הוא לא ראה אותו, רק אחרי המלחמה הבין מה קרה לו. לואי מאל אומר שזיכרון זה הוא שהביא אותו לביים סרטים בתקווה להציג את הזיכרון הזה שנקבע בתודעתו כל חייו. הספר הוא בעצם, התסריט המוביל את הקורא אט אט מחיי נערים רגילים תחת אימי המלחמה עד לרגע בו חרב עולמם של כל הנוגעים בדבר.

"הפנימיה נראית עזובה בודדות, נראות תי צלליות של ילדים במרכז החצר המושלגת. ג'וליאן ובונה שומעים את הרעשים הכבדים של המפציצים והצרורות של תותחי ההגנה האנטי- אווירית הגרמנית.
בונה:אני מקווה, שהם יחליטו כבר לפלוש, האמריקאים.
ג'וליאן: אתה תישאר בפנימיה, כשהמלחמה תסתיים?
בונה: אני לא יודע..אני לא מאמין. הוא נראה כאילו רועד בכל גופו.
ג'וליאן:  אתה מפחד?
בונה: כל הזמן."
עמוד 46

לואי מאל: במאי ושחקן צרפתי, היה נשוי לקנדיס ברגן. לואי מאל  1932- 1995.

להתראות ילדים מאת לואי מאל

להתראות ילדים מאת לואי מאל

לואי מאל להתראות ילדים ויקיפדיה

 

השארת תגובה

מתויק תחת שואת היהודים

הנכס הגדול מתוך תהפוכות מלחמה מאת אוליביה מאנינג

הנכס הגדול מתוך טרילוגית 'הבלקן-תהפוכות מלחמה' מאת אוליביה מאנינג , שלושה כרכים, הוצאת מעריב, תרגמה מאנגלית צילה אלעזר, 1989
FORTUNES OF WAR THE BALKAN TRILOGY BY OLIVIA MANNING 1960
מלחמת העום השניה שוטפת את כל אירופה, הגרמנים בכול מקום ולכול אחד יש סיבה לפחד. גאי פרינגל הוא מרצה במחלקה לאנגלית, באוניברסיטת בוקרשט. בחופשת קיץ הוא פוגש את הרייט, נושא אותה לאישה ויחד הם חוזרים לרומניה.  מבוכה, חוסר בטחון, פחדים, רעב, מצוקה פושטים בכול. הזוג מנסה לשרוד את המלחמה. הרייט תופסת שבעלה, גאי, הוא אידיאליסט ללא תקנה שחושב שהוא יכול לתקן את העולם והוא עלול לסכן תוך כדי כך את קיומם שלהם. היא מחליטה להציל את שניהם ובעיקר את גאי מהדאידיאלים שלו. הספר תהפוכות מלחמה, טרילוגיית הבלקן הוא אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם על ידי סופר בריטי על מלחמת העולם השניה, כך נאמר על הספר על ידי אנתוני ברג'ס, מחבר הספר 'התפוז המכאני'. הטרילוגיייה הוסרטה על ידי רשת הבי.בי.סי.
הספר מבוסס על חייה של אוליביה מאנינג שנישאה זמן קצר לפני פרוץ המלחמה ויצאה עם בעלה, מרצה מטעם המועצה הבריטית, לבוקרשט.
"לדידה של בוקרשט היתה נפילת צרפת נפילתה של הציביליזציה, צרפת היתה האידיאל של כל מי שהתמרד במוצאם הכפרי, כל ערכי התרבות, האמנות והאופנה, כל ההשקפות הליבראליות ומושגי החירות יוחסו לצרפת. באין צרפת לא יהיה עוד מה שיעצור את הברבריות או יקום נגדה, להוציא קומץ של פאשיסטים מלידה,איש לא האמין באמת ב"בסדר החדש". האמת היתה ברורה אפילו לאלה שהשקיעו בגרמניה: ניצחונה של גרמניה הנאצית יהיה ניצחונם של כוחות החושך, מנותקת מאירופה המערבית, תהיה רומניה פתוחה לרדיפות,לקנאות, לאכזריות לאמונות טפלות ולרודנות. עתה לא היה עוד מי שיציל אותה."   עמוד 298

הנכס הגדול - תהפוכות מלחמהמ מאת אוליביה מאנינג

הנכס הגדול - תהפוכות מלחמה מאת אוליביה מאנינג

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה

הכאב מארגריט דיראס המחתרת הצרפתית רזיסטאנס

הכאב מארגריט דיראס מצרפתית אביטל ענבר, הוצאת מעריב 1987.
La Douleur Marguerite duras 1985
הכאב הוא כאבה האמיתי של מרגריט דיראס בפאריס תחת הכיבוש הנאצי. בעלה שהסתתר מהנאצים נלכד על ידי הגסטאפו. בעלה היה מפקד במחתרת הצרפתית 'הרזיסטאנס' אשר היה עסוק בתכנון פעולות חבלה נגד הגרמנים. מארגריט דיראס היתה אז כבת שמונה עשרה. קבוצת המחתרת שאליה השתייכה הונהגה בראשות פרנסוא מיטראן שלימים היה נשיא צרפת. לכידתו של בעלה בשבי הגסטאפו שינתה את חייה של מרגריט דיראס ומייד. היא מצאה שבעצם, אין לה אלא לחכות. זה המצב הקיומי שלה. ההמתנה. קודם, היא מחכה לידיעות מבעלה הכלוא סמוך לפאריס. מתישהוא היא מבינה שהוא הועבר למחנה השמדה בגרמניה. היא ממתינה לידיעה על מותו או על שיחרורו. חודשי המתנה אלה, הם תקופת מעברים מטלטלים מייאוש לתקווה היסטרית. היא מתחברת עם סוכן גסטאפו בניסיון להוציא מידע על בעלה. כאשר פאריס משתחררת מעול הכיבוש הנאצי מתגלים במלוא אכזריותם מעשי הכיבוש הנאצי בצרפת. תיאור מצבה של האישה בבדידות, בסכנת מוות, מלאה אהבה וגעזועים לבעלה, הסיוטים, התקווה ובעיקר הכאב. 154 עמודים.
הכאב מרגריט דיראס

" אך זה יצאנו מהקפה-טבק שעל יד הבורסה,ואנו הולכים ברגל. מזג האוויר נאה. אנו מדברים על המלחמה. צריך לדבר ללא הרף, ולא, נראים עצובים…אנו הולכים. הוא בוחן היטב את כל מה שסביבו, הרחובות ריקים. ההמון שעל המדרכות, הידיעות מהחזית מפורשות, החזית שלהם תובקע, ה עניין של ימים, העולם כולו ממתין לרגע זה, לנסיגה הראשונה. הוא סוקר את פאריס באהבה, הוא מכיר אותה היטב, ברחובות דומים לאלה עצר אנשים, לכל רחוב זיכרונותיו, זעקותיו, צעקותיו, יפחותיו. זיכרונות אלה אינם גורמים לו סבל, לראבייה. הם גנני הגן הזה, פאריס, הרחובות האלה האהובים עליהם כל כך, ושעכשיו הם נטולי יהודים. רק את מעשיו הטובים הוא זוכר, אין לו כל זיכרון של אלימות במו ידיו. כשהוא מדבר על האנשים שעצר, הוא נפעם: כולם הבינו את חובתו העגומה לעשות זאת, כולם, ולא עשו צרות מעולם, מקסימים.
"את עצובה, אינני יכול לסבול שאת עצובה."
" אינני עצובה."
"כן, את עצובה, אינך מדברת."
"הייתי רוצה לראות את בעלי."
" אני מכיר בפרן מישהו שיכולה להשיג ידיעות עליו אבל צריך תת לה כסף."
אני אומרת שאין לי כסף אבל יש לי תכשיטים, טבעת זהב עם פיטדה יפה. הוא אומר שבכל מקרה אפשר לנסות.למחרת היום אני באה עם הטבעת, ונותנת אותה בידו. כעבור יום אומר לי ראבייה שמסר את הטבעת לאדם האמור.ואחר כך הוא אינו דן בכך עוד. כך עוברים כמה וכמה ימים. אני חוקרת אותו בדבר גורלה דשל הטבעת. הוא אומר שהוא ניסה להיפגש שנית עם האדם האמור, אך לשווא, נראה לו שכנראה חדלה לעבוד בכלא-פרן, שכנראה שבה לגרמניה. איני שואלת אותו אם שבה לשם עם הטבעת. תמיד חשבתי שראבייה לא מסר מעולם את הטבעת, שלקח אותה לעצמו, שבדה מליבו את המעשייה על האשה בפרן כדי להחזיק בי, כדי להשלות אותי לחשוב שבעלי עודנו שם, שיש לו גישה אליו ושהוא עדיין יכול לנסות ליצור קשר עימו. הוא לא יכול להחזיר לי את הטבעת בלא שיחשוף את שקריו. הוא היה יכול לעצור אותי בכל רגע. " עמודים 82/83

מרגרט דיראס 1914-2002 סופרת צרפתיה. ילידת הודו-סין. בשנת 1931 באה לפאריס. מרבה לעסוק בנושאי הזמן והאהבה. התפרסמה בעולם בזכות התסריט ל'הירושימה אהובתי'-1960 משפט מהתסריט-סרט הפולחן של שנות הששים: "הוא:-לא ראית דבר בהירושימה.דבר. היא:-ראיתי את הכל, הכל. כן, ראיתי את בית -החולים. אני בטוחה בכך.בית-החולים קיים בהירושימה. איך יכולתי להימנע מלראותו? הוא:-לא ראית את בית-החולים בהירושימה, לא ראית דבר בהירושימה." מספריה של מרגרט דיראס: הכאב. סכר נגד האוקייאנוס השקט. עיניים כחולות שיער שחור. המאהב-מעין המשך לספר ' סכר כנגד האוקייאנוס– היה חרא של סרט. מודראטו קאנטאביל-עבודה מצוינת שלה-היה סרט לא רע עם ז'או-פול בלמונדו וז'אן מורו.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, צרפת במלחמת העולם השניה

נוטות החסד ג'ונתן ליטל יומנו של קצין אס אס

נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל, הוצאת כנרת-זמורה -ביתן, 2008, תרגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי עם מבוא. סיפורו של קציןאס:אס: בשם מקס אואה, המשרת בחזית הרוסית ומשתתף באופן פעיל בפעולות השמדה והרג שונות, בעיקר של יהודים ושל עמים וגזעים 'נחותים' אחרים. מקס, הוא 'פסיכופת שפתאום קיבל רגש'. הוא הורג את אמו, הורג פה, הורג שם וכל זאת בתיאורים מפורטים. בספר זה מדובר על קצין אס אס: אבל אפשר להפוך את זה לקצין קמאר- רוז', צ'צני, יוגוסלבי, כל אחד בעצם. 943 עמודים של אורגיית דמים. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית. מלבד השבחים על הספר הוא זכה גם בקללות לא מעטות. ראה גם את החוברת 'הפולמוס' בה מסביר ג'ונתן ליטל את הסיבות לכתיבת הספר.

"פגזים רוסיים נחתו לפעמים סביב הערוצים האלה מרימים נתזי שלג עצומים, שמעתי אותם שורקים, מצליל צווחני ונוקב שהפך את מעי. בכל פעם הייתי צריך לעמוד ספני הדחף להשתטח ארצה, והתאמצתי לחקות את איוואן, שהתעלם מהם באדנות. כעבור זמן מה הצלחתי לאזור ביטחון….פתאום זינק עלי איוואן בלי אזהרה והצמיד אותי ארצה. פיצוץ מחריש אוזניים קרע את העולם, זה היה כל כך קרוב שחשתי את האוויר חובט בעור התוף שלי, ומטר של שלג ואדמה מעורבבים ניתך עלינו. ניסיתי להצטרף, אבל איוואן כבר משך אותי מכתפי והרים אותי. במרחק שלושים מטרים מאיתנו התרומם בעצלות עשן שחור מקרקעית הבלקה, האבק שהתרומם שקע לאיטו על השלג. ריח חריף של אבק שריפה מילא את האוויר. לבי  דהר כמטורף, ירכי היו כל כך כבדות שזה כאב, רציתי לחזור לשבת, כמו משקולת. אבל לא ניראה לי שאיוואן מתייחס לזה ברצינות. הוא הבריש את מדיו בארשת של ריכוז. אחרי כך סובב את גבי אליו הבריש במרץ את החלק ההוא של גופי בעודי מוחה את שרוולי. שבנו לדרכנו. החתחלתי לחשוב שהטיול הזה טיפשי. מה בכלל באתי לחפש שם? התקשיתי כמדומה לתפוס שאינני נמצא בפיאטיגורסק…יריות הפיצוצים על הפסגה, שידעתי שכוחותינו מחזיקים בה, הדהימה אותי. איך ייתכן שאנשים נשארים שם וסופגים כזה מטר של אש ומתכת? הייתי מרוחק משם קילומטר או שניים, ועדיין חשתי פחד. עמוד 349
ג'ונתן ליטל, סופר יהודי אמריקאי יליד 1967, גדל בצרפת ומתגורר בספרד. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפית. ג'ונתן הוא בנו של סופר המתח המוערך, רוברט ליטל-ראה ספרו באתר בשם ,המהפכן".

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, שואת היהודים

הררי זעם ליאון יוריס מלחמת העולם השנייה

הררי זעם ליאון יוריס מלחמת העולם השנייה  הבריטים והיוונים מתמוטטים ומותירים את החזית פתוחה בפני הגרמנים. מייק מוריסון מתחיל את מלחמתו הפרטית נגד הגרמנים הפולשים ליוון. מוריסון נושא על גופו מסמכי ביון חשובים ביותר והוא הופך לנרדף. הגרמנים רודפים אחריו, מאיימים בהוצאת בני ערובה להורג אם לא יתמסר, עליו להסתתר גם ממשתפים פעולה. כל דקה בחייו הוא דקת אימה. רק נערה אחת מחליטה לעזור לו. סיפור מלחמתי מרתק על גבורת אנשים פשוטים כנגד הצבא הגרמני האדיר. הספר הוסרט בזמנו עם רוברט מיצ'ם. 216 עמודים
הררי זעם ליאון יוריס

"החוף היה זרוע מדורות. מייקל מוריסון ביושבו ליד אחת המדורות מעולם לא היה נפחד כל כך. בדמיונו ראה מקל שחור הולם בראשו, ואנשים בועטים בצלעותיו ואחר מתיזים מים על גופו מחוסר ההכרה כדי להחיותו לקראת העינויים המחודשים. הוא רצה להאמין שיש בו אומץ-אך היה מלא פחד." עמוד 63

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, מלחמת העולם השניה

משחיתי הטנקים מאת לורנס קון מלחמת העולם השניה

משחיתי הטנקים מאת לורנס קון בהוצאת דשא ספרי כיס: במקורable one four by lawrene kahn
the tank destroyers published by pocket books 1958 u.s.a
צוות משחית שריון אמריקני, בשלבי המלחמה האחרונים נתקף בתשישות קטלנית. הם נלחמים חודשים וחלקם שנים כשהם מתקדמים צעד אחר צעד אל לב ליבה של אדמת האויב, לצידם של אנשי חיל הרגלים. סיפור הרגשתם וחוויותיהם של שריונאים שכלי המלחמה שבו הם נעים, עלול להיפך למלכודת מוות מיידית. זהו סיפורם של אנשי השריון במלחמת העולם השניה:
להלן קטע מהספר "שני טייגרים גרמניים הופיעו על פסגת הגבעה: הטייגרים והמשחיתים ראו זה את זה בבת אחת!”הגבהמאה!” צרח טוסקי מפקד המשחית. קנה התותח החל מתרומםהמשחית הופל על צידו. הצריח כלפי מטה, הלהבות החלו פורצים..” 122 עמודים שלא תשכחו! טנקים, כלי שיריון,מלחמת העולם השניה, גרמניה, הרייך השלישי, אדולף היטלר, הסודטים, מרשל פטון, גסטאפו, משחיתי טנקים, נגד טנקים, פגזים

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, מלחמת העולם השניה, מלחמת רוסיה גרמניה

הבגידה מאת מ. הורבך הוצאת דשא סופו של הוורמאכט

הבגידה מאת מהורבך הוצאת דשאמ.הורבך, היה עד לזוועות המלחמה ואת שהמלחמה עשתה לנפשו ולנפשם של חיילים גרמניים. הספר הוא מעין רומן תיעודי מבריק ביותר, המביא את חיי היום יום של חיילי הוורמכט. זהו יומנם של חיילים גרמניים הנסוגים בחזית הרוסית, בימים האחרונים שלפני הכניעה. אבל החיילים קיבלו פקודה חדמשמעית ישירות מאדולף היטלרלהמשיך להלחם ולא להכנע. המציאות היא בלתי משתמעת לשתי פנים: אין סיכוי ואין טעם במלחמה. התודעה של החיילים את מצבם היא שהמנהיגים בגדו בהם!  
218 עמודים של קרבות עקובי  דם ברוסיה הקרה ומזג האוויר האכזרי.

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה, מלחמת רוסיה גרמניה