תגית: גרמניה

הוואלס האחרון בוינה חורבנה של משפחה ג'ורג' קלייר קלאר

הוואלס האחרון בוינה חורבנה של משפחה מאת ג'ורג' קלייר קלאר, הוצאת ידיעות אחרונות, 1987, תרגם מאנגלית שלמה גונן
תולדותיה של משפחה יהודית מבוססת ומקובלת בחברה, החיה בווינה, עד בוא "האנשלוס". בפני הקורא מוצגת תמונה, המתארת את חיי היהודים בעיר. הכל התחיל בעיר וינה: בשבת 26 בפברואר, המחבר היה בן 16, בדרך לנשף ריקודים עם חברתו באולם קונצרטים מפואר. בנשף נכח גם ראש ממשלת אוסטריה. שבועיים אחר כך, מספח היטלר את אוסטריה לגרמניה ועולמה של משפחת קלאר מתהפך ומתחיל להיהרס. משפחת קלאר הייתה מעורבת עמוק בחיי התרבות והכלכלה של וינה של אותם שנים. סבו של המחבר היה קצין רפואה בדרגה הגבוהה ביותר בצבא האוסטרי. תיאור מדויק, מרשים ביותר ואכזרי על התפוררות החיים התרבותיים באוסטריה ובעיקר בווינה של אותם ימים, הגזענות, האנטישמיות שהרימה ראש. הספר מסופר בסגנון ישיר, לא מתייפייף, לא מקשט. קר אבל בוטה. בריחתה משפחה מוינה מסופר כסיפור מתח עצמאי, מרתק ומצמרר. המחבר הצטרף לצבא הבריטי במלחמתה עולם. הוריו נרצחו באושוויץ. הספר זכה בפרסים ספרותיים והופק לטלוויזיה הבריטית. 246 עמודים כולל מפת עץ המשפחה.
הוואלס האחרון בוינה, חורבנה של משפחה 1842-1942

השארת תגובה

מתויק תחת המפלגה הנאצית, מלחמת העולם השניה, שואת היהודים

איך החייל מתקן את הגרמופון מאת סשה סטנישיץ מלחמת בוסניה 1992

איך החייל מתקן את הגרמופון סשה סטנישיץ רומן מלחמתי בוסניה שנות התשעים של המאה העשרים. ילד בוסני בכפר דייגים מלהטט בדייג ומתפרסם גם כמספר סיפורים. הלימודים לא מעניינים אותו. כל מה שהוא רוצה זה לכתוב את הסיפורים שלו על חיי המשפחה שלו ושל תושבי הכפר. סיפורים מקסימים על היופי שבחיים וגם על הקושי והטרגיות.לפעמים יוצאים לו סיפורים לא הכי סימפטיים המבוססים על המציאות ואת זה לא אוהבים גיבורי הסיפור כמובן. ואז מגיעה המלחמה. הטיהור האתני. אמו מוסלמית ואביו נוצרי. הם נאלצים לברוח! האם יצליחו לשרוד את הטיהורים האכזריים? ספר מרגש, שופע הומור מתוך פיו של ילד. זהו ספרו הראשון של סשה סטנישיץ', שהיה לרב-מכר בגרמניה, תורגם ליותר מעשרים שפות וזכה לשבחי הביקורת ולפרסים. 305 עמודים
פתיחת הספר המקסים והמצמרר:
"סבא סלבקו מדד את הראש שלי בחבל הכביסה של סבתא, קיבלתי כובע קסמים מחודד מקרטון, וסבא סלבקו אמר: אני בעצם עוד צעיר מדי בשביל שטויות כאלה ואתה כבר מבוגר מדי…"
איך החייל מתקן את הגרמופון סשה סטנישיץ רומן מלחמתי

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמות בוסניה טיהור אתני

אבנים מן הנהר אורסולה הגי רומן מלחמתי הוצאת מודן

אבנים מן הנהר אורסולה הגי פרוזה הוצאת מודן טרודי נולדה בגרמניה של מלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו, התרבות האירופית חתרה למושלמות חברתית וגופנית, אדיאולוגיות חדשות, בחלקן פשיסטיות שהעלו על נס את השלמות הגופנית והרוחנית וכבשו את החברה האיטלקית והגרמנית, לב האיטליה וגרמניה. כאשר פורצת מלחמת העולם השנייה, הופכת טרודי לחריגה קיצונית ביותר בהתנגדותה השקטה לשילטון האימים הנאצי ומסתירה בביתה יהודים. זהו סיפור מדהים של גרמניה בשתי המלחמות, בעיקר מלחמת העולם השנייה. רומן מלא עוצמה. 444 עמודים שלא תשכחו
אורסולה הגי, ילידת גרמניה, היגרה לארצות הברית. פרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטת איסטרן בוושינגטון.
אבנים מן הנהר אורסולה הגי פרוזה הוצאת מודן

השארת תגובה

מתויק תחת גרמניה במלחמה, שואת היהודים

שלום לאשת פרא אנרי קולונז' ההתקפה על דרזדן

שלום לאשת פרא אנרי קולונז', הוצאת זמורה ביתן, תרגם אביטל ענבר, 1979
L'ADIEU A LA FEMME SAUVAGE
HENRI COULONGES
ערב ככל הערבים בעיר דרזדן, פברואר 1945, מתיחות באוויר, מפעם לפעם, להק מטוסי קרב, סירנה פה וסירנה שם, אבל יוהנה בת השתים -עשרה הולכת עם חברתה לקרקס. זו הייתה הופעה מיוחדת לכבוד הקרנבל. ואז נפתח הגיהינום!שלוש התקפות רבות עצמה של פצצות, חורבן והרג. אימא של יוהנה מאבדת את דעתה, חברתה נהרגת. שתיהן בורחות אל ההרים, שם מסתתרת מקהלת ילדים מפורסמת. לאחר סדרה של אירועי דמים, הן מגיעות לעיר פראג, שם הן מתקשרות עם ארכאולוג מבוגר שעברו אפל. פראג משוחררת, ומהר מאוד מתעוררים  אנשי אירופה לזוועות המלחמה. יוהנה מאבדת את אמה בנסיבות טרגיות, היא נעלמת. איך תכפר יוהנה על חטאי עצמה? רומן מרגש המתאר בדרך יוצאת מן הכלל את אימי המלחמה מזווית ראייתה של ילדה גרמניה. אנרי קולונז' יליד צרפת, 1936. ספריו זכו להצלחה רבה בכל העולם.
שלום לאשת פרא אנרי קולונז'

השארת תגובה

מתויק תחת גרמניה במלחמה, מלחמת העולם השניה

יומן המלחמה אנרי בארביס מלחמת החפירות צרפת גרמניה

יומן המלחמה אנרי בארביס מכתבים מן החזית הוצאת ספרית פועלים סדרת ספרי משלט, תרגמה מרים ברנשטיין כהן, העטיפה מעשה ידי האמן שרגא וייל, המחיר 300 פרוטה
אנרי בארביס סופר צרפתי 1935-1873 BARBUSSE פרסם רומן ראליסטי בשם 'האש' 1916, תיאר את זוועות מלחמת העולם הראשונה. ספר זה התפרסם מאוד וזכה בפרס גונקור . אחר כך פרסם ספרים שביטאו את דעותיו הקומוניסטיות ואת הקו הפאצפיסטי של רומן רולאן.  יומן המלחמה הוא צרור מכתבים שהם בחזקת יומן המלחמה העולמית הראשונה, כתובים בתוך החפירות בידי מחבר הספר הידוע זוכה פרס גונקור-האש.  מסקנתו לאחר הטבח שהיה עד לה במלחמות החפירות היא שאי אפשר כך להמשיך וכי העולם צריך הפיכה ובנייה מחדש. זאת כמובן, לפני שהסופר והעולם ידעו על זוועות סטאלין והבולשביקים בבני עמם. חפש גם 'תנועת צלילות'. בארביס נפטר בברית המועצות.
לקריאה נוספת: שלום ולא להתראות רוברט גרייבס מכתבי סארטר
טריוויה: באחד המכתבים של בארביס, הוא מתאר איך הצליח לראות את התחת של ריימון פאנקורה, מדינאי צרפתי שבעצם, בגללו נפתחה המלחמה גרמניה-צרפת.
עמוד 61:

"על כל אחד מאיתנו לחפור מטר אחד: אנו מתחילים בעבודה. בשעה הראשונה היא בחזקת סכנה משום שאין מחסה, ומסביב עמדותיהם של הגרמנים. מיד עם המראת הרקטה הראשונה, בטרם תידלק,-צנח!כולם כאחד משתטחים אפיים, ולאורו היפה של הכוכב, המתנודד בשמיים, אתה רואה אנשים מוטלים על הארץ כפגרים מתים. אחר כך שוב חופרים…"

עמוד 114:
19 במארס, 1916:
"הי, הי, עוד יום חולף. בשמחה הנני משיב על שני מכתביך, לפי שרואה אני כי שלוות בינה מתחילה יקירתי, להשתלט על ליבך. אכן, פעם בפעם עדיין עלי לקבל קצת אופיום. אין כאן כל אפשרות לקיים את הדיאטה, אך אומרים כי בקרוב יעבירונו לכפר, ואפשר יהיה לערוך שולחן של צוות. ספרי על המלחמה לא יהיה 'חידוש', לגמרי לא. פשוט, יש ברצוני לספר קורותיה של מחלקה אחת בשלביה וגלגוליה השונים של המלחמה. עיבוד החומר אינו מלאכה קלה, הנני משתמש בכל הזדמנות לחסוך מזמני במלאכת הלבלר ולהקדישו למלאכת הסופר-איך אין די בכך, לפי שעכשיו 'אין המלחמה קלה', כדברי ידידי מן הגדוד היבשתי ה-8, והרי עיניך הרואות: מכתבי אינם ארוכים, סימן שאני מקריב את הכל: רוצה אני להשלים את עבודתי אשר יזמתי לעשות בהקדם האפשרי ועל הצד היותר טוב."

יומן המלחמה מכתבים מן החזית אנרי בארביס

לקריאה נוספת: שלום ולא להתראות רוברט גרייבס
 שלום ולא להתראות רוברט גרייבס

ריימון פאנקורה 

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ רומן היסטורי

השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ הוצאת ספרית פועלים מגרמנית אריה אוריאל, 1987
ST.PETRI SCHNEE LEO PERUTZ 1933

הספר הוא ספק סיפור מסתורין, סיפור מתח מצמרר בנוסח אדגר אלן פו: נסיונו של בארון גרמני, "לתקן את העולם כדי לעורר מחדש את האמונה הדתית בתקופה של ריקנות ובינוניות כתקופתינו." הבארון אכן מטורף. רקע הסיפור הוא גרמניה המובסת לאחר מלחמת העולם הראשונה ועליית הנאצים לשלטון. במרכז הסיפור, רופא כפרי המחפש את אהבת חייו, וכשהוא מוצא אותה הוא זוכה לליל אהבים אחד ויחיד. לעומת את הוא מוצא עצמו לכוד במזימתו השטנית של הבארון. היה או לא היה? זה לא סתם רומן בלשי, זה רומן העוסק באמיתות זכרונותינו, שהם היסוד הבלתי מעורער של זהותנו. רומן ברמתו של אדגר אלן פו.

"כשנפלטתי מתוך הלילה הייתי משהו ללא שם, יצור ללא אישיות שהמושגים "עבר" ו"עתיד" זרים לו לחלוטין. שעות רבות, או אולי רק שבריר של שנייה, שכבתי במין קהות חושים, שהפכה למצב, שגם עכשיו אני מתקשה מאוד לתאר אותו. אם אגדיר אתו כמודעות עצמית מעורפלת מלווה בתחושה של חוסר תכליתיות מוחלט, תהיה זאת המחשה בלתי מספקת של המיוחד והמוזר שבאותו מצב. קל היה לומר: אני ריחפתי בחלל הריק , אלא שהמילים האלה אינן אומרות כלום. ידעדתי רק שמשהו קיים, אבל לא ידעתי שאותו "משהו" זה אני."
השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ
ליאו פרוץ כתב לעצמו על ספריו שלו: על הספר הזה, "השלג של פטרוס הקדוש" הוא כתב בערך כך: השלג של פטרוס הקדוש לא הניב את ההצלחה לה קיוויתי רק הצלחה צנועה כמו כל קודמיו…גרמניה היא אסון בשבילי." למעשה, הופיעה באותה שנה רק רשימת ביקורת אחת על הספר בגרמניה. מאז ראשית 1934 ועד לתבוסת הנאצים לא נזכר עוד שם הסופר היהודי בן עירו של קפקא.  ליאו פרוץ נולד ב-1882, התנדב לשירות צבא הקיסר. שוחרר בעקבות מחלה ועקר לוינה שבה למד מתימטיקה, כלכלה וביטוח. בווינה התיידד עם קארל קראוס, ארתור שניצלר, ריכרד בר הופמן(סיפורי הופמן) ואוסקר קוקושקה. בוינה גם החל לפרסם סיפורים קצרים, שירים ומאמרי ביקורת. ב-1915 התפרסם הרומן "הכדור השלישי". בסיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית היגר פרוץ לישראל והתיישב בתל אביב אבל לא הסתדר. בשנת 1951 חזר לאוסטריה בה נפטר בשנת 1957. במכתב שכתב מתל אביב לחבר ברביעי במאי 1946 בכה כי הוא סופר נשכח כמו ידידו אליאס קאנטי. בין השנים 1918 עד 1933 תואר ליאו פרוץ כאחד המספרים הנקראים ביותר בגרמנית" לפי פרידריך טורברג ואף זכה בהערכתם של אנשים כתיאודור אדורנו, בורחס, הרמן ברוך וקורט טוכולסקי. ב-1966 כתב עליו מכס ברוד:"בתל אביב חי ליאו פרוץ בפירוש בגלות, ממתין לתחייתה של הקיסרות ההבסבורגית."

מספריו של ליאו פרוץ באתר בוקספר
השלג של פטרוס הקדוש.
המרקיז דה בוליבר.
לאן תתגלגל, תפוחון?
בין תשע לתשע.
הכדור השלישי.   

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה

הים האכזר מאת ניקולאס מונסארט תרגם אהרן אמיר

הים האכזר מאת ניקולאס מונסארט תרגום אהרן אמיר. ארצות הברית מתחילה להעביר אספקה של נשק וואספקה שוטפת לבנות הברית הנלחמים בנאצים על יבשת אירופה. הצוללות הגרמניות מנהלות מאבק אכזרי נגדם ונגד המשחתות המלוות את שיירות האספקה. מלחמה בים העמוק,  באוקיאנוס האטלנטי. ניקולאס מונסארט שימש כקצין זוטר בצי הבריטי. מונסארט השתתף בכל הקרבות בנתיב שיירות האספקה באוקיינוס השקט, נלחם והיה עד לקרבות ולטרגדיות. את האימה של החיילים והאזרחים שבשיירות האספקה מהתקפות הצוללות ומהמטוסים מעל. מונסארט קיבל דרגת מפקד פריגטה בסיום המלחמה. ספר זה נחשב כיצירת מופת בספרות המלחמה. תרגום חדש. 449 עמודים.

"בהישמע פעמון האזעקה, סמוך לחצות, עזב פראבי את הגשר, מקום שהיה עומד במשמרת הראשונה עם בייקר, ועשה דרכו אל הירכתיים, אל פצצות העומק שלו. הוא היה זה שצילצל בפעמון, כאשר העירו שאונו של מטוס ומטח פגזים נותבים מקצווי השיירה על התקפה: אבל אף כי מוכן להמולה הגדולה ולהתפוצצויות שבאו אחר כך, לא יכל להתגבר על תחושת ההפתעה וההלם נוכח המתח שאחז באניה, בהזעקה לפעולה בפעם הראשונה. הלילה היה שלו, הירח היה מואר בחלקו ונסך נוגה קר על הסיפון העליון, והראה להם את האניה הסמוכה ביותר בשיירה בקווים חדים וחושפניים. היה זה לילה מצוין לדבר שהוא ידע כי יבוא, וברדתו בחיפזון לארכה של ה'קופמאס רוז" היה בעיניו כאיש המהר אל הגרדום. הוא ידע כי אם ידבר עתה יהיה רעש בקולו, הוא ידע כי לו האיר היום עתה כי אז נראו פניו חיוורים ושפתיו רוטטות: הוא ידע כי באמת אינו מוכן לרגע הזה,  על אף חדשי האימונים והמתיחות המחריפה והולכת בהדרגה. אבל הרגע הנה זה בא, וצריך לעמוד בו." עמוד 114.

הים האכזר מאת ניקולאס מונסראט

הים האכזר מאת ניקולאס מונסראט

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה

הכאב מארגריט דיראס המחתרת הצרפתית רזיסטאנס

הכאב מארגריט דיראס מצרפתית אביטל ענבר, הוצאת מעריב 1987.
La Douleur Marguerite duras 1985
הכאב הוא כאבה האמיתי של מרגריט דיראס בפאריס תחת הכיבוש הנאצי. בעלה שהסתתר מהנאצים נלכד על ידי הגסטאפו. בעלה היה מפקד במחתרת הצרפתית 'הרזיסטאנס' אשר היה עסוק בתכנון פעולות חבלה נגד הגרמנים. מארגריט דיראס היתה אז כבת שמונה עשרה. קבוצת המחתרת שאליה השתייכה הונהגה בראשות פרנסוא מיטראן שלימים היה נשיא צרפת. לכידתו של בעלה בשבי הגסטאפו שינתה את חייה של מרגריט דיראס ומייד. היא מצאה שבעצם, אין לה אלא לחכות. זה המצב הקיומי שלה. ההמתנה. קודם, היא מחכה לידיעות מבעלה הכלוא סמוך לפאריס. מתישהוא היא מבינה שהוא הועבר למחנה השמדה בגרמניה. היא ממתינה לידיעה על מותו או על שיחרורו. חודשי המתנה אלה, הם תקופת מעברים מטלטלים מייאוש לתקווה היסטרית. היא מתחברת עם סוכן גסטאפו בניסיון להוציא מידע על בעלה. כאשר פאריס משתחררת מעול הכיבוש הנאצי מתגלים במלוא אכזריותם מעשי הכיבוש הנאצי בצרפת. תיאור מצבה של האישה בבדידות, בסכנת מוות, מלאה אהבה וגעזועים לבעלה, הסיוטים, התקווה ובעיקר הכאב. 154 עמודים.
הכאב מרגריט דיראס

" אך זה יצאנו מהקפה-טבק שעל יד הבורסה,ואנו הולכים ברגל. מזג האוויר נאה. אנו מדברים על המלחמה. צריך לדבר ללא הרף, ולא, נראים עצובים…אנו הולכים. הוא בוחן היטב את כל מה שסביבו, הרחובות ריקים. ההמון שעל המדרכות, הידיעות מהחזית מפורשות, החזית שלהם תובקע, ה עניין של ימים, העולם כולו ממתין לרגע זה, לנסיגה הראשונה. הוא סוקר את פאריס באהבה, הוא מכיר אותה היטב, ברחובות דומים לאלה עצר אנשים, לכל רחוב זיכרונותיו, זעקותיו, צעקותיו, יפחותיו. זיכרונות אלה אינם גורמים לו סבל, לראבייה. הם גנני הגן הזה, פאריס, הרחובות האלה האהובים עליהם כל כך, ושעכשיו הם נטולי יהודים. רק את מעשיו הטובים הוא זוכר, אין לו כל זיכרון של אלימות במו ידיו. כשהוא מדבר על האנשים שעצר, הוא נפעם: כולם הבינו את חובתו העגומה לעשות זאת, כולם, ולא עשו צרות מעולם, מקסימים.
"את עצובה, אינני יכול לסבול שאת עצובה."
" אינני עצובה."
"כן, את עצובה, אינך מדברת."
"הייתי רוצה לראות את בעלי."
" אני מכיר בפרן מישהו שיכולה להשיג ידיעות עליו אבל צריך תת לה כסף."
אני אומרת שאין לי כסף אבל יש לי תכשיטים, טבעת זהב עם פיטדה יפה. הוא אומר שבכל מקרה אפשר לנסות.למחרת היום אני באה עם הטבעת, ונותנת אותה בידו. כעבור יום אומר לי ראבייה שמסר את הטבעת לאדם האמור.ואחר כך הוא אינו דן בכך עוד. כך עוברים כמה וכמה ימים. אני חוקרת אותו בדבר גורלה דשל הטבעת. הוא אומר שהוא ניסה להיפגש שנית עם האדם האמור, אך לשווא, נראה לו שכנראה חדלה לעבוד בכלא-פרן, שכנראה שבה לגרמניה. איני שואלת אותו אם שבה לשם עם הטבעת. תמיד חשבתי שראבייה לא מסר מעולם את הטבעת, שלקח אותה לעצמו, שבדה מליבו את המעשייה על האשה בפרן כדי להחזיק בי, כדי להשלות אותי לחשוב שבעלי עודנו שם, שיש לו גישה אליו ושהוא עדיין יכול לנסות ליצור קשר עימו. הוא לא יכול להחזיר לי את הטבעת בלא שיחשוף את שקריו. הוא היה יכול לעצור אותי בכל רגע. " עמודים 82/83

מרגרט דיראס 1914-2002 סופרת צרפתיה. ילידת הודו-סין. בשנת 1931 באה לפאריס. מרבה לעסוק בנושאי הזמן והאהבה. התפרסמה בעולם בזכות התסריט ל'הירושימה אהובתי'-1960 משפט מהתסריט-סרט הפולחן של שנות הששים: "הוא:-לא ראית דבר בהירושימה.דבר. היא:-ראיתי את הכל, הכל. כן, ראיתי את בית -החולים. אני בטוחה בכך.בית-החולים קיים בהירושימה. איך יכולתי להימנע מלראותו? הוא:-לא ראית את בית-החולים בהירושימה, לא ראית דבר בהירושימה." מספריה של מרגרט דיראס: הכאב. סכר נגד האוקייאנוס השקט. עיניים כחולות שיער שחור. המאהב-מעין המשך לספר ' סכר כנגד האוקייאנוס– היה חרא של סרט. מודראטו קאנטאביל-עבודה מצוינת שלה-היה סרט לא רע עם ז'או-פול בלמונדו וז'אן מורו.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, צרפת במלחמת העולם השניה

נוטות החסד ג'ונתן ליטל יומנו של קצין אס אס

נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל, הוצאת כנרת-זמורה -ביתן, 2008, תרגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי עם מבוא. סיפורו של קציןאס:אס: בשם מקס אואה, המשרת בחזית הרוסית ומשתתף באופן פעיל בפעולות השמדה והרג שונות, בעיקר של יהודים ושל עמים וגזעים 'נחותים' אחרים. מקס, הוא 'פסיכופת שפתאום קיבל רגש'. הוא הורג את אמו, הורג פה, הורג שם וכל זאת בתיאורים מפורטים. בספר זה מדובר על קצין אס אס: אבל אפשר להפוך את זה לקצין קמאר- רוז', צ'צני, יוגוסלבי, כל אחד בעצם. 943 עמודים של אורגיית דמים. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית. מלבד השבחים על הספר הוא זכה גם בקללות לא מעטות. ראה גם את החוברת 'הפולמוס' בה מסביר ג'ונתן ליטל את הסיבות לכתיבת הספר.

"פגזים רוסיים נחתו לפעמים סביב הערוצים האלה מרימים נתזי שלג עצומים, שמעתי אותם שורקים, מצליל צווחני ונוקב שהפך את מעי. בכל פעם הייתי צריך לעמוד ספני הדחף להשתטח ארצה, והתאמצתי לחקות את איוואן, שהתעלם מהם באדנות. כעבור זמן מה הצלחתי לאזור ביטחון….פתאום זינק עלי איוואן בלי אזהרה והצמיד אותי ארצה. פיצוץ מחריש אוזניים קרע את העולם, זה היה כל כך קרוב שחשתי את האוויר חובט בעור התוף שלי, ומטר של שלג ואדמה מעורבבים ניתך עלינו. ניסיתי להצטרף, אבל איוואן כבר משך אותי מכתפי והרים אותי. במרחק שלושים מטרים מאיתנו התרומם בעצלות עשן שחור מקרקעית הבלקה, האבק שהתרומם שקע לאיטו על השלג. ריח חריף של אבק שריפה מילא את האוויר. לבי  דהר כמטורף, ירכי היו כל כך כבדות שזה כאב, רציתי לחזור לשבת, כמו משקולת. אבל לא ניראה לי שאיוואן מתייחס לזה ברצינות. הוא הבריש את מדיו בארשת של ריכוז. אחרי כך סובב את גבי אליו הבריש במרץ את החלק ההוא של גופי בעודי מוחה את שרוולי. שבנו לדרכנו. החתחלתי לחשוב שהטיול הזה טיפשי. מה בכלל באתי לחפש שם? התקשיתי כמדומה לתפוס שאינני נמצא בפיאטיגורסק…יריות הפיצוצים על הפסגה, שידעתי שכוחותינו מחזיקים בה, הדהימה אותי. איך ייתכן שאנשים נשארים שם וסופגים כזה מטר של אש ומתכת? הייתי מרוחק משם קילומטר או שניים, ועדיין חשתי פחד. עמוד 349
ג'ונתן ליטל, סופר יהודי אמריקאי יליד 1967, גדל בצרפת ומתגורר בספרד. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפית. ג'ונתן הוא בנו של סופר המתח המוערך, רוברט ליטל-ראה ספרו באתר בשם ,המהפכן".

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, שואת היהודים

צלבי העץ מאת רולאן דורז'לס מלחמת החפירות

צלבי העץ מאת רולאן דורז'לס מצרפתית אביטל ענבר הוצאת מעריב 1985
Les Croix Bois Roland Dorgeles 1919
צרפת במלחמת העולם הראשונה, מלחמת החפירות והפצצות הגז הגרמניות.מלחמת החפירות הביאה מושג חדש בתורת המלחמה. מיליוני חיילים מכל החזיתות, מבוססים בבוץ ובשלג הגנו על קו חפירות שביום אחד יכלל עבור לאויב ובחזרה. מלחמת החפירות הפכה למעין תחרות שטנית שבה מפקדים הטילו על החיילים טרופי השינה, מלאי סיוטים, פצועים, בעלי הלם קרב וסתם כאלה שעדיין יכולים ולתפקדלהסתער שוב אל מול קני המקלעים והלהביורים ולנס בניסיון נואש לאחוז שוב בחפירה שעברה לאויב. בכל יום ובכל לילה נהרגו אלפים בשתי החזיתות: הגרמנית והצרפתית. בימינו, יהיה קשה מאוד להבין את הקרב על ורדן שהרבה ותיקי מלחמה צרפתיים נהגו להתגאות בו אבל מאות אלפי חיילים צרפתיים קיפחו את חייהם בעמידה עיקשת, נוקשה וחסרת תועלת על מנת לשמור על קילומטר מרובע של אדמה שאין בה שום תועלת צבאית אסטרטגית.
הדבר הבטוח ביותר שיכולת לראות בסוף כל קרב היו הגופות ומיד לאחר פינויין שדות ענקיים, רחבים עד שאיפה שהעין יכלה לראותצלבי עץ. צלבי העץ על קברי אחים גרמנים וצרפתים. המחבר, רולאן דורז'לס שירת בחיל הרגלים הצרפתי. צלבי העץ מבוסס על חוויותיו וסיוטיו במלחמה. הוא סיפור הכיתה בה שירת: הסבל היומיומי, פחד, האבסורד המוות המיותר, על ידי מצביאים היושבים באזורים מאובטחים ומפמפמים במקטרות ובסיגרים מול מפות חסרות משמעות שבהם הקווים השתנו בכל יום. נחת בעורף. אחד הגיבורים של הסיפור המצמרר אומר:”נפצעתי, אבל אני חי?משמע ניצחנו!” רולאן דורז'לס 1886-1973 יליד צרפת. הספר צלבי העץ זכה להצלחה בינלאומית כבירה ונכלל בספרות העולמית הקלאסית שנכתבה על מלחמת העולם הראשונה. 256 עמודים שלא תשכחו.
התמונות באדיבות אתר הספרים בוקספר
צלבי העץ רולאן דורז'לס נתיבי התהילה

“כאשר יצאה ההלוויה, ודרך האחו הגיעה עד השביל הבחינו בנו הגרמנים, והתחילו יורים. הפגז הראשון שולח לטווח קצר מדי, אך השני נפל כחמישים פסיעות מן ההולכים, וכהרף עין נפוצה ההלוויה לכל עבר. ארבעה נושאי הארוןעודני רואה אותםנעצרו מבולבלים, ומכיוון שראו את האיכרים רצים, הניחו בכבדות את האלונקה, ובתוך כך הפילו מעליה את הארון, וזינקו יחד איתנו לחפירה. טוב עשו: הפגז השלישי התרסק בדיוק נגד סוללות העפר, ורסיסיו נתכו בארון. נשאנו את רגלינו וברחנו משם בשורה עורפית, רצים שפופים ודוחפים זה את זה, ורק המת נשאר לו יחידי בארונו ההפוך שבאמצע השביל, והסדין השחור העוטפו נפרס. האם והבת שאינן פוחדות מעולם נסו בצעקות, וכאשר החזירו החברים את הארון אל בית החווה, התעלפה אמה. היא הראשונה שהבחינה כי המכסה הממוסמר של התיבה פתוח למחצה, כאילו עשה הזקן מאמץ לצאת ולברוח איתם.” עמוד 110.
ראה ספרו של אליסטר הורן צרפתקרב ורדן הוצאת משרד הביטחון באתר בוקספרwww.booksefer.co.il
נתיבי התהילה המפרי קוב הוצאת דשא באתר בוקספר
מלחמת העולם הראשונה, מלחמת החפירות, קרב ורדן, אליסטר הורן, מרשל פטן,צרפת, גרמניה, להביורים, הפצצות גז, צלבים, נתיבי התהילה 

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, מלחמת העולם הראשונה