תגית: הגסטאפו

החיים והגורל וסילי גרוסמן רוסיה גרמניה קרב סטילנגרד

החיים והגורל מאת וסילי גרוסמן, תרגם מרוסית והביא אחרית דבר, עמנואל ביחובסקי, שני כרכים הוצאת הקיבוץ המאוחד 1986
רומן ענק, רחב יריעה, כמו מלחמה ושלום של טולסטוי: החיים של היהודים ברוסיה הענקית לפני המלחמה ובזמן מלחמתה עולם השניה. הליך השמדתם על ידי האיינזצגרופן, זורע ההשמדה של הנאצים בערבות רוסיה הסובייטית. סיפור מדהים בשני כרכים.

עמוד 17 כרך ראשון:

"רבים הגיעו למחנה בגלל הערות ביקורתיות על המשטר ההיטלראי, שהשמיעו בשיחות עם ידידים, בגלל בדיחה בעלת משמעות פוליטית.הם לא חילקו כרוזים, לא נטלו חלק בארגונים מחתרתיים. הם הואשמו בכך שהם היו מסוגלים לעשות את הדברים האלה. כליאתם של שבויי מלחמה במחנה ריכוז פוליטי-היתה גם כן חידוש של הנאצים. נכלאו כאן טייסים אנגלים ואמריקניים, שמטוסיהם הופלו מעל גרמניה, שהגסטפו התעניין בהם, מפקדים וקומיסרים של הצבא האדום. דרשו מהם למסור ידיעות, לשתף פעולה, לייעץ, לחתום על הצהרות שונות..היו במחנה אנשים שגורלם היה כל כך מיוחד עד שלא נמצאה להם פיסת בד מתאימה לשקפו. ביום ובלילה נעו הקרונות לעבר מחנות הריכוז, מחנות המוות. באוויר עמד משק גלגלים, נהם קטרים, שעטת צעדיהם של מאות אלפי הכלואים הפוסעים לעבודה, כשעל מלבושיהם תפורים המספרים בני חמש הספרות. המחנות הפכו לערי אירופה החדשה. הן צמחו והתרחבו. תכנונם התפתח וכלל את הכיכרות, הרחובות, הסמטאות, בתי החולים, שוקי הפשפשים, המגדלים והמשרפות."

ואסילי גרוסמן נולד בברדיצ'ב ב-1905. התחנך בעיר מולדתו ובקייב. ב-1923 עבר למוסקבה וסיים שם ב-1929 את האוניברסיטה במקצועות פיסיקה ומתימטיקה. לסיפורו הראשון 'בעיר ברדיצ'ב', על ההווי היהודי בימי מלחמת-האזרחים, פורסם ב-1934 ועורר את תשומת ליבו של מקסים גורקי, אשר סייע לסופר הצעיר בראשית דרכו. ב-1940הופיע הרומן 'סטיפן קולצ'וגין', שנועד להיות חלק מטרילוגיה. במלחמת העולם השנייה נלווה גרוסמן, ככתב צבאי של 'הכוכב-האדום', לכוחות הצבא ובכתבותיו סיקר את הנסיגה הגדולה והן את ההתקדמות מהוולגה לברלין. ב'בן אלמוות העם' שהופיע ב-1942, עיצב גרוסמן עיצוב ספרותי את חוויות המלחמה. ב-1946 פירסם את המחזה 'אם להאמין לפיתאגוריים' שנתקבל בזעם על ידי הביקורת הסובייטית בשל הרעיונות החורגים מו הקו הרשמי. ב-1952 החל לפרסם בירחון 'נובו-מיר' פרקים מספרו 'בעד עניין צודק' אך המשך הדפסתו נאסר. בשנים האחרונות לחייו פרש גרוסמן מחיי ציבור ומיעט לפרסם. הוא מת במוסקבה ממחלה ממארת ב-1964.
'הכל זורם' הוחרם על ידי המשטרה החשאית וגרוסמן נאלץ לשחזרו מזכרונו. כתב היד הוברח למערב וראה אור לראשונה ב-1970 בהוצאה רוסית שבפרנקפורט. החיים והגורל ואסילי גרוסמן קרב סטאלינגרד

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה, מלחמת רוסיה גרמניה, שואת היהודים

מה קרה לדורה ברודר? מאת פטריק מודיאנו – השואה בצרפת

מה קרה לדורה ברודר? מאת פטריק מודיאנו, תרגמה מצרפתית חגית בת עדה, 1998, 122 עמודים.
DORA BRUDER PATRICK MODIANO

צרפת תחת הכיבוש הגרמני. פאריס 1941, אנשים נעלמים, אנשים מסתתרים ואנשים אדישים. המצוד אחר יהודים בעיצומו. אדם קורא מודעה בעיתון:  "נעלמה נערה בת 15 העונה לשם דורה ברודר. כל היודע פרטים על מקום הימצה יתקשר למשפחת ברודר לכתובת הבאה:.." לכאורה, מודעה כמו הרבה מודעת אחרות אבל המודעה הפשוטה לכאורה, מטילה את המחבר למסע של חיפושים, תמיהה, חקירה בשאלה הרת הגורל: מה דחף הורים יהודים לחשוף את עצמם ואת ילדתם במודעה בעיתון לעיני כל?לעיני מלשינים, לעיני פאשיסטים מקומיים, ובעיקר, לעיני הגסטאפו? איפה דורה ברודר? מה קרה לה? פאריס של 1941 היא פאריס של רודפי יהודים, משתפי פעולה ובעיקר אדישים שאותם צולב מודיאנו בספריו. הספר כתוב כדו"ח יבש של שיטוטים-חיפושים ותוך כדי כך, הקורא מגלה את האימה והזוועה שבשלטון הכיבוש ושיתוף הפעולה של הצרפתים בהשמדת היהודים.

"הנערה הצעירה ההיא במכונית להובלת אסירים, התברר לי לפני  זמן לא רב, לא יכלה להיות דורה ברודר. ניסיתי למצוא את שמה ברשימת הנשים שנכלאו במחנה טורל, שתיים מהן, בנות עשרים ועשרים ואחת, שתי יהודיות פולניות, הובאו לטורל ב-18 וב-19 בפברואר 1942, הן נקראו סימה ברגר ופריידל טרייסטר. התאריכים מתאימים, אך האומנם היתה זו האחת או האחרת? אחרי שעברו בבית המעצר נשלחו הגברים למחנה דראנסי, והנשים לטורל. ייתכן שאותה אלמונית נמלטה, כמו אבי, מן הגורל המשותף שנועד להם. סבורני שתיוותר אלמונית לעד, היא והצללים האחרים שנעצרו בלילה ההוא. אנשי המשטרה המיוחדת לשאלת היהודים השמידו את כל הדוחו"ת שמילאו בפשיטות ההמוניות או במעצרים אישיים ברחובות. לו הייתי כאן כדי לכתוב זאת, לא היה נותר עוד כל זכר ונוכחותה של אותה אלמונית ולנוכחותו של אבי במכונית להובלת אסירים בפברואר 1942, שבשאנז אליזה. רק דמויות-מתות או חיות-שאותן ממיינים בקבוצת "יחידים בלתי מזוהים." עמוד 56
פטריק מודיאנו יליד פאריס, 1945 להורים יהודים. זכה בפרס גונקור ונחשב לאחד מבכירי הסופרים בצרפת כיום. מספריו בעברית: וילה נוגה, משמר הלילה, נעורים, בחורים טובים היינו, תעודת זהות משפחתית, ממורי ליין.

מה קרה לברודר מאת פטריק מודינאנו

מה קרה לברודר מאת פטריק מודינאנו

השארת תגובה

מתויק תחת שואת היהודים

ההתנקשות הארי מוליש המחתרת ההולנדית

ההתנקשות מאת הארי מוליש, הוצאת כתר, תרגמה עדה פלדור, 1988, 175 עמודים.
DE AANSLAG BY HARRY MULISCH", 1982

הולנד תחת הכיבוש הנאצי. הגסטאפו מעניש באכזירות כל גילוי של איבה, או של הסתדרת מידע על חברי המחתרת ההולנדית, ובעיקר, על הסתרת יהודים. איך ניתן לשפוט אדם שמלשין לגרמנים על שכניו? בפתח ביתה של משפחה הולנדית מוטלת גופתו של משתף פעולה שכנראה הוצא להורג דקות אחדות לפני כן בידי קבוצה של לוחמי מחתרת. לבני המשפחה אין אפילו זמן לנשום ולהתלבט. הגרמנים נמצאים בכל מקום. בתוך כמה דקות רואה בן המשפחה, אנטון, בגיל 12 כיצד הגרמנים רוצחים את הוריו ואת אחיו הכבכור. ההתנקשות מחסלת בבת אחת את ילדותו של אנטון. לאחר המלחמה, הוא הופך לרופא ובכל זאת במשך השנים מאז המלחמה הוא מחפש לדעת מי היה אחראי לרצח הוריו, מי הלשין, מי הצביע עליהם כמשתפי פעולה או כחברי מחתרת. זהו תיאור מרגש, לא רגיל על המשך קיומו של העבר בתוכנו ומחוצה לנו. רומן מבריק המצליח לשלב מתח של רומן בלשי עם עוצמת רגשות.

"זה לא היה פשוט להיקרא אנטון כשמו של מנהיג התנועה הנציונל סוציאליסטי ההולנדית. במהלך המלחמה נהגו הפשיסטים לתת לבניהם את השמות אנטון או אדולף ,לפעמים אפילו שילוב של שניהם, אנטון-אדולף, כפי שניתן לראות בהזמנות חגיגיות, מקושטות בציורים של מלכודות זאבים, או באותיות גרמניות עתיקות. לימים, כשהיה אדם פוגש מישהו שנקרא באחד השמות או אימץ לו את הכינוי "טון"  או "דולף", היה מנסה להעריך אם נושא השם הזה נולד בשנות המלחמה, ואם כן, היה יכול להניח בוודאות, שהוריו היו מ'הרעים', ובכל מאודם. עשר או חמש עשרה שנים אחרי המלחמה חזר והתאזרח השם 'אנטון', עובדה שיש בה כדי ללמוד על חוסר החשיבות של אותו אנטון מוסר. אשר ל'אדולף', הרי שהדברים לא שבו מעולם להיות כשהיו. מלחמת העולם השניה תהפוך לנחלת העבר רק ביום שבו יופיעו שוב 'אדולפים'. אבל לשם כך הרי  דרושה מלחמת עולם שלישית, הווה אומר -עידן 'האדולפים' לא ישוב לעולם. אשר לפזמון הקצר ששימש שיר לעג לאנטון, גם הוא אינו מובן היום בלי פרשנות: זה היה פזמון חוזר שבדרן רדיו שכינויו היה פטר פיאסקו נהג להשמיע בקול מאנפף, כל זה באותם ימים שעדיין היה מותר להחזיק במקלט רדיו, אבל יש דברים רבים אחרים שאינם מובנים עוד היום, במיוחד לאנטון עצמו."
עמוד 17.
*אנטון מוסר 1894-1946 מייסדה ומנהיגה של התנועה הנציונל-סוציאליסטית ההולנדית. סמלה של התנועה היה מלכודת זאבים.
הארי מוליש יליד 1927, הולנד. ראה בעברית את ספרו 'שתי נשים' בהוצאת כתר.
הספר הוסרט בזמנו וניתן לצפות בו ערוץ MGM.

ההתנקשות מאת הארי מוליש

ההתנקשות מאת הארי מוליש

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה