תגית: הוותיקן

הפאשיסט (הקונפורמיסט) מאת אלברטו מוראביה

הפאשיסט (הקונפורמיסט) אלברטו מורביה, הוצאת כתבים, תרגם מאיטלקית א.שן ארי 1953, 265 עמודים.

IL Conformista Alberto Moravia
מרצ'לו הוא בחור טוב, עוזר לאנשים, מחפש תשומת לב, ורוצה להיות כמו כולם. להיות כמו כולם באיטליה של בניטו מוסוליני, פירושו להיות חבר במפלגה הפאשיסטית.  הוא מאמץ לעצמו את עקרונות האידיאולוגיה הפאשיסטית, ואת הקודים שלה. עכשיו הוא כמו כולם, הוא מקובל. ובכדי להמשיך להיות מקובל, הוא מלשין על קואדרי, המורה האהוב שלו שמוצא להורג בשל כך, הוא מסגיר את החבר הטוב ביותר שלו ואת אשתו שנרצחים מול עיניו. מה התירוץ שלו? מה התירוץ של כל פאשיסט? של כל אחד שמסכים בעינים עצומות להתחבר לכוח הרודני? האם מרצ'לו עבר התעללות מינית בילדות? האם הוא עצמו יהפוך לרוצח? מה יהיה בסופו של אחד כזה שרצה להיות כמו כולם? קונפורמיסט? ספר חזק ומטלטל המביא את ימי האימה של איטליה בשנות העשרים של המאה העשרים. התקופה התאפיינה ברצח מתנגדי המשטר, שלילת זכויות העובדים, זכויות אדם בסיסיות. יחד עם זאת, יצאה איטליה למלחמות תוקפניות ביון, אתיופיה ואלבניה והתחברה לגרמניה הנאצית.

"בשעה זו כבר נוסע קואדרי בכבישי צרפת, ואחריו אורלנדו וחבר מרעיו..בזאת נסתיים ביקורו בפאריז. נסתיים, שמשום שבמותו של קואדרי הושלמה אותה תקופה בחייו, שבה ביקש בכל דרך שהיא להסיר עצמו את נטל הבדידות והסטייה שהטיל עליו מותו של לינו. הוא הצליח בכך במחיר הפשע, או ליתר דיוק, במחירו של מעשה שיכול היה להיות פשע, אילולא ידע להצדיקו ולשוות לו משמעות. עד כמה שהדבר נוגע לו לעצמו, היה בטוח שלא תחסר לו הצדקה למעשה זה. כבעל טוב, כאב טוב, כאזרח טוב, עתיד הוא לראות את חייו מקבלים לאט לאט, אך בהתמדה את השלמות אשר חסרו עד עכשיו. וגם זאת תודות למותו של קואדרי המונע ממנו, אחת ולתמיד כל אפשרות של נסיגה. כך איפה, יבטל מותו של קואדרי את מותו של לינו, שהיה מקור ושורש לטרגדיה הקודרת שלו. כשם שבימים עברו היתה הקרבת קרבן אדם חף מפשע מכפר על מעשה פשע קודם. אולם לא הוא לבדו מעורב בעניין זה: הצידוק לחייו שלו ולמותו של קואדרי אינו תלוי בו בלבד. עכשיו, הרהר, חייבים גם האחרים לעשות את שלהם, אחרת אוותר לבדי ודמו של האיש על ראשי. הוא ידע היטב שהאחרים פירושם הממשלה, שהסכים לשרתה ברצח זה. המשטר החברתי המוצא את ביטויו באותה ממשלה, והעם עצמו מקבל עליו את שלטונה של אותו משטר. לא די  בכך שיאמר:"אני את חובתי מילאתי.. פעלתי כפי שפעלתי משום שנצטוויתי לכך." צידוק זה יספיק אולי לסוכן אורלנדו, אולם לא לו, למרצ'לו. לו דרושה הצלחתה המלאה של אותה הממשלה, של אותו משטר חברתי, של אותו עם: ולא רק הצלחה כלפי חוץ. כי אם גם כלפי פנים. רק כך יהפך פשע רגיל לצעד חיובי בכיוון הדרוש. במילים אחרות, כאן צריך להתחולל, באמצעות כוחות שאינם תלויים בו, שינוי ערכים שלם. העוול חייב להיפך לצדק. הבגידה לגבורה. המוות לחיים. כאן ראה צורך לתת ביטוי למצבו במילים קשות וסרקסטיות. הוא אמר בליבו בקרירות:"אם יכשל הפאשיזם, אם כל אותם נבלים הלא יוצלחים והטיפשים ברומא יוליכו את העם האיטלקי לחורבן, לא אהיה אלא רוצח עלוב, " אולם מיד תיקן את עצמו במחשבתו:"עם כל זאת, בהיות פני הדברים כפי שהינם, לא יכולתי לנהוג אחרת." עמוד 224.

אלברטו מוראביה שמו האמיתי אלברטו פינצ'רלי. 1907-1990 סופר איטלקי. בספרו הראשון 'האדישים' תקף את דמות האם האיטלקיה וחולל סערה ספרותית באיטליה. היה מראשוני האינטלקטואלים שמתחו ביקורת קשה על הפאשיזם. ספריו המאוחרים יותר דנים בניכור, בתיסכול הקיומי ובתיפלות יחסי המין. ראה מספריו: האישה מרומא, שתי נשים, הפאשיסט, סיפורים אירוטיים.

הפאשיסט הוסרט על ידי ברנרדו ברטלוצ'י עם ז'אן לואי טרינטיניאן, סרט מומלץ ביותר ומרגש.
הקונפורמיסט  הסרט

השארת תגובה

מתויק תחת איטליה הפאשיסטית

ארבעים הימים של מוסה דאג מאת פרנץ ורפל

ארבעים הימים של מוסה דאג מאת פרנץ ורפל הוצאת עם עובד שני כרכים / Die vierzig tags des musa dagh fon Franz werfel:
אפוס ספרותי ענק על שואת הארמנים. מה זו שואת הארמנים? טיהור אתני מכוון שבוצע על ידי התורכים לחיסול עם שלם במלחמת העולם הראשונה. הטיהור בוצע באמצעות מעשי טבח המוניים, צעדות מוות של נשים, ילדים וזקנים, אונס נשים, פתיחת בטנן של נשים בהריון, אונס ורצח שיטתי של ילדות ועוד. ב-1915 ממשלת התורכים הצעירים עצרה כמאתיים וחמישים אינטלקטואלים ארמניים ומנהיגים באיסטנבול ואילץ אותם לנדוד אל סוריה. הצבא העות'מאני קיבל השראה ואומץ ובאופן שיטתי הצעיד אלפי משפחות ארמניות מבתיהם על פני מאות קילומטרים אל סוריה. הגירוש הזה למעשה היה גזר דין מוות. ההשערה היא שיותר ממיליון וחצי ארמנים מתו בדרך זו.

פרנץ ורפל שערך מסעות ברחבי אירופה ואסיה הקטנה, ביקר בסוריה, ב-1929 וחזה במו עיניו באלפי ילדי פליטים מזי רעב ובעלי מום שהטילו בהם התורכים, ילדים שעבדו בבית חרושת לשטיחים בת בסוריה. הרומן ארבעים הימים של מוסה דאג מבוססים על תעודות שנשמרו בניהם רישום השיחה של אנוואר פחה והכומר יוהאנס לפסיוס שביקש להציל את הארמנים.
"הוד מעלתו הוואלי, פחה פלוני, הודיע לבאי הכינוס בערך כך:"ניתנת לאדונים שהות של ארבעה עשר יום לביצוע ההוראה. עד אז חייבת הקבוצה האחרונה של אוכלוסיית המגורשים להיות מחוץ לגבולות, חיים או מתים. אטיל עליכם את מלוא האחריות לביצוע המושלם והדחוף, שכן ערב אני אישית לכך לפני המיניסטר." עמוד 117, הכינוס הגדול.

פרנץ ורפל, 1890-1945, סופר, מחזאי ומשורר יהודי -אוסטרי. ב-1938 נמלט לצרפת בגלל עליית הנאצים וב-1940 השתקע בארה"ב. יצירותיו המוקדמות כתובות בסגנון אקספרסיוניטי. אחר-כך פנה לריאליזם הומאניטארי ונתפס לנצרות הקתולית, אך לא התנצר. מיצירותיו החשובות בעברית: 40 הימים של מוסה דאג-על השואה הארמנית. דרך הייעוד, שירת ברנדט. טריוויה: מי שזוכר את הסרט המצחיק עם דני קיי 'יעקובוסבסקי והקולונל'-נכתב על ידי ורפל.

ארבעים הימים של מוסה דאג מאת פרנץ ורפל

ארבעים הימים של מוסה דאג מאת פרנץ ורפל


תגובה אחת

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה