תגית: המחתרת הצרפתית

הלקוחה פייר אסולין פריז תחת הכיבוש הנאצי

הלקוחה מאת פייר אסולין, הוצאת ספרית הפועלים, תרגם מצרפתית משה מרון, 1999
LA CLIENTE PIERRE ASSOULINE
פריז תחת הכיבוש הנאצי . ביוגרף עסוק בקריאי יומנו של אחד בשם דזירה סימון. היומן מסיט את מחשבותיו של הביוגרף לשנות הארבעים תחת הכיבוש הנאצי. הוא נופל לאובססיה שלא מרפה ממנו, והוא מבקש לדעת את האמת בסיפוריו של דזירה שהוא אגב, סופר מפורסם. מהר מאוד הוא מגלה בארכיונים סודיים בפריז מכתבי הלשנה מתקופת הכיבוש הנאצי. בין הקורבנות-בני משפחתה של אשתו שלו. הוא חושף זהות ומניעים, מעלה סודות אפלים, מעורר שדים רדומים ונקלע למערכות יחסים סבוכות עם מי שהלשין, עם קורבנותיו ועם מי שהיה עד וגורם מניע. זוהי עלילה כמו בלשית עוצרת נשימה, שגיבורה שם את נפשו בכפו שעה שהוא נע באיזור הדמדומים שבין ההגיון ואובססיה, מחילה ושכחה, אתיקה של שלום ומוסר של של מלחמה, קורבן ורודף. רחוב אחד, שלוש חנויות, בית קפה, כנסיה ואוטובוס-צרפת במיקור על כמה מאות מטרים של אספלט.120 עמודים. בדומה לפטריק מודיאנו שהסתקרן בשל מודעה תמימה שהופצה ברחובות פריז תחת הכיבוש הנאצי ובו בקשת הוריה של ילדה בשם חנה ברודר להביא פרטים על הימצאה.
פייר אסולין, עיתונאי וסופר יהודי צרפתי. נולד במרוקו ב-1953. כיום הוא מנהל של כתב העת הספרותי lire- וביוגרף בין השאר של מארסל דאסו(מטוס המיראז') ושל ז'ורז' סימנון.
האתר ממליץ לקרוא את ספרי פטריק מודיאנו-רחוב החנויות האפלות ועוד.
ידידים-הנס הרלין.

השארת תגובה

מתויק תחת פאריס הכבושה

ליל הגנרלים מאת הלמוט הנס קירסט הוצאת שוקן מרד גטו וורשה פריז הכבושה

ליל הגנרלים  מאת הלמוט הנס קירסט הוצאת שוקן, תירגמה עדנה קורנפלד, 1966
DIE NACHT DER GENERALS HANS HELLMUT KIRST ליל הגנרלים הוא לילה מזוויע שבו נרצחת זונה פולניה שמאוחר יותר מסתבר שהיא עובדת עבור שירות הביון הגרמני הגהלן: חוקר מטעם שירות הביון יוצא בעקבות גנרל רוצח ופסיכופת שזהותו אינה ידועה. החוקר עובר בחקירותיו דרך וורשה בדיוק בזמן התנגדות של מספר מועט של יהודים חמושים. החוקר רואה את אחד הגנרלים מוריד פקודות חסרות שחר שאין מאחוריהם דבר אלא רצח לשם רצח. החקירה מובילה אותו לפריז הכבושה וגם שם מתבצע רצח באותה דרך כמו בוורשה. עולם אימתני של אנשי צבא ההולך ושוקע לנגד עינינו. רצח אכזרי בווארשה הכבושה והחשדתם של שלושה גנרלים גרמניים. אחד מהם הוא הרוצח. מהר מאוד מצטרף רצח זה לשניים נוספים. רציחות מיניות אכזריות. ברקע, קשר הקצינים נגד היטלר. במסע לגילוי הרוצח, מתגלה לעיני הקורא מצבם הנואש של הקצונה הגרמנית הגבוהה, עם תיאורים אוטנטיים על מנהגי הקצונה הנאצית כפי שלא נכתבו מעולם. החקירה ממשיכה כעשרים שנה לאחר סיום מלחמתה עולם השנייה כאשר מסתבר לחוקר צרפתי מטעם האינטרפול כי יש עד לרצח בפריז. 303 עמודים קשים ומרתקים ללא הפסק. היה סרט מצוין עם עומר שריף, פיטר אוט'ול, פיליפ נוארה. והמוסיקה של מוריס ז'אר…
ליל הגנרלים הנס הלמוט קירסט

השארת תגובה

מתויק תחת הרזיסטאנס, מלחמת העולם השניה, צרפת במלחמת העולם השניה

האדם העשירי גרהם גרין פאריס הכבושה הוצאת מודן

האדם העשירי מאת גרהם גרין, תרגם יותם ראובני, 1985 THE TENTH MAN BY GRAHAM GREEN 1955 האדם העשירי מאת גרהם גרין הוצאת מודן: שבוי צרפתי בשבי הגרמני עומד בפני כיתת יורים יחד עם תשעה חברים נוספים. הוא משוחרר בשל עסקה צינית ששולטת בו עד ימיו האחרונים. היה סרט רע עם אנתוני הופקינס.

עמוד 50:  דגלי השחרור כבר היו מרופטים מזה חודשים אחדים, כאשר שארלו חזר לפאריס. עור נעליו היה עדיין במצב טוב אך הסוליות היו דקות כנייר, ועל חליפת הפרקליטים הכהה שלו ניתן היה להבחין בסימני השהות הארוכה בכלא. בהיותו בתא היה בטוח כי הוא אדם המצליח לשמור על מראית עין של מכובדות, אך עתה השמש האכזרית האירה את בגדיו בכל עליבותם, חושפת את הבד המשופשף, את הכפתורים החסרים, אתה בלוי. הוא מצא נחמה בכך שפאריס כולה נראתה בלויה. בכיסו של שארלו היה תער מכגולל בנייר עיתון, יחד עם מכה שנשאר מחפיסת סבון, וכן שלוש מאות פרנק. לא היו לו מסמכים, אך היה לו דבר מה טוב בהרבה ממסמכים -טופס שקיבל מידי מפקד הכלא שבו הגרמנים רשמו שנה אחת קודם לכן את הפרטים המזויפים שמסר להם, לרבות השם שארלו. בצרפת של אותם ימים מסמך מעין זה היה שווה יותר מעל תעודה רשמית, משום שלאף משתף פעולה לא היה שווה יותר מכל תעודה רשמית, משום שלאף משתף פעולה לא היה תיק אסיר גרמני עם צילומים אותנטיים, פנים מלאים ופרופיל. הפנים נשתנו קצת, הואיל ושארלו גידל זקן, אך היו אלה, בכל זאת, אותם פנים. הגרמנים היו ארכיברים מסודרים. ניתן להחליף תצלומים שעל מסמכים, ניתוחים פלסטיים יכולים להוסיף או להסיר צלקות, אך זה לא פשוט לשנות את מידת הגולגולת, והגרמנים רשמו אותן בתיק בדייקנות רבה. ובעל זאת, אף משתף פעולה עם הגרמנים לא חשש יותר משארלו, משום שהעבר שלו היה מביש באותה מידה: הוא לא יכל להסביר לאיש כיצד איבד את כל הונו-אם אכן הדבר לא היה ידוע. הוא רעד מפחד בפינות הרחובות בגלל מבטים של אנשים בכלי פנים מוכרים במקצת, וירד בבהלה מתוך האוטובוסים למראה גב שנראה לו מוכר."
גרהם גרין: 1904-1991, סופר בריטי. בחלק מספריו, ניכרה אמונתו בדת הקתולית ונטיותיו המוסריות ושאלות מוסר. יתר ספריו הם סיפורי הרפתקאות, מתח וריגול. הוא כתב יותר מששים ספרים ש-23 מהם הוסרטו. לצערו של האתר לא תורגמו כל ספריו ובעיקר, האוטוביוגרפיה שלו והביוגרפיה בשני . גרהם גרין היה מועמד מספר פעמים לפרס נובל לספרות אבל הוא פלירטט עם אשתו של חבר הוועדה לפרס נובל- הסופר אייבינד יונסון -הוחרם סופית ופרס הנובל הוענק ליונסון כפיצוי על ספרו "על ורדים ועל אש" שניתן להשיג גם בגרסת אלדוס הכסליי "השדים בלודן". מספריו בעברית בהוצאת עם עובד : העוז והתפארת: כומר בורח על חייו במכסיקו המשוסעת במאבק בין הדת לחילוניות. היה סרט עם הנרי פונדה. כמאכולת אש: חבורת בריטים באפריקה-קונגו, מנסים להציל בני אדם מצרעת. קונסול של כבוד: קונסול לא חשוב במדינה אפריקאית לא חשובה נקלע אל תוך התקפת טרור ונחטף על ידי חבורת מורדים.הוסרט עם מייקל קיין, סרט לא טוב. הגורם האנושי: דיפלומט באפריקה נקלע למאבק אלים בין המעצמות במלחמת ביון.הוא מאבד את משפחתו בשל כך וגם המוסר שלו נתון בספק. הוסרט כסרט טלוויזיה עם אנתוני פרקינס. דוקטור פישר מז'נבה או מסיבת הפצצה:בדיקה משעשעת ומותחת על תאוות הבצע של האנשים המעבירה אותם על דעתם ועל חייהם. הוסרט עם אנתוני פרקינס כסרט טלוויזיה. מסעותי עם דודתי:מסע משעשע על פני אירופה ואסיה ברכבת האוריינט אקספרס עם דודה זקנה ומטורפת ואולי לא ותמונה בלתי שכיחה של אירופה שהיתה ואיננה עוד. סרט משעשע עם מגי סמית. האדם השלישי – הוצאת מודן: שני סיפורים: האדם השלישי מספר על ווינה שלאחר המלחמה. העיר מוכת עוני, רעב, חולי ושוק שחור. השחוק השחור נשלט על ידי הארי ליים, אמריקני שסוחר בפניצילין ודרך זה בחיי אדם. חברו הטוב מנסה להשיגו יחד עם המשטרה הבריטית. הספר  היה במקורו סיפור קצר שקרול ריד הבמאי, ביקש מגרהם גרין לכתוב תסריט ומה שיצא ממנו הוא אחד הסרטים והספורים המופתיים ביותר על המלחמה. הספר הוסרט עם ג'וזף קוטן בתפקיד הידיד, אורסון וולס בת]פקיד הארי ליים, טרבור האווארד בתפקיד מפקד המשטרה הבריטית. הביוב הווינאי משחק תפקיד מרכזי בסרט ובסיפור. הסיפור השני הוא סיפור שבמרכזו, נער, בנו של דיפלומט אנגלי המעריץ את משרת הבית עד שקורה משהו דרמטי ביותר. הספר הוסרט עם דירק בוגארד. עיקרו של דבר הוצאת כתר : סיפורו של סגן ניצב במשטרה הקולניאלית באחת ממושבות בריטניה במערב אפריקה בימי מלחמת העולם השניה מוצא עצמו נגרר לשחיתות ואישיותו מתפוררת. הוסרט. קץ הפרשה סיפור אהבה על רקע הבליץ על לונדון ולאחר המלחמה. האדם העשירי הוצאת מודן: שבוי צרפתי בשבי הגרמני עומד בפני כיתת יורים יחד עם תשעה חברים נוספים. הוא משוחרר בשל עסקה צינית ששולטת בו עד ימיו האחרונים. היה סרט רע עם אנתוני הופקינס.
האדם העשירי

השארת תגובה

מתויק תחת פאריס הכבושה, צרפת במלחמת העולם השניה

תעודת זהות משפחתית פטריק מודיאנו פאריס הכבושה

תעודת זהות משפחתית מאת פטריק מודיאנו  פאריס הכבושה: תעודת זהות היא פנקס הנמסר לכל אדם. בתעודת הזהות נרשם ונקבע הדנ"א של ההיסטוריה המשפחתית. מי האבא, מי הסבא ומקורותיהם. תעודת זהות היתה חתיכת הנייר היחידה שהיתה יכולה להציל את חייך או לשלוח אותך לאושוויץ. אי -הוודאות משנה את כל מהלך חייו של אב שרוצה לרשום את בתו שרק עכשיו נולדה. בלבול זה דוחף אותו למסע ארוך בחיפוש אחר שורשיו ברחבי צרפת ואירופה הכבושה.
הבלוג ממליץ לכם לראות את סרטו המצוין של ג'וזף לוסי "מר קליין" עם אלן דילון, ובו מסופר על צעיר שחצן, מנוכר לסביבה ולמצב הפוליטי, ומנסה להרחיק עצמו מכל התערבות בגהינום שורה סביבו עד שהוא נדחף אליה לסוף דראמטי וכל זאת בגלל בלבול בשמות.

עמודים 84-85:
"מחשבה סימרה אותי למקומי, מחשבה שהתעוררה למשמע המילים "ממעמקי קבר", "גלות," "רוח רפאים בין רוחות רפאים."רובר ז'רבו הזכיר לי מישהו. השתרעתי על המיטה ונעצתי מבט בקיר שמולי. פניו הופיעו לעיני בין פרחי נייר הקיר. פני אדם. הפרצוף שהסתמן לי על הקיר היה פרצופו של ד.הדמות המתועבת ביותר בפאריס של ימי הכיבוש: ד.שידעתי כי מצא מקלט במדריד, אחר כך בשווייץ, ואשר גר בשם בדוי בז'נבה, ומצא עבודה ברדיו. בטח, רובר ז'רבו, זה האיש. שוב הציף אותי העבר. לילה אחד במארס 1942, גבר כבן שלושים בקושי, גבוה, נראה כדרום אמריקאי, יושב בסן מוריץ. מסעדה ברחוב מאריניאן. כמעט בפינת שדרות שאנז אליזה. היה זה אבי. אשה צעירה היתה בחברתו ושמה אלה הארטוויג. עשר וחצי בערב. קבוצת שוטרים צרפתים בלבוש אזרחי נכנסת למסעדה וחוסמת את כל מבואותיה. אחר כך הם מתחילים לבדוק את זהות הלקוחות. לאבי ולידידתו אין שום ניירות. השוטרים הצרפתיים דוחפים אותם לתוך מכונית העצורים, יחד עם כעשרה אנשים נוספים, לצורך בדיקה מדוקדקת ויותר ברחוב גרפיל, במקום מושב המשטרה לענייני יהודים. כאשר מכונית העצירים נכנסת לרחוב גארפיל, מבחין אבי שהאנשים יוצאים מתיאטרון מאותרן, שם מציגים את ,העלמה מפאנמה". השוטרים גוררים אותם לתוך מה שהיה טרקלין של דירה. נותרו הנברשת והמראה שמעל לאח. באמצע החדר שולחן כתיבה גדול של עץ בהיר ומאחוריו גבר במעיל גשם שאבי נזכר בפניו הרכיכים והקירחים. זה היה ד."
פטריק מודיאנו מנולד ב-1945, נחשב כאחד הסופרים הגדולים של אירופה. ספריו ספוגים במואות הכיבוש הנאצי ובתוצאותיו.
תעודת זהות משפחתית פטריק מודיאנו

מספריו של פטריק מודיאנו בעברית:

משמר הלילה
נעורים
וילה נוגה
ממורי ליין
רחוב החנויות האפלות
תעודת הזהות המשפחתית
ימי ראשון של אוגוסט
2 רומאנים: כיכר אטואל שדרות הטבעת
מה קרה לדורה ברודר?
בחורים טובים היינו

עוד המלצות על ספרים של פטריק מודיאנו

השארת תגובה

מתויק תחת פאריס הכבושה, צרפת במלחמת העולם השניה

השלג היה שחור ז'ורז' סימנון פאריס תחת הכיבוש הנאצי

השלג היה שחור ז'ורז' סימנון מהדורה ראשונה הוצאת צוהר, תרגם אהרן אמיר, 1957
השלג היה שחור, ז'ורז' סימנון הוצאת כתר מהדורה שניה, תרגם אהרן אמיר, 1979
LA NEIGE ETAIT SALE PAR GORGES SIMENON
פרנק הנער, גדל וחי בבית זונות צרפתי, בפאריס תחת הכיבוש הנאצי. הוא היה די מוזר אפילו בעיני עצמו. העולם שלו רקוב, מושחת, אלים, רעב ללחם ולאינטימיות. עולם קר ואכזרי. מתישהוא על מנת לצאת ממצבו הקודר הוא מחליט ללכת בתלם, להיות כמו כולם ואז וא מצטרף לצבא הכיבוש הגרמני ומשתף אתם פעולה. בחורה יהודיה מנסה להציל את משפחתה והיא שוכבת אתו. אביה, האינטלקטואל, שוטם ובז לפרנק אבל אין לקורבנות ברירה אלא לשתף פעולה עם התליין על מנת שחייהם ינצלו דרך אהבתו של פרנק לבחורה. סוף הספר מסמר שיער וזו לא קלישאה!מדהים זו המילה!

פרנק מנסה לקנות זמן לסיסי ואביה:
"שב!"
"לא."
זאת לא תהיה חקירה בישיבה, כך החליט.
"ראשית, הייתי רוצה לבקש רשות למסור הודעה חשובה."
הוא ידבר לאיטו..
"אני גנבתי את השעונים, אני הרגתי את מאדמואזל וילמוס, אחות השען של הכפרי. כבר הרגתי את אחד הסמלים שלכם כדי לקחת את האוטומאטי שלו, עשיתי מעשים מבישים הרבה יותר, עשיתי את הפשע הנתעב ביותר שבעולם, אבל דבר זה אין לו  שום שייכות אליכם. אינני קנאי, אינני תעמלן, אינני פטריוט. אני נבלה. מאז החילותם לחקור אותי עשיתי כל מה שיכולתי כדי להרוויח זמן, כי פשוט מוכרח הייתי לזכות בעוד זמן. עכשיו זה נגמר.
הוא דיבר מבלי לשאוף רוח כמעט. …
"מכל מה שהייתי רוצה לדעת אינני יודע דבר. אני נשבע. אילו ידעתי משהו,לא הייתי מספר לך. אינני פוחד מעינויים. אני רוצה למות  בהקדם האפשרי, בכל צורה שתחליטו עליה. אלו המילים האחרונות שאדבר אליך."
הכו אותו. שלוש או ארבע פעמים הורידו אותו למטה כדי להכותו. בפעם האחרונה הפשיטו במשרד את כל בגדיו מעליו. בעלי השפמים עשו במלאכתם בלי התרגשות ובלי איבה. לפי פקודה, בלי ספק, הכו קשה בבירכהם באברי המין שלו, והוא הסמיק, כי לרגע זכר את קרומר ואת סיסי. עכשיו לא יימשך עוד הרבה זמן. אם לא יזדרזו, אפשר שיקרה בלעדיהם. עדיין קיווה שיקחו אותו למרתף.לבסוף גמרו אומר. בוקר אחד כשהשלג החל שוב לרדת…"

ז'ורז' סימנון: 1903-1989 סופר צרפתי יליד בלגיה. נודע בזכות הרומנים הבלשיים שכתב-רומנים שרמתם הספרותית גבוהה והמצטיינים בחדירתם הפסיכולוגית ובתיאורים של אווירת העולם התחתון. יש אומרים שהוא כתב יותר משלוש מאות רומנ ים ושכב יותר מאלף נשים. ב-1930החל לפרסם רומנים מרתקים שגיבורם הוא המפקח מ ג ר ה , איש משטרת פאריס: סיפורים אלה תורגמו לשפות רבות ועובדו לספרים ולטלביזיה (ראה: ז'אן גאבן).ז'ורז'

השארת תגובה

מתויק תחת צרפת במלחמת העולם השניה

להתראות ילדים לואי מאל שואת יהודי צרפת התסריט

להתראות ילדים מאת לואי מאל, הוצאת אור עם, 1988, תרגם מצרפתית ישראל מרשן, 120 עמודים.
AU REVOIR LES ENFANTS BY LOUIS MALLE 1987.

לואי מאל, הבמאי הצרפתי הידוע, היה כבן אחד עשרה חניך בפנימיה קאתולית בתקופת הכיבוש הגרמני. בפנימיה, הוא התיידד עם חניך אחר שהיה לדעתו, שונה ומשונה, מסתתר, חבוי, מכונס בעצמו ומפוחד. בבוקר אחד בשנת 1944, הגיעו חיילי גסטאפו לחפש יהודים בפנימיה ואחד הנערים הלשין על חברו של לואי מאל ומאז הוא לא ראה אותו, רק אחרי המלחמה הבין מה קרה לו. לואי מאל אומר שזיכרון זה הוא שהביא אותו לביים סרטים בתקווה להציג את הזיכרון הזה שנקבע בתודעתו כל חייו. הספר הוא בעצם, התסריט המוביל את הקורא אט אט מחיי נערים רגילים תחת אימי המלחמה עד לרגע בו חרב עולמם של כל הנוגעים בדבר.

"הפנימיה נראית עזובה בודדות, נראות תי צלליות של ילדים במרכז החצר המושלגת. ג'וליאן ובונה שומעים את הרעשים הכבדים של המפציצים והצרורות של תותחי ההגנה האנטי- אווירית הגרמנית.
בונה:אני מקווה, שהם יחליטו כבר לפלוש, האמריקאים.
ג'וליאן: אתה תישאר בפנימיה, כשהמלחמה תסתיים?
בונה: אני לא יודע..אני לא מאמין. הוא נראה כאילו רועד בכל גופו.
ג'וליאן:  אתה מפחד?
בונה: כל הזמן."
עמוד 46

לואי מאל: במאי ושחקן צרפתי, היה נשוי לקנדיס ברגן. לואי מאל  1932- 1995.

להתראות ילדים מאת לואי מאל

להתראות ילדים מאת לואי מאל

לואי מאל להתראות ילדים ויקיפדיה

 

השארת תגובה

מתויק תחת שואת היהודים

מסע אל קצה הלילה לואי פרדינן סלין הוצאת עם עובד

מסע אל קצה הלילה לואי פרדינן סלין הוצאת עם עובד תירגמה מצרפתית הוסיפה אחרית דבר,אילנה המרמן 595 עמודים, 1994  Louis Ferdinand Celin Voyage au Bout de La Nuit

סיפורו של צרפתי בשם פרדינן בארדמי במלחמת העולם הראשונה בצרפת. תיאור יוצא דופן בספרות הצרפתית על המלחמה והתהליכים החברתיים והכלכליים שעברו עליה והרקע לעליית הפאשיזם באירופה. זהו ספר שלמרות הסגנון ודעותיו המטרידות  הרי הוא צעקה אחת גדולה כנגד כל המלחמות, אי הצדק, הניכור והבדידות של האדם בכלל ש"חייו הם חתיכת אור שנגמרת בתוך הלילה."
"הצעירים, כל כך בוער להם תמיד ללכת לעשות אהבה, הם כל כך ממהרים לתפוס כל דבר… שעל כל גירוי הם קופצים בלי לחשוב פעמיים….כל הנעורים מגיעים אל החוף הנהדר, לשפת המים…אנחנו זקנים. אנחנו יצורים מאוסים. אי אפשר לבוא בטענות אל אף אחד. ההנאה והעושר מעל לכל, זאת דעתי.  ואז, כשמתחילים להתחבא מאנשים אחרים, זה סימן שפוחדים לעשות אתם חיים. זאת בעצם מחלה. היה טוב לדעת למה בן אדם מתעקש לא להתרפא מהבדידות. טיפוס אחד שפגשתי בבית החולים בזמן מלחמה, רב טוראי, דווקא שוחח אתי קצת על הרגשות האלה. חבל שכבר לא נפגשתי אתו יותר, עם הבחור ההוא!"האדמה מתה," הוא הסביר לי.."אנחנו רק תולעים מעליה, תולעים על הפגר הגדול, המגעיל שלה, זוללים לה כל הזמן את המעיים, רק את הרעלים שלה..אין מה לעשות, אנחנו אבודים. אנחנו רקובים לגמרי מלידה..כה זה!"ובכל זאת פקדו ערב אחד להעמיד אותו לקיר, את ההוגה הזה, סימן שהוא עוד היה מספיק טוב בשביל להוציא אותו להורג. הם באו אפילו שנייםלקחת אותו, שני סם-צדיקים, אחד קטן ואחד גדול. אני זוכר טוב. אנרכיסט, אמרו עליו בבית הדין הצבאי. עמודים425/6מסע אל קצה הלילהלואי פרדינן סלין

לואי פרדיננד סלין נולד ב-1894 ליד פאריס. היה רופא וישב רוב ימיו בפאריס או בסביבותיה. ספר זה יצא לראשונה ב-1932 והוציא מיד למחברו מוניטין. ב-1936 פירסם סלין רומן חשוב נוסף בשם 'מוות באשראי'(לא תורגם לעברית). אחר כך פירסם סלין שורה של קונטרסים פסבדו-פוליטיים, שניים מהם היו אנטישמיים, שהדהימו וקוממו רבים ממעריציו. באמצע שנת 1944 התחתן, וניסה לעזוב את צרפת לדנמרק. הוא עוכב בגרמניה וצורף בכוח למובלעת צרפתית של משתפי פעולה עם הנאצים בעיירה הדרום גרמנית סינגמרינגן שנתנה גם מקלט למרשל פטן. סמוך לפרוץ מלחמת העולם-השנייה צידד סלין בברית בין צרפת לגרמניה הנאצית ואחרי המלחמה הועמד למשפט בעוון בגידה, נידון לשנת מאסר ולקנס, ולבסוף קיבל חנינה. בשנת 1961 מת במדון שליד פאריס. בשנות המלחמה ואחריה כתב סלין עוד כמה רומנים חדשניים, שהם מימטב הספרות הצרפתית במאה-העשרים. הקושי ליישב בין גדולתו כסופר ובין עמדותיו הציבוריות הנתעבות מוסיף להטריד עד היום את קהילת התרבות ולהיות נושא למחקרים ולויכוחים ערים.
בתקופת עליית הנאצים פרסם סלין מאמרים בנוסח: "אנחנו נגמור את היהודים או שנתפגר בגלל היהודים"…

 

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה

הכאב מארגריט דיראס המחתרת הצרפתית רזיסטאנס

הכאב מארגריט דיראס מצרפתית אביטל ענבר, הוצאת מעריב 1987.
La Douleur Marguerite duras 1985
הכאב הוא כאבה האמיתי של מרגריט דיראס בפאריס תחת הכיבוש הנאצי. בעלה שהסתתר מהנאצים נלכד על ידי הגסטאפו. בעלה היה מפקד במחתרת הצרפתית 'הרזיסטאנס' אשר היה עסוק בתכנון פעולות חבלה נגד הגרמנים. מארגריט דיראס היתה אז כבת שמונה עשרה. קבוצת המחתרת שאליה השתייכה הונהגה בראשות פרנסוא מיטראן שלימים היה נשיא צרפת. לכידתו של בעלה בשבי הגסטאפו שינתה את חייה של מרגריט דיראס ומייד. היא מצאה שבעצם, אין לה אלא לחכות. זה המצב הקיומי שלה. ההמתנה. קודם, היא מחכה לידיעות מבעלה הכלוא סמוך לפאריס. מתישהוא היא מבינה שהוא הועבר למחנה השמדה בגרמניה. היא ממתינה לידיעה על מותו או על שיחרורו. חודשי המתנה אלה, הם תקופת מעברים מטלטלים מייאוש לתקווה היסטרית. היא מתחברת עם סוכן גסטאפו בניסיון להוציא מידע על בעלה. כאשר פאריס משתחררת מעול הכיבוש הנאצי מתגלים במלוא אכזריותם מעשי הכיבוש הנאצי בצרפת. תיאור מצבה של האישה בבדידות, בסכנת מוות, מלאה אהבה וגעזועים לבעלה, הסיוטים, התקווה ובעיקר הכאב. 154 עמודים.
הכאב מרגריט דיראס

" אך זה יצאנו מהקפה-טבק שעל יד הבורסה,ואנו הולכים ברגל. מזג האוויר נאה. אנו מדברים על המלחמה. צריך לדבר ללא הרף, ולא, נראים עצובים…אנו הולכים. הוא בוחן היטב את כל מה שסביבו, הרחובות ריקים. ההמון שעל המדרכות, הידיעות מהחזית מפורשות, החזית שלהם תובקע, ה עניין של ימים, העולם כולו ממתין לרגע זה, לנסיגה הראשונה. הוא סוקר את פאריס באהבה, הוא מכיר אותה היטב, ברחובות דומים לאלה עצר אנשים, לכל רחוב זיכרונותיו, זעקותיו, צעקותיו, יפחותיו. זיכרונות אלה אינם גורמים לו סבל, לראבייה. הם גנני הגן הזה, פאריס, הרחובות האלה האהובים עליהם כל כך, ושעכשיו הם נטולי יהודים. רק את מעשיו הטובים הוא זוכר, אין לו כל זיכרון של אלימות במו ידיו. כשהוא מדבר על האנשים שעצר, הוא נפעם: כולם הבינו את חובתו העגומה לעשות זאת, כולם, ולא עשו צרות מעולם, מקסימים.
"את עצובה, אינני יכול לסבול שאת עצובה."
" אינני עצובה."
"כן, את עצובה, אינך מדברת."
"הייתי רוצה לראות את בעלי."
" אני מכיר בפרן מישהו שיכולה להשיג ידיעות עליו אבל צריך תת לה כסף."
אני אומרת שאין לי כסף אבל יש לי תכשיטים, טבעת זהב עם פיטדה יפה. הוא אומר שבכל מקרה אפשר לנסות.למחרת היום אני באה עם הטבעת, ונותנת אותה בידו. כעבור יום אומר לי ראבייה שמסר את הטבעת לאדם האמור.ואחר כך הוא אינו דן בכך עוד. כך עוברים כמה וכמה ימים. אני חוקרת אותו בדבר גורלה דשל הטבעת. הוא אומר שהוא ניסה להיפגש שנית עם האדם האמור, אך לשווא, נראה לו שכנראה חדלה לעבוד בכלא-פרן, שכנראה שבה לגרמניה. איני שואלת אותו אם שבה לשם עם הטבעת. תמיד חשבתי שראבייה לא מסר מעולם את הטבעת, שלקח אותה לעצמו, שבדה מליבו את המעשייה על האשה בפרן כדי להחזיק בי, כדי להשלות אותי לחשוב שבעלי עודנו שם, שיש לו גישה אליו ושהוא עדיין יכול לנסות ליצור קשר עימו. הוא לא יכול להחזיר לי את הטבעת בלא שיחשוף את שקריו. הוא היה יכול לעצור אותי בכל רגע. " עמודים 82/83

מרגרט דיראס 1914-2002 סופרת צרפתיה. ילידת הודו-סין. בשנת 1931 באה לפאריס. מרבה לעסוק בנושאי הזמן והאהבה. התפרסמה בעולם בזכות התסריט ל'הירושימה אהובתי'-1960 משפט מהתסריט-סרט הפולחן של שנות הששים: "הוא:-לא ראית דבר בהירושימה.דבר. היא:-ראיתי את הכל, הכל. כן, ראיתי את בית -החולים. אני בטוחה בכך.בית-החולים קיים בהירושימה. איך יכולתי להימנע מלראותו? הוא:-לא ראית את בית-החולים בהירושימה, לא ראית דבר בהירושימה." מספריה של מרגרט דיראס: הכאב. סכר נגד האוקייאנוס השקט. עיניים כחולות שיער שחור. המאהב-מעין המשך לספר ' סכר כנגד האוקייאנוס– היה חרא של סרט. מודראטו קאנטאביל-עבודה מצוינת שלה-היה סרט לא רע עם ז'או-פול בלמונדו וז'אן מורו.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, צרפת במלחמת העולם השניה

מעוף הנשרים ג'ק היגינס רומן מלחמתי הוצאת מודן

מעוף הנשרים ג'ק היגינס רומן מלחמתי הוצאת מודן Flight of Eagles by Jack Higgins 1998
סיפורם של שני אחים שנולדו בארצות הברית לאם גרמניה ולאב אמריקני. האחד מתגייס לצבא הגרמני בעקבות האמא והשני לצבא בנות הברית. שני האחים נלחמים האחד בשני בשדה המודיעין. בסופו של דבר, שניהם ניפגשים בנסיבות יוצאות דופן בעיצומה של המלחמה האיומה. ספר מלחמתי מרתק ביותר.  383 עמודים
"פעמון הדלת צלצל. רוזה ניגשה ופתחה אותה, ובובוי נכנס עם מיל ושרודר. "אה, ברונית, האן יש בעיה?" שאל.

"הבעיה שאתם קיימים, מנוולים נאצים," היא אמרה. "והבעיה שאני קיימת. אחרי הכול, לולא אני, לא היתה לכם שליטה על בניי."
היא הרימה את ידה האוחזת בוואלטר, ובובי שהבחין בנעשה והבין את מה שעמדה לעשות, צעק, "לא!"
הוא השליך את עצמו הצידה, ומילר, שעשה כמוהו, נפגע בשני הכדורים הראשונים שהעיפו אותו לאחור. בעוד בובי נדחק מאחורי הספה, שרודר שלף את המאוזר שלו מן הנרתיק וירה אינסטינקטיבית שלוש יריות שנעצו את אלזה, הברונית פון האלדר, אל הספה. בובי קם ורכן מעל מילר. הוא הרים מבט."מת."שרודר, שעמד ליד אלזה, אמר:"גם היא."
מעוף הנשרים ג'ק היגינס רומן מלחמתי הוצאת מודן

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה

אוהב המלחמה ג'ון הרסי המבצרים המעופפים

אוהב המלחמה מאת ג'ון הרסי המבצרים המעופפים תרגום נ.טמיר הוצאת זמורה
1996 WarLover byJohn Hersey 1959
המבצרים המעופפים היה הכינוי למטוסי ההפצצות הגדולים של האמריקניים.

במרכז הרומן המלחמתי המרתק הזה, מתוארים חיי היום יום של טייסי 'המבצרים המעופפים' האמריקניים בבריטניה במלחמת העולם השנייה. גיחה אחר גיחה, רגשות, פחדים, מתח, ידידויות, אהבות ומעל הכל החיזור המתמיד אחר המוות. 406 עמודים
ג'ון הרסיי 1914 – 1993  סופר אמריקני יליד סין. שימש מזכירו של הסופר הידוע סינקלר לואיס. לרוב ספריו של ג'ון הרסי יש אופי, סגנון עיתונאי. התפרסם בזכות ספריו 'הירושימה' אותו כתב לאחר המלחמה ובשנות התשעים החלק השני של הספר, בו הוא חוזר לחקור מה עלה בגורל גיבורי הספר הראשון ששרדו את זוועות הפצצה. מספריו בעברית:
החומה-תיאור מרד גיטו וארשה, אוהב המלחמה, פעמוני לאדאנו.
"אנשינו ראו ששני מטוסים פיגרו אחרי הטייסת הגבוהה, אחרי אותם יעפים ראשונים נוראים, ומן המיקום של הפערים חישבו שהמטוסים הפגועים הם ביג באם בירד ומיס טייק, פרל וסטידמן. הם היו מחוסלים. פרל ההוגה. דופי סטידמן שתמיד אמר "הא?"מחוסלים. מה שהגרמנים רצו בעיקר היה להוציא אותנו כיחידים מן המבנה, משום שנחשלים החסרים את ההגנה ההדדית של מקלעיו הרבים של הלהק, היו טרף קל. פרין ראה את אחד המבצרים המעופפים הנחשלים פונה הצידה וצולל למטה בתקווה ברורה לטיסה נמוכה בחזרה לבסיסנו, אול פחות לצרפת. אם האנשים יצנחו, האזרחים עשויים לעזור להם.וכך גדלה רשימת אבידותינו…" עמוד 258.

אוהב המלחמה מאת ג'ון הרסי

אוהב המלחמה מאת ג'ון הרסי

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה