תגית: הרזיסטאנס

הלקוחה פייר אסולין פריז תחת הכיבוש הנאצי

הלקוחה מאת פייר אסולין, הוצאת ספרית הפועלים, תרגם מצרפתית משה מרון, 1999
LA CLIENTE PIERRE ASSOULINE
פריז תחת הכיבוש הנאצי . ביוגרף עסוק בקריאי יומנו של אחד בשם דזירה סימון. היומן מסיט את מחשבותיו של הביוגרף לשנות הארבעים תחת הכיבוש הנאצי. הוא נופל לאובססיה שלא מרפה ממנו, והוא מבקש לדעת את האמת בסיפוריו של דזירה שהוא אגב, סופר מפורסם. מהר מאוד הוא מגלה בארכיונים סודיים בפריז מכתבי הלשנה מתקופת הכיבוש הנאצי. בין הקורבנות-בני משפחתה של אשתו שלו. הוא חושף זהות ומניעים, מעלה סודות אפלים, מעורר שדים רדומים ונקלע למערכות יחסים סבוכות עם מי שהלשין, עם קורבנותיו ועם מי שהיה עד וגורם מניע. זוהי עלילה כמו בלשית עוצרת נשימה, שגיבורה שם את נפשו בכפו שעה שהוא נע באיזור הדמדומים שבין ההגיון ואובססיה, מחילה ושכחה, אתיקה של שלום ומוסר של של מלחמה, קורבן ורודף. רחוב אחד, שלוש חנויות, בית קפה, כנסיה ואוטובוס-צרפת במיקור על כמה מאות מטרים של אספלט.120 עמודים. בדומה לפטריק מודיאנו שהסתקרן בשל מודעה תמימה שהופצה ברחובות פריז תחת הכיבוש הנאצי ובו בקשת הוריה של ילדה בשם חנה ברודר להביא פרטים על הימצאה.
פייר אסולין, עיתונאי וסופר יהודי צרפתי. נולד במרוקו ב-1953. כיום הוא מנהל של כתב העת הספרותי lire- וביוגרף בין השאר של מארסל דאסו(מטוס המיראז') ושל ז'ורז' סימנון.
האתר ממליץ לקרוא את ספרי פטריק מודיאנו-רחוב החנויות האפלות ועוד.
ידידים-הנס הרלין.

השארת תגובה

מתויק תחת פאריס הכבושה

הצרפתי החופשי פירס פול ריד המחתרת הצרפתית פאריס הכבושה הרזיסטאנס

הצרפתי החופשי פירס פול ריד, הוצאת זמורה, 1986, תרגם מאנגלית רפאלח צ'צ'ק אלגד, 554 עמודים
THE FREE FRENCHMAN BY PIERS PAUL READ
המחתרת הצרפתית פאריס הכבושה הרזיסטאנס צרפת בכבישו הנאצי: בכל מדינה כבושה הוקמה מחתרת אבל המחתרת הצרפתית הייתה הידועה ביותר בשל אי האחידות שבה: קומוניסטים נגד רפובליקנים, יהודים נגד נוצרים וההיפך, קנאות קרדיטים, נאמנויות כפולות, פנאטיות, קנוניות, בגידות, פחדנות וחוסר אחדות בקרב נגד האויב הגדול ביותר של צרפת בתקופה הגרועה ביותר בהיסטוריה שלה. זהו גם סיפורו של אחד מנאמני המרשל דה גול, ברטראן דה רוז'ה צעיר הרפתקן החווה אהבה אבודה, נודד ללונדון, הוא חווה טרגדיה משפחתית כבדה, משתתף בקרבות באלג'יר ומתחבר למחרת הצרפתית. תיאור רחב יריעה של הפוליטיקה של המחתרות, תיאור מדויק של פאריס הכבושה על חיי היום יום שלה תחת הכיבוש הגרמני ועוד. ספר מרתק ביותר של אחד הסופרים המבריקים של אנגליה.

עמוד 190:
"עד ל-1939 לא הגיעה פעילותם של בני בורציו ובני ז'אקופוצי למזאק, בעיקר משום שלא הייתה שם קהילה קורסיקאנית שבה יכלה לשגשג: אבל בשל המחסור והקיצוב שבאו עם פרוץ המלחמה, נוצר שוק שחורק בכל מקום. ובני בורציו ובני ז'אקופוצי  עשו ניסיונות גישוש כדי להרחיב את שדה פעולתם עד לעיר הקטנה ביו יותר. מנוי וגמור היה עם ברטראן לעצור בעדם. והוא לחץ על המשטרה להיות ערנית. ואכן, עד מהרה נתגלה כי כמויות גדולות של בנזין נגנבות מן המאגרים הממשלתיים ובני בורציו מוכרים אותן ללקוחות פרטיים. ברטראן חש שלא בנוח משום שאת ההוכחות לכך הציג גיו, שהוא ידע כי הוא ידידם של בני בורציו. זה זמן מה חשד כי המפקח מנצל את הידע שלו לגבי עולם התחתון במזאק ובקוסטייה לא כדי לאכוף את החוק, אלא כדי לשלוט בשתי הערים ולתמרן אותן. היה קשה להוכיח כי גיו הוא מושחת משום שהוא חי כחיים צנועים עם אשתו וילדיו. אם קיבל שוחד מבני בורציו היה זה בעיקר בהטבות-ארוחות חינם, משקאות וזונות. לא היו צרורות של שטרות כסף כל שבוע, לא היו הפקדות בחשבון הבנק שלו, אבל אם חסר לגיו כסף , כמעט ודאי היה שהוא מקבל פה ושם חמישים פרנק מן הקופה של אחד מבתי העסק של בני בורציו: כשם שאם היה זקוק למאסר או להרשעה כדי לאשש את יוקרתו כשוטר יעיל, ברונו בורציו היה מסדר שאיזה עלוב נפש יימצא כשברשותו חבילת הרואין או אקדח ברטה שהשתמשו בו לאחרונה באיזה שוד. אחת משאיפותיו של ברטראן הייתה להערים על גיו-לא סתם לפטר אותו: אלא להביא לכך שיישלח לבית הסוהר. שארייה היה מודע למטרתו זאת והיא הייתה לרוחו, אבל הוא הטיל ספק בכך שברטראן יוכל להשיג אותה. לגיו היו ידידים בין הפוליטיקאים בפריס."
הצרפתי החופשי
פירס פול ריד יליד 1941, גדל באנגליה, למד בקמברידג'. הירבה לנדוד בעולם בעיקר במזרח הרחוק ובדרום אמריקה. ראה מספריו בעברית: וילה גוליצין, גבר נשוי.

השארת תגובה

מתויק תחת הרזיסטאנס, פאריס הכבושה, צרפת במלחמת העולם השניה

האדם העשירי גרהם גרין פאריס הכבושה הוצאת מודן

האדם העשירי מאת גרהם גרין, תרגם יותם ראובני, 1985 THE TENTH MAN BY GRAHAM GREEN 1955 האדם העשירי מאת גרהם גרין הוצאת מודן: שבוי צרפתי בשבי הגרמני עומד בפני כיתת יורים יחד עם תשעה חברים נוספים. הוא משוחרר בשל עסקה צינית ששולטת בו עד ימיו האחרונים. היה סרט רע עם אנתוני הופקינס.

עמוד 50:  דגלי השחרור כבר היו מרופטים מזה חודשים אחדים, כאשר שארלו חזר לפאריס. עור נעליו היה עדיין במצב טוב אך הסוליות היו דקות כנייר, ועל חליפת הפרקליטים הכהה שלו ניתן היה להבחין בסימני השהות הארוכה בכלא. בהיותו בתא היה בטוח כי הוא אדם המצליח לשמור על מראית עין של מכובדות, אך עתה השמש האכזרית האירה את בגדיו בכל עליבותם, חושפת את הבד המשופשף, את הכפתורים החסרים, אתה בלוי. הוא מצא נחמה בכך שפאריס כולה נראתה בלויה. בכיסו של שארלו היה תער מכגולל בנייר עיתון, יחד עם מכה שנשאר מחפיסת סבון, וכן שלוש מאות פרנק. לא היו לו מסמכים, אך היה לו דבר מה טוב בהרבה ממסמכים -טופס שקיבל מידי מפקד הכלא שבו הגרמנים רשמו שנה אחת קודם לכן את הפרטים המזויפים שמסר להם, לרבות השם שארלו. בצרפת של אותם ימים מסמך מעין זה היה שווה יותר מעל תעודה רשמית, משום שלאף משתף פעולה לא היה שווה יותר מכל תעודה רשמית, משום שלאף משתף פעולה לא היה תיק אסיר גרמני עם צילומים אותנטיים, פנים מלאים ופרופיל. הפנים נשתנו קצת, הואיל ושארלו גידל זקן, אך היו אלה, בכל זאת, אותם פנים. הגרמנים היו ארכיברים מסודרים. ניתן להחליף תצלומים שעל מסמכים, ניתוחים פלסטיים יכולים להוסיף או להסיר צלקות, אך זה לא פשוט לשנות את מידת הגולגולת, והגרמנים רשמו אותן בתיק בדייקנות רבה. ובעל זאת, אף משתף פעולה עם הגרמנים לא חשש יותר משארלו, משום שהעבר שלו היה מביש באותה מידה: הוא לא יכל להסביר לאיש כיצד איבד את כל הונו-אם אכן הדבר לא היה ידוע. הוא רעד מפחד בפינות הרחובות בגלל מבטים של אנשים בכלי פנים מוכרים במקצת, וירד בבהלה מתוך האוטובוסים למראה גב שנראה לו מוכר."
גרהם גרין: 1904-1991, סופר בריטי. בחלק מספריו, ניכרה אמונתו בדת הקתולית ונטיותיו המוסריות ושאלות מוסר. יתר ספריו הם סיפורי הרפתקאות, מתח וריגול. הוא כתב יותר מששים ספרים ש-23 מהם הוסרטו. לצערו של האתר לא תורגמו כל ספריו ובעיקר, האוטוביוגרפיה שלו והביוגרפיה בשני . גרהם גרין היה מועמד מספר פעמים לפרס נובל לספרות אבל הוא פלירטט עם אשתו של חבר הוועדה לפרס נובל- הסופר אייבינד יונסון -הוחרם סופית ופרס הנובל הוענק ליונסון כפיצוי על ספרו "על ורדים ועל אש" שניתן להשיג גם בגרסת אלדוס הכסליי "השדים בלודן". מספריו בעברית בהוצאת עם עובד : העוז והתפארת: כומר בורח על חייו במכסיקו המשוסעת במאבק בין הדת לחילוניות. היה סרט עם הנרי פונדה. כמאכולת אש: חבורת בריטים באפריקה-קונגו, מנסים להציל בני אדם מצרעת. קונסול של כבוד: קונסול לא חשוב במדינה אפריקאית לא חשובה נקלע אל תוך התקפת טרור ונחטף על ידי חבורת מורדים.הוסרט עם מייקל קיין, סרט לא טוב. הגורם האנושי: דיפלומט באפריקה נקלע למאבק אלים בין המעצמות במלחמת ביון.הוא מאבד את משפחתו בשל כך וגם המוסר שלו נתון בספק. הוסרט כסרט טלוויזיה עם אנתוני פרקינס. דוקטור פישר מז'נבה או מסיבת הפצצה:בדיקה משעשעת ומותחת על תאוות הבצע של האנשים המעבירה אותם על דעתם ועל חייהם. הוסרט עם אנתוני פרקינס כסרט טלוויזיה. מסעותי עם דודתי:מסע משעשע על פני אירופה ואסיה ברכבת האוריינט אקספרס עם דודה זקנה ומטורפת ואולי לא ותמונה בלתי שכיחה של אירופה שהיתה ואיננה עוד. סרט משעשע עם מגי סמית. האדם השלישי – הוצאת מודן: שני סיפורים: האדם השלישי מספר על ווינה שלאחר המלחמה. העיר מוכת עוני, רעב, חולי ושוק שחור. השחוק השחור נשלט על ידי הארי ליים, אמריקני שסוחר בפניצילין ודרך זה בחיי אדם. חברו הטוב מנסה להשיגו יחד עם המשטרה הבריטית. הספר  היה במקורו סיפור קצר שקרול ריד הבמאי, ביקש מגרהם גרין לכתוב תסריט ומה שיצא ממנו הוא אחד הסרטים והספורים המופתיים ביותר על המלחמה. הספר הוסרט עם ג'וזף קוטן בתפקיד הידיד, אורסון וולס בת]פקיד הארי ליים, טרבור האווארד בתפקיד מפקד המשטרה הבריטית. הביוב הווינאי משחק תפקיד מרכזי בסרט ובסיפור. הסיפור השני הוא סיפור שבמרכזו, נער, בנו של דיפלומט אנגלי המעריץ את משרת הבית עד שקורה משהו דרמטי ביותר. הספר הוסרט עם דירק בוגארד. עיקרו של דבר הוצאת כתר : סיפורו של סגן ניצב במשטרה הקולניאלית באחת ממושבות בריטניה במערב אפריקה בימי מלחמת העולם השניה מוצא עצמו נגרר לשחיתות ואישיותו מתפוררת. הוסרט. קץ הפרשה סיפור אהבה על רקע הבליץ על לונדון ולאחר המלחמה. האדם העשירי הוצאת מודן: שבוי צרפתי בשבי הגרמני עומד בפני כיתת יורים יחד עם תשעה חברים נוספים. הוא משוחרר בשל עסקה צינית ששולטת בו עד ימיו האחרונים. היה סרט רע עם אנתוני הופקינס.
האדם העשירי

השארת תגובה

מתויק תחת פאריס הכבושה, צרפת במלחמת העולם השניה

תעודת זהות משפחתית פטריק מודיאנו פאריס הכבושה

תעודת זהות משפחתית מאת פטריק מודיאנו  פאריס הכבושה: תעודת זהות היא פנקס הנמסר לכל אדם. בתעודת הזהות נרשם ונקבע הדנ"א של ההיסטוריה המשפחתית. מי האבא, מי הסבא ומקורותיהם. תעודת זהות היתה חתיכת הנייר היחידה שהיתה יכולה להציל את חייך או לשלוח אותך לאושוויץ. אי -הוודאות משנה את כל מהלך חייו של אב שרוצה לרשום את בתו שרק עכשיו נולדה. בלבול זה דוחף אותו למסע ארוך בחיפוש אחר שורשיו ברחבי צרפת ואירופה הכבושה.
הבלוג ממליץ לכם לראות את סרטו המצוין של ג'וזף לוסי "מר קליין" עם אלן דילון, ובו מסופר על צעיר שחצן, מנוכר לסביבה ולמצב הפוליטי, ומנסה להרחיק עצמו מכל התערבות בגהינום שורה סביבו עד שהוא נדחף אליה לסוף דראמטי וכל זאת בגלל בלבול בשמות.

עמודים 84-85:
"מחשבה סימרה אותי למקומי, מחשבה שהתעוררה למשמע המילים "ממעמקי קבר", "גלות," "רוח רפאים בין רוחות רפאים."רובר ז'רבו הזכיר לי מישהו. השתרעתי על המיטה ונעצתי מבט בקיר שמולי. פניו הופיעו לעיני בין פרחי נייר הקיר. פני אדם. הפרצוף שהסתמן לי על הקיר היה פרצופו של ד.הדמות המתועבת ביותר בפאריס של ימי הכיבוש: ד.שידעתי כי מצא מקלט במדריד, אחר כך בשווייץ, ואשר גר בשם בדוי בז'נבה, ומצא עבודה ברדיו. בטח, רובר ז'רבו, זה האיש. שוב הציף אותי העבר. לילה אחד במארס 1942, גבר כבן שלושים בקושי, גבוה, נראה כדרום אמריקאי, יושב בסן מוריץ. מסעדה ברחוב מאריניאן. כמעט בפינת שדרות שאנז אליזה. היה זה אבי. אשה צעירה היתה בחברתו ושמה אלה הארטוויג. עשר וחצי בערב. קבוצת שוטרים צרפתים בלבוש אזרחי נכנסת למסעדה וחוסמת את כל מבואותיה. אחר כך הם מתחילים לבדוק את זהות הלקוחות. לאבי ולידידתו אין שום ניירות. השוטרים הצרפתיים דוחפים אותם לתוך מכונית העצורים, יחד עם כעשרה אנשים נוספים, לצורך בדיקה מדוקדקת ויותר ברחוב גרפיל, במקום מושב המשטרה לענייני יהודים. כאשר מכונית העצירים נכנסת לרחוב גארפיל, מבחין אבי שהאנשים יוצאים מתיאטרון מאותרן, שם מציגים את ,העלמה מפאנמה". השוטרים גוררים אותם לתוך מה שהיה טרקלין של דירה. נותרו הנברשת והמראה שמעל לאח. באמצע החדר שולחן כתיבה גדול של עץ בהיר ומאחוריו גבר במעיל גשם שאבי נזכר בפניו הרכיכים והקירחים. זה היה ד."
פטריק מודיאנו מנולד ב-1945, נחשב כאחד הסופרים הגדולים של אירופה. ספריו ספוגים במואות הכיבוש הנאצי ובתוצאותיו.
תעודת זהות משפחתית פטריק מודיאנו

מספריו של פטריק מודיאנו בעברית:

משמר הלילה
נעורים
וילה נוגה
ממורי ליין
רחוב החנויות האפלות
תעודת הזהות המשפחתית
ימי ראשון של אוגוסט
2 רומאנים: כיכר אטואל שדרות הטבעת
מה קרה לדורה ברודר?
בחורים טובים היינו

עוד המלצות על ספרים של פטריק מודיאנו

השארת תגובה

מתויק תחת פאריס הכבושה, צרפת במלחמת העולם השניה

נפילת פאריס איליה ארנבורג פאריס תחת הכיבוש הגרמני

 נפילת פאריס מאת איליה ארנבורג, הוצאת גזית, 1945, תרגמו מרוסית מרים וגבריאל טלפיר, 515 עמודים
חבורת גולים רוסיים, אמנים, עיתונאים, סופרים וסתם אופורטוניסטים, החיים בפאריס שלאחר מלחמת העולם הראשונה ומהפיכת אוקטובר, מנסים להתמודד עם עצמם, עם האידיאולוגיה הקומוניסטית ועם הכיבוש הגרמני. תמונה מרתקת ביותר של החים בפאריס על דמויותיה הידועות, על סלונים ספרותיים, על עלייתם של ציירים ידועים, על אנשי רוח והוגים שמנסים לתאר לעצמם אירופה חדשה, אהבת ושנאות.

"לאטאליה של הצייר אנדרה, נכנס גרמני. למראה המדים האפורים-ירוקים חייך אנדרה:
"אתה יכול לקחת אותי, לא אקח חפצים.."
"אתה לא מכיר אותי? גרתי אצל הגברת קואד, הנופים שלך מצאו חן בעיני. הכרנו זה את זה בקפה 'הכלב המעשן'..
הגרמני רצה ללחוץ את ידו אבל אנדרה לא הושיט לו יד.
"הממ, כן, ואתה אמרת לי שפאריס תושמד. וודאי התעסקת אצלנו לא בדגים אלא בריגול. ידעת את כל סודות החצר הברלינאית. ומה, אתה מרוצה? אמנם את -פאריס לא החרבתם. הרי אתם מוכרחים לחנות באיזה מקום, והנה בחרתם לכם את העיירה הזאת. " אנדרה קרב לגרמני. "אתם חושבים שכבשתם את פאריס? שטויות, פאריס פשוט נפלה לידיכם. פאריס יצאה מכאן. כולם חוזרים, אני לא מכחיש. הנה ג'וזפינה פתחה את המסעדה שלה. אנשים חוזרים, אך לא פאריס. פאריס לא תחזור, פאריס אינה קיימת עוד. היא אינה בשום מקום וחסל, עכשו קח אותי!"
"לאן?"
"אני לא יודע, אתה יודע יותר טוב ממני, למפקדה, אל הקיר, אל הבור, יקח אותך השד.."
" למה אתה מעליב אותי?"
" אותך? אי אפשר להעליב אותך. לך יש טנקים, מפציצים,מכונות יריה, רובים אוטומטיים וגולגולת מטומטמת ולי מה יש? הנה האנקול הזה, קח אותי או שאחנוק אותך!"
" אין לי לאן להוליך אותך, אני לא יודע בעצם, לשם מה באתי אליך..נראה שנזכרתי במשהו. היום אמר לי הליוטננט שאני גרמני גרוע!מוזר, ואולי מחר יעמידו אותי אל הקיר.."
אנדרה ציפה למות אבל במקום זאת קיבל גרמני איכטיאולוג בעל חוויות..
"הבן נא, אני צרפתי ואתה גרמני!"
"אני מבין, הדבר מפריע לי מלשוחח אתך. חשבתי שאנחנו בני תרבות אחת. אך לא, תעלה מפרידה בינינו. איני יודע במה אפשר לסתום אותה.."
" גם אני לא יודע", התרכך אנדרה, "כנראה בדם. בלי שפיכות דמים אי אפשר כאן.."
עמוד 513
איליה ארנבורג מגדולי סופריה של ברית המועצות נולד ב-1891 להורים עניים. נדד על פני רוסיה הרעבה. בת 1909 הגיע לפאריס. עם פרוץ המהפכה ב-1917 חזר לרוסיה. בתקופה שבין שתי המלחמות ערך מסעות נרחבים כעתונאי שהיה עד למלחמת איטליה נגד חבש ובמלחמת האזרחים בספרד, כתב הרבה ספרים ביניהם כתבי אשמה חריפים נגד הנאציזם והפשיזם באשר הוא. היה אוהד גדול של ארץ ישראל.

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם השניה

משמר הלילה פטריק מודיאנו משתפי פעולה בצרפת

משמר הלילה פטריק מודיאנו, הוצאת זמורה, מצרפתית אביבה ברק, 1981, 104 עמודים
LA RONDE DE NUIE PATRICK MODIANO1969
"מדוע זיהוני עם אותם דברים עצמם שעוררו בי זוועה ורחמים?" סקוט פיצג'רלד
גבר צרפתי רוצה לבגוד. הכביד רוצה לבגוד בעמו, הצרפתים. זה אומר שעליו לבגוד בשכנים שלו, במשפחה שלו, בחברים שלו. אבל איך הופכים לבוגד? איך להיות בוגד? איך לא להיות בוגד? הוא מחליט לעבוד בשביל הגסטאפו בהתנדבות. מהר מאוד הוא מוצא שעליו לגלות רשת מחתרת הלוחמת בנאצים. הוא לכוד. מצד אחד המחתרות, מצד השני הגסטאפו.  לשניהם אתה לא יכול להגיד לא לאחר שהתחייבת להם. אבל הוא לא מבין כיצד להיות בוגד,  והוא אינו מצליח להיות גיבור. הוא מסתובב בין שני הכוחות הגדולים ביותר ששלטו בצפרת. ואז הוא בוחר בדרך שלישית שתביא לכיליונו, או שלא?ספר יפה, אכזרי ומוזר שאינו נותן מנוח מהשורה הראשונה.
בקטמשמר הלילה פטריק מודיאנוע הבא, הבוגד מוסר לגסטאפו את חבריו:

"התקליט נגמר.
'מארטיני יבש, בחורי'? שואל אותי ליונל. האחרים מתקרבים אלי.
'סחרחורת?' שואל אותי המרקיז, 'אתה נראה לי חיוור מאוד'.
'אולי נוציא אותו לאוויר הצח? מציע רוזנהיים. לא הבחנתי בתמונה של פולה נגרי שמאחורי הדלפק. פולה נגרי* אינה יכולה לעזור לי במאומה. הסגן. הוא נכנס לקפה 'ז'ליס' קרוב לחצות, כמוסכם, בלווית סן ז'ורז'. הכל התרחש מהר מאוד. רמזתי להם בידי. איני מעז להביט להם בעיניים. אני מושך אותם אל מחוץ לבית הקפה. הכדיב, גוארי וויטאל לקה מקיפים אותם בלי דיחוי באקדחים שלופים. ברגע זה אני מישיר מבטי לתוך עיניהם. תחילה הם מסתכלים בי בתדהמה ואחר כך במעין בוז עליז. כשוויטאל לקה הושיט לעברן את האזיקים, הם רצים לעבר הבולווואר. הכדיב יורה שלוש יריות. הם קורסים בקרן הכיכר ושדרות ויקטוריה. בתוך השעה הבאה נעצרו.. בכל פעם צלצלתי בדלת, וכדי לנסוך בהם אמון אמרתי להם את שמי.
עמוד 45.
*פולה נגרי-זמרת ושחקנית מזרח אירופאית שהיגרה לארצות הברית, היתה כוכבת הראינוע. בספר, מדובר בתמונה.
פטריק מודיאנו יליד פאריס, 1945 להורים יהודים. זכה בפרס גונקור ונחשב לאחד מבכירי הסופרים בצרפת כיום. מספריו בעברית: וילה נוגהמשמר הלילהנעורים, בחורים טובים היינו, תעודת זהות 

השארת תגובה

מתויק תחת כללי

מה קרה לדורה ברודר? מאת פטריק מודיאנו – השואה בצרפת

מה קרה לדורה ברודר? מאת פטריק מודיאנו, תרגמה מצרפתית חגית בת עדה, 1998, 122 עמודים.
DORA BRUDER PATRICK MODIANO

צרפת תחת הכיבוש הגרמני. פאריס 1941, אנשים נעלמים, אנשים מסתתרים ואנשים אדישים. המצוד אחר יהודים בעיצומו. אדם קורא מודעה בעיתון:  "נעלמה נערה בת 15 העונה לשם דורה ברודר. כל היודע פרטים על מקום הימצה יתקשר למשפחת ברודר לכתובת הבאה:.." לכאורה, מודעה כמו הרבה מודעת אחרות אבל המודעה הפשוטה לכאורה, מטילה את המחבר למסע של חיפושים, תמיהה, חקירה בשאלה הרת הגורל: מה דחף הורים יהודים לחשוף את עצמם ואת ילדתם במודעה בעיתון לעיני כל?לעיני מלשינים, לעיני פאשיסטים מקומיים, ובעיקר, לעיני הגסטאפו? איפה דורה ברודר? מה קרה לה? פאריס של 1941 היא פאריס של רודפי יהודים, משתפי פעולה ובעיקר אדישים שאותם צולב מודיאנו בספריו. הספר כתוב כדו"ח יבש של שיטוטים-חיפושים ותוך כדי כך, הקורא מגלה את האימה והזוועה שבשלטון הכיבוש ושיתוף הפעולה של הצרפתים בהשמדת היהודים.

"הנערה הצעירה ההיא במכונית להובלת אסירים, התברר לי לפני  זמן לא רב, לא יכלה להיות דורה ברודר. ניסיתי למצוא את שמה ברשימת הנשים שנכלאו במחנה טורל, שתיים מהן, בנות עשרים ועשרים ואחת, שתי יהודיות פולניות, הובאו לטורל ב-18 וב-19 בפברואר 1942, הן נקראו סימה ברגר ופריידל טרייסטר. התאריכים מתאימים, אך האומנם היתה זו האחת או האחרת? אחרי שעברו בבית המעצר נשלחו הגברים למחנה דראנסי, והנשים לטורל. ייתכן שאותה אלמונית נמלטה, כמו אבי, מן הגורל המשותף שנועד להם. סבורני שתיוותר אלמונית לעד, היא והצללים האחרים שנעצרו בלילה ההוא. אנשי המשטרה המיוחדת לשאלת היהודים השמידו את כל הדוחו"ת שמילאו בפשיטות ההמוניות או במעצרים אישיים ברחובות. לו הייתי כאן כדי לכתוב זאת, לא היה נותר עוד כל זכר ונוכחותה של אותה אלמונית ולנוכחותו של אבי במכונית להובלת אסירים בפברואר 1942, שבשאנז אליזה. רק דמויות-מתות או חיות-שאותן ממיינים בקבוצת "יחידים בלתי מזוהים." עמוד 56
פטריק מודיאנו יליד פאריס, 1945 להורים יהודים. זכה בפרס גונקור ונחשב לאחד מבכירי הסופרים בצרפת כיום. מספריו בעברית: וילה נוגה, משמר הלילה, נעורים, בחורים טובים היינו, תעודת זהות משפחתית, ממורי ליין.

מה קרה לברודר מאת פטריק מודינאנו

מה קרה לברודר מאת פטריק מודינאנו

השארת תגובה

מתויק תחת שואת היהודים

הכאב מארגריט דיראס המחתרת הצרפתית רזיסטאנס

הכאב מארגריט דיראס מצרפתית אביטל ענבר, הוצאת מעריב 1987.
La Douleur Marguerite duras 1985
הכאב הוא כאבה האמיתי של מרגריט דיראס בפאריס תחת הכיבוש הנאצי. בעלה שהסתתר מהנאצים נלכד על ידי הגסטאפו. בעלה היה מפקד במחתרת הצרפתית 'הרזיסטאנס' אשר היה עסוק בתכנון פעולות חבלה נגד הגרמנים. מארגריט דיראס היתה אז כבת שמונה עשרה. קבוצת המחתרת שאליה השתייכה הונהגה בראשות פרנסוא מיטראן שלימים היה נשיא צרפת. לכידתו של בעלה בשבי הגסטאפו שינתה את חייה של מרגריט דיראס ומייד. היא מצאה שבעצם, אין לה אלא לחכות. זה המצב הקיומי שלה. ההמתנה. קודם, היא מחכה לידיעות מבעלה הכלוא סמוך לפאריס. מתישהוא היא מבינה שהוא הועבר למחנה השמדה בגרמניה. היא ממתינה לידיעה על מותו או על שיחרורו. חודשי המתנה אלה, הם תקופת מעברים מטלטלים מייאוש לתקווה היסטרית. היא מתחברת עם סוכן גסטאפו בניסיון להוציא מידע על בעלה. כאשר פאריס משתחררת מעול הכיבוש הנאצי מתגלים במלוא אכזריותם מעשי הכיבוש הנאצי בצרפת. תיאור מצבה של האישה בבדידות, בסכנת מוות, מלאה אהבה וגעזועים לבעלה, הסיוטים, התקווה ובעיקר הכאב. 154 עמודים.
הכאב מרגריט דיראס

" אך זה יצאנו מהקפה-טבק שעל יד הבורסה,ואנו הולכים ברגל. מזג האוויר נאה. אנו מדברים על המלחמה. צריך לדבר ללא הרף, ולא, נראים עצובים…אנו הולכים. הוא בוחן היטב את כל מה שסביבו, הרחובות ריקים. ההמון שעל המדרכות, הידיעות מהחזית מפורשות, החזית שלהם תובקע, ה עניין של ימים, העולם כולו ממתין לרגע זה, לנסיגה הראשונה. הוא סוקר את פאריס באהבה, הוא מכיר אותה היטב, ברחובות דומים לאלה עצר אנשים, לכל רחוב זיכרונותיו, זעקותיו, צעקותיו, יפחותיו. זיכרונות אלה אינם גורמים לו סבל, לראבייה. הם גנני הגן הזה, פאריס, הרחובות האלה האהובים עליהם כל כך, ושעכשיו הם נטולי יהודים. רק את מעשיו הטובים הוא זוכר, אין לו כל זיכרון של אלימות במו ידיו. כשהוא מדבר על האנשים שעצר, הוא נפעם: כולם הבינו את חובתו העגומה לעשות זאת, כולם, ולא עשו צרות מעולם, מקסימים.
"את עצובה, אינני יכול לסבול שאת עצובה."
" אינני עצובה."
"כן, את עצובה, אינך מדברת."
"הייתי רוצה לראות את בעלי."
" אני מכיר בפרן מישהו שיכולה להשיג ידיעות עליו אבל צריך תת לה כסף."
אני אומרת שאין לי כסף אבל יש לי תכשיטים, טבעת זהב עם פיטדה יפה. הוא אומר שבכל מקרה אפשר לנסות.למחרת היום אני באה עם הטבעת, ונותנת אותה בידו. כעבור יום אומר לי ראבייה שמסר את הטבעת לאדם האמור.ואחר כך הוא אינו דן בכך עוד. כך עוברים כמה וכמה ימים. אני חוקרת אותו בדבר גורלה דשל הטבעת. הוא אומר שהוא ניסה להיפגש שנית עם האדם האמור, אך לשווא, נראה לו שכנראה חדלה לעבוד בכלא-פרן, שכנראה שבה לגרמניה. איני שואלת אותו אם שבה לשם עם הטבעת. תמיד חשבתי שראבייה לא מסר מעולם את הטבעת, שלקח אותה לעצמו, שבדה מליבו את המעשייה על האשה בפרן כדי להחזיק בי, כדי להשלות אותי לחשוב שבעלי עודנו שם, שיש לו גישה אליו ושהוא עדיין יכול לנסות ליצור קשר עימו. הוא לא יכול להחזיר לי את הטבעת בלא שיחשוף את שקריו. הוא היה יכול לעצור אותי בכל רגע. " עמודים 82/83

מרגרט דיראס 1914-2002 סופרת צרפתיה. ילידת הודו-סין. בשנת 1931 באה לפאריס. מרבה לעסוק בנושאי הזמן והאהבה. התפרסמה בעולם בזכות התסריט ל'הירושימה אהובתי'-1960 משפט מהתסריט-סרט הפולחן של שנות הששים: "הוא:-לא ראית דבר בהירושימה.דבר. היא:-ראיתי את הכל, הכל. כן, ראיתי את בית -החולים. אני בטוחה בכך.בית-החולים קיים בהירושימה. איך יכולתי להימנע מלראותו? הוא:-לא ראית את בית-החולים בהירושימה, לא ראית דבר בהירושימה." מספריה של מרגרט דיראס: הכאב. סכר נגד האוקייאנוס השקט. עיניים כחולות שיער שחור. המאהב-מעין המשך לספר ' סכר כנגד האוקייאנוס– היה חרא של סרט. מודראטו קאנטאביל-עבודה מצוינת שלה-היה סרט לא רע עם ז'או-פול בלמונדו וז'אן מורו.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, צרפת במלחמת העולם השניה

אוראנוס מאת מרסל אימה מלחמת העולם השניה

אוראנוס מאת מרסל איימה הוצאת עם עובד תרגם מצרפתית בני ציפר -1944 Marcel Ayme Uranus מלחמת העולם השניה בצרפת. בעיר בלמון לא סבלו ממש מהכיבוש הנאצי, הם אפילו שמרו אמונים למשטרו של המרשל פטן ששיתף פעולה עם הנאצים. באחת הקרבות, הופצצה העיר על ידי בנות הברית ומחצית מהעיר נמחקה ועשרות מתושביה נהרגו. המצב בו דווקא פצצות בנות הברית נופלות על העיר הכבושה מעלות שאלות מוסריות בעיר לאחר המלחמה-שמתחלקות לשניים: אלה שהיו בעד המשטר של המרשל פטן ואלה שהיו בעד בנות הברית למרות הקורבנות הרבים. הסיפור המרתק מתאר בעיקר את שהתרחש לאחר המלחמה שעקבותיה נותרו בליבות תושבי העיר. ספר זה , אוראנוס, נחשב עד היום לאחד מספרי העדויות על מלחמת העולם השניה כעדות ספרותית חשובה ביותר. 215 עמודים
אוראנוס "הרוצח, האנס, הרופא ואיש הגסטאפו שיחקו בקלפים על הרצפה. כל הארבעה היו אנשים שקטים, מיושבים בדעתם, צנועים, שום מחאה לא היתה בפיהם, אף לא מילה חריפה אחת או סתם מילה שלא במקומה לא העיבה על ההבנה שביניהם. הרוצח היה מקצוען שאהב את מקצועו. הוא הואשם בארבע פשעים ונחשד בעוד כתריסר. בערב הקודם נלכד למזלו הביש בשל נקר בגלגל המכונית ועתה המתין להעברתו לפאריס. גם איש הגסטאפו וגם הוא לא השלו את עצמם לגבי הגורל הצפוי להם. ביפה, המודיע של הגסטאפו, גרם להוצאתם להורג של שלושה אנשים ולשילוח חמישה עשר בני אדם למחנות הריכוז. כל בוקר הוציאו אותו מתאו והובילו אותו לחצר, ושם הלקתה אותו יחידת ציידי הבוגדים. פניו העצובות היו מכוסות חבורות. "זה לא צודק." האנס, אופה בעל פנים תמימות, אנס נערה בת שתים עשרה. הוא אומר שאין הוא מבין כיצד היה הדבר יכול לקרות, שהרי לא נמשך הרבה אל המין היפה. בשעה שהיו הנשים יוצאות לטיולן היומי בחצר לא נראה אף פעם בין המצמידים את פניהם אל סורגי החלון וניבולי הפה של חבריו לתא אפילו לא עוררו את סקרנותו…שאר האסירים נאשמו בהתנהגות אנטי-צרפתית…" עמוד 112
מרסל איימה 1902-1967, יליד צרפת. לאחר שירות צבאי, התיישב בפאריס ועבד כפקיד בנק, סוכן ביטטוח, עתונאי ועורך עיון. בשנת 1928 זכה בפרס רינודו על ספרו 'שולחן המתים'.  בעברית יצא לאור הספר 'הסוסה הירוקה', סיפור עם רמזים ארוטיים מהנים למדי ומלאי הומור ואהבת אדם, ספר שגם הוסרט. הספר השני בעברית 'אוראנוס'.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי

אורליין מאת לואי אראגון מלחמת העולם הראשונה

אורליין מאת לואי אראגון הוצאת עם עובד תרגם מצרפתית יורם ברונובסקי 1990-שני כרכים
Louis Aragon AURELIEN-1944
מלחמת העולם הראשונה השפיעה קשות על הקצין אורליין לרטיואה. הוא יצא ממנה פגוע, עם נפש הרוסה. בפאריס, הוא פוגש במקרה באשה נשואה בשם ברניס מורל. החייפ בפאריס ערב מלחמת העולם השניה כפי שלא קראתם בשום ספר אחר. תיאור החברה הצרפתית שנכנסה לשאננות לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הסערות הפוליטיות, ותיאור עדין של אהבה חמקמקה, טראגית, אהבה בלתי אפשרית שמעליה הענן הגדול המגיע מגרמניה ומשנה את חיי גיבוריה וכל אירופה לבלי הכר. סיפור מיתי ענק! לואי אראגון נולד בשנת 1897 בפאריס למשפחה מן המעמד הבינוני, שירת כחייל במלחמת העולם הראשונה ומסוף שנות העשרים הקדיש את זמנו ומרצו לחיים הפוליטיים. לאחר ביקור בברית-המועצות בשנת 1930, נעשה קומוניסט קנאי . במלחמת ספרד היה מראשי המסייעים לכוחות הרפובליקה ובמגמה זו אף ערך את עיתון הערב 'סה סואר'. לאחר כיבוש צרפת בידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה היה מפעיליה הנועזים של תנועת המרי ועם בוא השלום נעשה אחת הדמויות הפופולריות ביותר בין אנשי הרוח הצרפתים. הוא נפטר בשנת 1982. כמעט מראשית פעילותו בתחום הפוליטי העמיד המשורר והסופר אראגון את יצירתו לשירות אמונותיו החברתיות, והיותו לסופר מגויס פגעה במעמדו כאיש ספרות. ואולם בימי המחתרת האנטי-נאצית נעשו יצירותיו צרופות יותר וכבוד כאיש ספרות מובהק עלה בחוגים רחבים והולכים. מבין ספריו שתורגמו לעברית: דינו של שופט צבאי, הקומוניסטים-ארבעה כרכים,  פעמוני באזל, אורליין.
אורליין לואי אראגון הוצאת עם עובד שני ספרים
" זו בוודאי היתה עיר שהדרכים בה רחבות, עיר ריקה מאוד ודוממת. עיר שפקד אותה אסון. משהו כמו מפלה. נטושה. עיר של גברים בני שלושים שליבם בל עמם. עיר של אבן שאתה מתרוצץ בה בלילה ואינך מאמין כי יעלה עליה השחר. אורליין ראה כלבים מתחבאים מאחורי עמודי סטיו כשנתספו משסעים גוויה. חורבות נטושות, שריונים. שרידי מאבק שאין עמו כבוד. מה מוזר שכמעט לא חש כמנצח. אולי משום שנסע על פני טירול ובזלצקמרגוט, לאחר שראה את וינה ברגע שבו פלטה הדנובה את המתאבדים וכשירידת שער המטבע סיחררה להחריד את התיירים. נדמה לו לאורליין- הוא לא ניסח זאת במפורש אלא חש זאת כך, כבאינסטינקט-שהוא הוכה, הוכה מכה ניצחת, לכל החיים, לשווא היה אומר בליבו: אבל הרי אנחנו המנצחים..מעולם לא נרפא כליל מן המלחמה." עמוד 8, כרך ראשון.

השארת תגובה

מתויק תחת כללי, מלחמת העולם השניה, צרפת במלחמת העולם השניה