שלושה מדורי לבנון מאת איתי שילוני סיפור מלחמת לבנון

שלושה מדורי לבנון מאת איתי שילוני סיפור מלחמת לבנון הוצאת שרברק 1988.  הראשונה שנקראה שלום הגליל מנקודת מבטו של חייל פשוט. איתי שילוני פיקד על מחלקת חיילי גולני בציר החוף בגאלרי סמעאן ובפריצה למערב ביירות. הלבטים, התהפוכות, פחד המוות והרתיעה מפני הכורח להרוג, מתוארים בספר בכנות ובעוצמה. לתחושותיו של לוחם שזו לו המלחמה הראשונה. 115 עמודים שווים קריאה
עמוד 7:
"יום ששי בצהריים. קצינים מנקים את נשקים שהחלידו לאחר שבוע של ניווטים, משפרים את הכוננות האישית: משפצים את החגור. כמעט שלא משוחחים. לא נוהגים לשוחח הרבה ביום ששי בצהריים כשנשארים בבסיס. שוב כוננות 'אורנים'. "

יצאנו מדעתנו תיכף נשוב רומן מלחמתי מאת יורם קסטיאל מלחמת לבנון

יצאנו מדעתנו תיכף נשוב רומן מלחמתי מאת יורם קסטיאל הוצאת ידיעות אחרונות, 1988
ספר זה הוא סיפור מגעו הראשון של המחבר בכתיבה בסגנון אינטואיטיבי מפותח ורגישות מפתיעה, ובעזרתן הוא יורד בזמן אמת אל נבכי נפשם של חבריו הצנחנים בשעת מלחמה סיפור אמתי.
יורם קסטיאל יליד 1962, למד קולנוע ומשחק. ספר טוב מאוד ומומלץ בז'אנר.
מתוך עמוד 52:
" הנגמש"ים טרטרו מאחורינו ברעש מחריש אוזניים, מוכנים לזנק החוצה מיד אחרינו. הכבש נפתח אט-אט, ראשוני החיילים קפצו החוצה, אוחזים נשקם בידיהם ומניפים אותו אל על, הרחק מהמים. קול קפיצתם נבלע בנהמת המנועים של אנייה. נחפזתי החוצה, מתקשה להלך במים אשר הגיעו עד למותניים. לא חיפשתי את חבריי. הייתי שקוע בעצמי ובפעולות שעלינו לבצע עתה: לרוץ לחוף, להתכנס, להתפקד ולהיעלם. אלה היו ההוראות. הבטתי לאחור. לוע הנט"ק פלט עשרות חיילים החוצה, אל החושך. איש לא דיבר. כולם נחפזנו להגיע אל לחוף, להתפקד ולהיעלם. עדיין חששנו שדבר הנחיתה נודע ו"הם" מלחכים לנו לאורך החוף, מקלעיהם מכוונים לעברנו. יצאתי מהמים נוטף כולי. "זהו, מעכשיו אני במלחמה." רקעתי פעמים בקרקע, ממש כך, כאילו צבטתי עצמי לוודא שאיני חולם."