תגית: פאשיזם

כזבי הלילה ג'זואלדו בופאלינו תרגם גיא שילוני הפאשיזם באיטליה

כזבי הלילה ג'זואלדו בופאלינו תרגם גיא שילוני, 1994
LE  MENZOGNE DELLA NOTTE BY GESUALDO BUFALINO  1988
מצודה הנמצאת בלב אי, מרוחק מהיבשה.  במצודה זו כלואים מתנגדי המשטר הפאשיסטי, מהפכנים, אינטלקטואלים ופושעים. רק המהפכנים ומתנגדי המשטר מוצאים להורג. ערב אחד לפני הוצאה להורג של ארבעה מהפכנים מציע להם המושל הצעה שקשה לסרב לה: לנידונים יש דווקא דרך אחרת מפתיעה ביותר כאשר מספר שעות קטן מעשר עומדים בינם לבין עמוד התלייה. ספר מבריק, מצמרר, אבל מפתיע בסגנון הישיר, ובפיתולי העלילה. 165 עמודים ישר ולעניין עד לעמוד האחרון שסוטר על לחיו של הקורא! שום דבר בספר לא מכין אותך לסוף.
עמוד 154:
"ברגע שבו נכנסה כיתת היורים שתפסו את ארבע כנפות החדר, גילו ארבעת האסירים בזיכרונם כמו בהבזק, את סודו של אותו 'קול. אך האיש כבר שחרר במהירות את מצחו מן התחבושות המזויפות. פאה נכרית סבוכה, נשיית למדי, נפלה לרגליו יחד עם האיספלנית האחרונה, והתירה לקרחת מיוזעת לצוף בין שמנוניות האיפור, ולעין הסומא התירה שתיחשף. ואז זיהו הסטודנט, הבארון, החייל והמשורר, תחת התחבושות שהותירו הבדים שפוזרו את פרצופו של.."
כזבי הלילה ג'זוואלדו בופאלינו

השארת תגובה

מתויק תחת איטליה הפאשיסטית, מלחמת האזרחים בארצות הברית, מלחמת האזרחים בסודן, מלחמת האזרחים בקונגו, מלחמת האזרחים בקמבודיה

למי צלצלו הפעמונים ארנסט המינגווי מלחמת האזרחים

למי צלצלו הפעמונים מאת ארנסט המינגווי, מהדורה ראשונה הוצאת עמיחי. מהדורה שניה הוצאת זמורה תרגם מאנגלית גדעון טורי, 1986, 444 עמודים.
FOR WHOM THE BELL TOLLS BY ERNEST HEMINGWAY 1940

"..לעולם אל תחקור לדעת למי מצלצל הפעמון: לך הוא מצלצל," ג'ון דון.

מלחמת האזרחים בספרד הייתה תוצאה של הבדלים פוליטיים ותרבותיים בין ה"רפובליקנים", אשר תמכו בממשלה החוקית הרפולביקנית והשנייה – ה"לאומנים", אשר מרדו בממשלה וביקשו להניח יסודות לממשל פאשיסטי-לאומני ביותר. המלחמה התמשכה כשלוש שנים והסתיימה בתבוסת הרפובליקנים לטובת לאומנים בראשות גנרל פרנקו. תומכי השלטון הרפובליקני הציגו את עקרונות המלחמה שלהם כמאבק בין פאשיזם ורודנות לבין דמוקרטיה. רבים, מכל העולם, חשו לספרד להגן על הדמוקרטיה וביניהם היה ארנסט המינגווי. הספר 'למי צלצלו הפעמונים' מבוסס על חוויותיו האישיות במלחמת האזרחים בספרד. מרצה חדור אידיאלים, ושמו רוברט ג'ורדן מגיע לספרד להילחם לצד כוחות הרפבוליקה הוא מצטרף ליחידת גרילה קטנה המונהגת על ידי איכרה רבת עוצמה בשם פילאר. המשימה המוטלת על היחידה היא להפיל גשר בעל חשיבות אסטרטגית. ג'ורדן מתאהב במריה, צעירה שנאנסה על ידי הפאשיסטים. שלושה ימים שהם מבלים יחד, משכיחים מהם את הזוועות שסובבות אותם, את נבזות הקומוניסטים, הזלזול האסטרטגי של המנהיגים הקומוניסטים, והאכזבה והפיקפוקים ממלאת את חברי היחידה.  ג'ורדן דבק במשימה ומצליח לפוצץ את הגשר במחיר כבד ביותר. שתי הנשים, פילאר המנהיגה ומריה 'המפוצצת', הן דמויות נשיות חזקות ומועצמות ביותר בסיפור שכולו אמון על גבריות רצחנית. תיאור מרגש של יחידת גרילה שביניהם יש יחסים אמביוואלנטיים, שנאה-אהבה, קנאה וחוסר אמון. חלק מהם נהרגים בפעולות.

"..אחר כך עלה ריחו של אברש שנמעך וחיספוס הגבעולים שהתעקמו מתחת לראשה וזוהר השמש על עיניה העצומות. ועד סוף ימיו יזכור את עיקול צווארה כשהוטה ראשה לאחור, אל שורשי האברש, ואת שפתיה שנעו בחרש, כמאליהן, ואת רפרוף הריסים על העיניים העצומות שהתהדקו אל מול השמש ואל מול הכול, ובשבילה הכול היה אדום, כתום, אדום זהוב מן השמש שעל העיניים העצומות… בשבילו היה זה מבוי חשוך שלא הוליך לשום מקום, אחר כך לשום מקום, אחר כך שוב לשום מקום, ופעם נוספת לשום מקום, ופעם נוספת לשום מקום. תמיד ולנצח נצחים לשום מקום. כבד על המרפקים התקועים באדמה לשום ממקום. חשוף, לעולם ולשום מקום. עכשו מעבר לכל סבל, מעלה, מעלה ולתוך השום ידיעה. פתאום, צורב, חובק כול, הכל לשום מקום הלך והזמן נעצר דום ושניהם היו שם. הזמן עצר מלכת והוא חש את האדמה מזדעזעת ומתרחקת מתחת להם. אחר כך היה שכוב על צידו, ראשו בעמקי האברש, מריח אותו ואת ריח השורשים ואת האדמה, והשמש חדרה דרכו וכפיו היו חשופות וצלעות גופו נסרטו בו והבחורה שכבה מולו ועיניה עדיין עצומות ואחר כך פקחה אותן וחייכה אליו, והוא אמר בעייפות רבה, ובמרחק שהיה גדול אך מלאה ידידות:'הי, ארנבת.' והיא חייכה ואמרה מאפס מרחק:, הי, אנגלי שלי,"
"אני לא אנגלי,"
"דווקא כן,"
אחר כך פסעו יחדיו לאורך הנחל והוא אמר:" מאריה, אני אוהב אותך ואת כל כך חמודה וכל כך נפלאה וכל כך יפה וזה עושה לי דברים כאלה. כשאני איתך, שאני מרגיש כאילוא אני רוצה למות כשאני אוהב אתך."
"אה," אמרה," אני מתה כל פעם, אתה לא מת?"
"לא, רק כמעט. אבל הרגשת איך האדמה מזדעזעת?"
"כן. ברגע שמתי.."
עמוד 158.

"רוברט ג'ורדן שמע את האש כשהניף את סליל התיל אל פני הגשר בידו האחת ואחר כך משך והעלה את גופו אחריו. כשנחו ברכיו על שולי פלדת הגשר וידיו היו מונחות על פניו שמע את המקלע יורה מאחורי העיקול שמתחת. הקל היה שונה מקול הכלי האוטומטי של פאבלו. הוא קם על רגליו, התכופף, העביר את סליל התיל בזהירות והחל משחרר תיל תוך כדי הליכה לאחור לאורך הגשר. הוא שמע את היריות ותוך כדי הליכה הרגיש בקיבתו כאילו ההדים חוזרים מסרעפתו הוא. האש התקרב כשהמשיך בהליכתו והוא הביט לאחור… הוא ליפף את התיל פעם אחת סביב אמת ידו וצרח אל אנסלמו:"פוצץ אותו!" וקבע את עקביו בקרקע והיטה את גופו לאחור בכוח, להגביר את מתיחות התיל, ותוך כדי כך סובב אותו סביב אמת ידו,וקול המשאית התקרב והלך מאחור ומלפנים היתה הדרך עם הזקיף המת הגשר הארוך וקטע הדרך שמעברו האחר, עדיין ריקים. ואחר כך נשמע קול רעם מתנפץ ומרכז הגשר התרומם באוויר כגל נשבר והוא חש בהדף הפיצוץ מתגלגל לברו כשצלל אפיים ארצה לתוך התעלה הצופה אבני חצץ וידיו הדוקות לראשו. פניו היו לחוצות אל אבני החצץ הרצופה כששקע הגשר במקום שהתרומם והריח הצהוב והמוכר התגלגל מעליו בעשן רב ואחר כך החל לרדת גשם של רסיסי פלדה. כשהפסיקה הפלדה ליפול עדיין היה בחיים.." עמוד 420.

ארנסט המינגווי סופר ועיתונאי אמריקני, זוכה פרס נובל לספרות. 1899-1961. סגנונו השפיע רבות על סופרי המאה ועשרים. המינגווי זכה פרס פוליצר בשנת 1953 עבור ספרו 'הזקן והים' ופרס נובל לספרות בשנת 1954.

הספר הוסרט ב-1943 עם גארי קופר כרוברט ג'ורדן ואינגריד ברגמן בתפקיד מאריה, בוים על ידי סאם ווד.
ארנסט המינגוויי
למי צלצלו הפעמונים מאת ארנסט המינגווי

למי צלצלו הפעמונים מאת ארנסט המינגווי

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת האזרחים בספרד

הפאשיסט (הקונפורמיסט) מאת אלברטו מוראביה

הפאשיסט (הקונפורמיסט) אלברטו מורביה, הוצאת כתבים, תרגם מאיטלקית א.שן ארי 1953, 265 עמודים.

IL Conformista Alberto Moravia
מרצ'לו הוא בחור טוב, עוזר לאנשים, מחפש תשומת לב, ורוצה להיות כמו כולם. להיות כמו כולם באיטליה של בניטו מוסוליני, פירושו להיות חבר במפלגה הפאשיסטית.  הוא מאמץ לעצמו את עקרונות האידיאולוגיה הפאשיסטית, ואת הקודים שלה. עכשיו הוא כמו כולם, הוא מקובל. ובכדי להמשיך להיות מקובל, הוא מלשין על קואדרי, המורה האהוב שלו שמוצא להורג בשל כך, הוא מסגיר את החבר הטוב ביותר שלו ואת אשתו שנרצחים מול עיניו. מה התירוץ שלו? מה התירוץ של כל פאשיסט? של כל אחד שמסכים בעינים עצומות להתחבר לכוח הרודני? האם מרצ'לו עבר התעללות מינית בילדות? האם הוא עצמו יהפוך לרוצח? מה יהיה בסופו של אחד כזה שרצה להיות כמו כולם? קונפורמיסט? ספר חזק ומטלטל המביא את ימי האימה של איטליה בשנות העשרים של המאה העשרים. התקופה התאפיינה ברצח מתנגדי המשטר, שלילת זכויות העובדים, זכויות אדם בסיסיות. יחד עם זאת, יצאה איטליה למלחמות תוקפניות ביון, אתיופיה ואלבניה והתחברה לגרמניה הנאצית.

"בשעה זו כבר נוסע קואדרי בכבישי צרפת, ואחריו אורלנדו וחבר מרעיו..בזאת נסתיים ביקורו בפאריז. נסתיים, שמשום שבמותו של קואדרי הושלמה אותה תקופה בחייו, שבה ביקש בכל דרך שהיא להסיר עצמו את נטל הבדידות והסטייה שהטיל עליו מותו של לינו. הוא הצליח בכך במחיר הפשע, או ליתר דיוק, במחירו של מעשה שיכול היה להיות פשע, אילולא ידע להצדיקו ולשוות לו משמעות. עד כמה שהדבר נוגע לו לעצמו, היה בטוח שלא תחסר לו הצדקה למעשה זה. כבעל טוב, כאב טוב, כאזרח טוב, עתיד הוא לראות את חייו מקבלים לאט לאט, אך בהתמדה את השלמות אשר חסרו עד עכשיו. וגם זאת תודות למותו של קואדרי המונע ממנו, אחת ולתמיד כל אפשרות של נסיגה. כך איפה, יבטל מותו של קואדרי את מותו של לינו, שהיה מקור ושורש לטרגדיה הקודרת שלו. כשם שבימים עברו היתה הקרבת קרבן אדם חף מפשע מכפר על מעשה פשע קודם. אולם לא הוא לבדו מעורב בעניין זה: הצידוק לחייו שלו ולמותו של קואדרי אינו תלוי בו בלבד. עכשיו, הרהר, חייבים גם האחרים לעשות את שלהם, אחרת אוותר לבדי ודמו של האיש על ראשי. הוא ידע היטב שהאחרים פירושם הממשלה, שהסכים לשרתה ברצח זה. המשטר החברתי המוצא את ביטויו באותה ממשלה, והעם עצמו מקבל עליו את שלטונה של אותו משטר. לא די  בכך שיאמר:"אני את חובתי מילאתי.. פעלתי כפי שפעלתי משום שנצטוויתי לכך." צידוק זה יספיק אולי לסוכן אורלנדו, אולם לא לו, למרצ'לו. לו דרושה הצלחתה המלאה של אותה הממשלה, של אותו משטר חברתי, של אותו עם: ולא רק הצלחה כלפי חוץ. כי אם גם כלפי פנים. רק כך יהפך פשע רגיל לצעד חיובי בכיוון הדרוש. במילים אחרות, כאן צריך להתחולל, באמצעות כוחות שאינם תלויים בו, שינוי ערכים שלם. העוול חייב להיפך לצדק. הבגידה לגבורה. המוות לחיים. כאן ראה צורך לתת ביטוי למצבו במילים קשות וסרקסטיות. הוא אמר בליבו בקרירות:"אם יכשל הפאשיזם, אם כל אותם נבלים הלא יוצלחים והטיפשים ברומא יוליכו את העם האיטלקי לחורבן, לא אהיה אלא רוצח עלוב, " אולם מיד תיקן את עצמו במחשבתו:"עם כל זאת, בהיות פני הדברים כפי שהינם, לא יכולתי לנהוג אחרת." עמוד 224.

אלברטו מוראביה שמו האמיתי אלברטו פינצ'רלי. 1907-1990 סופר איטלקי. בספרו הראשון 'האדישים' תקף את דמות האם האיטלקיה וחולל סערה ספרותית באיטליה. היה מראשוני האינטלקטואלים שמתחו ביקורת קשה על הפאשיזם. ספריו המאוחרים יותר דנים בניכור, בתיסכול הקיומי ובתיפלות יחסי המין. ראה מספריו: האישה מרומא, שתי נשים, הפאשיסט, סיפורים אירוטיים.

הפאשיסט הוסרט על ידי ברנרדו ברטלוצ'י עם ז'אן לואי טרינטיניאן, סרט מומלץ ביותר ומרגש.
הקונפורמיסט  הסרט

השארת תגובה

מתויק תחת איטליה הפאשיסטית

שנה אחת של מלחמה אמיליו לוסו הוצאת שוקן

שנה אחת של מלחמה אמיליו לוסו הוצאת שוקן תרגם מאיטלקית ארנו בר. 2000. 202 עמודים.
Emilio Lussu Un Anno Sull Altipiano
איטליה הפשיסטית
מחבר הספר אמיליו לוסו השתתף במלחמת העולם הראשונה-שנה אחת בלבד. זה היה מספיק לו על מנת להביא בספר מצמרר זה את זיכרונותיו. התיאורים נמסרים ללא מטאפורות, ללא 'קישוטים' רגשיים. ישר ולעניין!אמיליו לוסו שירת ברמת אזיאגו באיטליה בין יוני 1916 ליולי 1917. טירוף ואכזריות אל מול גילויים של מוסר והצלה. קטעים הומוריסטיים שיכולים לקרות אך ורק במלחמות וקטעים מזעזעים של שפיכות דם מיותרת. ספר אנטי -מלחמתי אדיר. אחת היצירות החשובות ביותר של הספרות האיטלקי על מלחמת העולם הראשונה.

"הרבה אירועים מימי המלחמה פרחו מזכרוני, אבל את הרגע הזה לא אשכח לעולם. ראיתי את ידידי מחייך, מעשן ומחייך. מן העמדה שממול יצאה ירייה בודדת. הוא הרכין ראשו, הסיגריה נותרה דבוקה לשפתיו, ומתוך כתם אדום שפרח על מצחו זלג חוט אדום של דם. אספתי את גופתו.
בלילה יצאנו להניח את צינורות הנפץ. במפקדת הפלוגה מצאנו עשרה צינורות, שנערמו כמו גזעי עצים. היינו אמורים לפוצץ את כולם. הקצינים בחדשים לא ידעו כיצד משתמשים בהם, המשימה הוטלה עלי ועל סגן סנטיני. יציאה בלילה בשטח מכוסה צמחייה, והנחה של צינורות נפץ מתחת לגדרות התיל של האויב: זו משימה קלה מאוד בשביל מי שרגיל לצאת לסיורים. גם אם יכלו לפתוח עלינו באש מעמדות האויב, הסכנה היתה מזערית. אבל דרושים עצבים חזקים" עמוד 72.
אמיליו לוסו 1975-1890 נולד בסרדיניה. שירת במלחמת העולם הראשונה כקצין חיל רגלים וזכה לעיטורים. לאחר המלחמה פנה לפוליטיקה ונבחר לפרלמנט האיטלקי. עקב פעילותו האנטי-פשיסטית נאסר והוגלה. במלחמת העולם השניה הנהיג תנועת פארטיזנים, היה חבר הסנאט האיטלקי.

תגיות: איטליה, פאשיזם, בניטו מוסוליני, מלחמת החפירות, חזית הבלקן, אוסטרו-הונגריה, קרב אסיאגו. סרביה. ארמנדו דיאז.ב

השארת תגובה

מתויק תחת איטליה הפאשיסטית, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה

מסע אל קצה הלילה לואי פרדינן סלין הוצאת עם עובד

מסע אל קצה הלילה לואי פרדינן סלין הוצאת עם עובד תירגמה מצרפתית הוסיפה אחרית דבר,אילנה המרמן 595 עמודים, 1994  Louis Ferdinand Celin Voyage au Bout de La Nuit

סיפורו של צרפתי בשם פרדינן בארדמי במלחמת העולם הראשונה בצרפת. תיאור יוצא דופן בספרות הצרפתית על המלחמה והתהליכים החברתיים והכלכליים שעברו עליה והרקע לעליית הפאשיזם באירופה. זהו ספר שלמרות הסגנון ודעותיו המטרידות  הרי הוא צעקה אחת גדולה כנגד כל המלחמות, אי הצדק, הניכור והבדידות של האדם בכלל ש"חייו הם חתיכת אור שנגמרת בתוך הלילה."
"הצעירים, כל כך בוער להם תמיד ללכת לעשות אהבה, הם כל כך ממהרים לתפוס כל דבר… שעל כל גירוי הם קופצים בלי לחשוב פעמיים….כל הנעורים מגיעים אל החוף הנהדר, לשפת המים…אנחנו זקנים. אנחנו יצורים מאוסים. אי אפשר לבוא בטענות אל אף אחד. ההנאה והעושר מעל לכל, זאת דעתי.  ואז, כשמתחילים להתחבא מאנשים אחרים, זה סימן שפוחדים לעשות אתם חיים. זאת בעצם מחלה. היה טוב לדעת למה בן אדם מתעקש לא להתרפא מהבדידות. טיפוס אחד שפגשתי בבית החולים בזמן מלחמה, רב טוראי, דווקא שוחח אתי קצת על הרגשות האלה. חבל שכבר לא נפגשתי אתו יותר, עם הבחור ההוא!"האדמה מתה," הוא הסביר לי.."אנחנו רק תולעים מעליה, תולעים על הפגר הגדול, המגעיל שלה, זוללים לה כל הזמן את המעיים, רק את הרעלים שלה..אין מה לעשות, אנחנו אבודים. אנחנו רקובים לגמרי מלידה..כה זה!"ובכל זאת פקדו ערב אחד להעמיד אותו לקיר, את ההוגה הזה, סימן שהוא עוד היה מספיק טוב בשביל להוציא אותו להורג. הם באו אפילו שנייםלקחת אותו, שני סם-צדיקים, אחד קטן ואחד גדול. אני זוכר טוב. אנרכיסט, אמרו עליו בבית הדין הצבאי. עמודים425/6מסע אל קצה הלילהלואי פרדינן סלין

לואי פרדיננד סלין נולד ב-1894 ליד פאריס. היה רופא וישב רוב ימיו בפאריס או בסביבותיה. ספר זה יצא לראשונה ב-1932 והוציא מיד למחברו מוניטין. ב-1936 פירסם סלין רומן חשוב נוסף בשם 'מוות באשראי'(לא תורגם לעברית). אחר כך פירסם סלין שורה של קונטרסים פסבדו-פוליטיים, שניים מהם היו אנטישמיים, שהדהימו וקוממו רבים ממעריציו. באמצע שנת 1944 התחתן, וניסה לעזוב את צרפת לדנמרק. הוא עוכב בגרמניה וצורף בכוח למובלעת צרפתית של משתפי פעולה עם הנאצים בעיירה הדרום גרמנית סינגמרינגן שנתנה גם מקלט למרשל פטן. סמוך לפרוץ מלחמת העולם-השנייה צידד סלין בברית בין צרפת לגרמניה הנאצית ואחרי המלחמה הועמד למשפט בעוון בגידה, נידון לשנת מאסר ולקנס, ולבסוף קיבל חנינה. בשנת 1961 מת במדון שליד פאריס. בשנות המלחמה ואחריה כתב סלין עוד כמה רומנים חדשניים, שהם מימטב הספרות הצרפתית במאה-העשרים. הקושי ליישב בין גדולתו כסופר ובין עמדותיו הציבוריות הנתעבות מוסיף להטריד עד היום את קהילת התרבות ולהיות נושא למחקרים ולויכוחים ערים.
בתקופת עליית הנאצים פרסם סלין מאמרים בנוסח: "אנחנו נגמור את היהודים או שנתפגר בגלל היהודים"…

 

השארת תגובה

מתויק תחת מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה