התקווה אנדרה מאלרו מלחמת האזרחים בספרד

התקווה אנדרה מאלרו הוצאת ספרית פועלים, מצרפתית מנשה לוין, 1942
ANDRE MALROUX LESPOIR
רומן דוקומנטרי על רקע מלחמת האזרחים בספרד. 304 עמודים

עמוד 252:
"מחרישים, כקלעים היורים למטרה, בין הצינורות המפעפעים ובין השלהבות המתאבכות ממלון "סאבוי", נזדעזעו לפתע הכבאים כל על גבי סולמותיהם: מוקש התפוצץ מאחוריהם..
"לעזאזל!" רטן מרסרי, "הם מציתים ביתר מהירות מאשר אנו מכבים."
הוא האמין שיביא תועלת לספרד כיועץ ואולי כאסטרטג: אך משכבש את בית החרושת לסבון חזר להיות קפיטן אצל הכבאים, ומעולם לא היה מועיל כבכהונה זו, מעולם לא היה אהוב כל כך, ומעולם לא התנגש פנים אל פנים עם האויב כשם שהתנגש עמו בעשרים וארבע השעות האחרונות. מוקדי האש הלכו והתרבו. אותו רגע התפוצץ מוקש שני. מיד עשה מרסרי אזנו כאפרכסת. אף על פי שהיה לילה, חגו באוויר להקות של מטוסים פשיסטיים. תבערות מדריד שימשו להם ציוני דרך מובהקים. פגזים ניתכו בלי הפוגות על רובעי העניים והארטילריה הקלה נתערבב בצפירות האזעקה, בקול פעמוני האמבולנסים. אך מרסרי כשהוא נאבק עם האש, אפילו תריסרי מטוסים מפציצים לא יזיזו אותו ממקומו."

אנדרה מלרו:1901-1976 סופר ומסאי צרפתי. לחם בשורות המהפכנים בסין בשנות ה-20 של המאה ועשרים, בכוחות הריפובליקה במלחמת האזרחים בספרד, ובשורות המחתרת הצפרתית במלחמת-העולםהשנייה. עם ספריו, המצטיינים בטיפול אובייקטיבי בנושא המלחמות הללו נמנים 'דרך אנוש-1933 ו'התקווה'-1938. היה שר התרבות בממשלת דה-גול בשנים 1959-1969. כתב גם על אמנות, כגון 'קולות הדממה'-1953 ו'מוזיאון ללא קירות' 1967 וכרך זיכרונות-'אנטי זיכרונות' 1967 ראה באתר את ספריו: דרך אנוש-שתי מהדורות שונות משנים שונות. התקווה הכובשים זכור:מחיר כולל משלוח תשלום-לאחר קבלת הספר

ראה מספריו של אנדרה מאלרו בבלוג:
הכובשים-מלחמות סין
חיי אנוש המהפכה הסינית
התקווה

החיים והגורל וסילי גרוסמן רוסיה גרמניה קרב סטילנגרד

החיים והגורל מאת וסילי גרוסמן, תרגם מרוסית והביא אחרית דבר, עמנואל ביחובסקי, שני כרכים הוצאת הקיבוץ המאוחד 1986
רומן ענק, רחב יריעה, כמו מלחמה ושלום של טולסטוי: החיים של היהודים ברוסיה הענקית לפני המלחמה ובזמן מלחמתה עולם השניה. הליך השמדתם על ידי האיינזצגרופן, זורע ההשמדה של הנאצים בערבות רוסיה הסובייטית. סיפור מדהים בשני כרכים.

עמוד 17 כרך ראשון:

"רבים הגיעו למחנה בגלל הערות ביקורתיות על המשטר ההיטלראי, שהשמיעו בשיחות עם ידידים, בגלל בדיחה בעלת משמעות פוליטית.הם לא חילקו כרוזים, לא נטלו חלק בארגונים מחתרתיים. הם הואשמו בכך שהם היו מסוגלים לעשות את הדברים האלה. כליאתם של שבויי מלחמה במחנה ריכוז פוליטי-היתה גם כן חידוש של הנאצים. נכלאו כאן טייסים אנגלים ואמריקניים, שמטוסיהם הופלו מעל גרמניה, שהגסטפו התעניין בהם, מפקדים וקומיסרים של הצבא האדום. דרשו מהם למסור ידיעות, לשתף פעולה, לייעץ, לחתום על הצהרות שונות..היו במחנה אנשים שגורלם היה כל כך מיוחד עד שלא נמצאה להם פיסת בד מתאימה לשקפו. ביום ובלילה נעו הקרונות לעבר מחנות הריכוז, מחנות המוות. באוויר עמד משק גלגלים, נהם קטרים, שעטת צעדיהם של מאות אלפי הכלואים הפוסעים לעבודה, כשעל מלבושיהם תפורים המספרים בני חמש הספרות. המחנות הפכו לערי אירופה החדשה. הן צמחו והתרחבו. תכנונם התפתח וכלל את הכיכרות, הרחובות, הסמטאות, בתי החולים, שוקי הפשפשים, המגדלים והמשרפות."

ואסילי גרוסמן נולד בברדיצ'ב ב-1905. התחנך בעיר מולדתו ובקייב. ב-1923 עבר למוסקבה וסיים שם ב-1929 את האוניברסיטה במקצועות פיסיקה ומתימטיקה. לסיפורו הראשון 'בעיר ברדיצ'ב', על ההווי היהודי בימי מלחמת-האזרחים, פורסם ב-1934 ועורר את תשומת ליבו של מקסים גורקי, אשר סייע לסופר הצעיר בראשית דרכו. ב-1940הופיע הרומן 'סטיפן קולצ'וגין', שנועד להיות חלק מטרילוגיה. במלחמת העולם השנייה נלווה גרוסמן, ככתב צבאי של 'הכוכב-האדום', לכוחות הצבא ובכתבותיו סיקר את הנסיגה הגדולה והן את ההתקדמות מהוולגה לברלין. ב'בן אלמוות העם' שהופיע ב-1942, עיצב גרוסמן עיצוב ספרותי את חוויות המלחמה. ב-1946 פירסם את המחזה 'אם להאמין לפיתאגוריים' שנתקבל בזעם על ידי הביקורת הסובייטית בשל הרעיונות החורגים מו הקו הרשמי. ב-1952 החל לפרסם בירחון 'נובו-מיר' פרקים מספרו 'בעד עניין צודק' אך המשך הדפסתו נאסר. בשנים האחרונות לחייו פרש גרוסמן מחיי ציבור ומיעט לפרסם. הוא מת במוסקבה ממחלה ממארת ב-1964.
'הכל זורם' הוחרם על ידי המשטרה החשאית וגרוסמן נאלץ לשחזרו מזכרונו. כתב היד הוברח למערב וראה אור לראשונה ב-1970 בהוצאה רוסית שבפרנקפורט. 

שיחות עם תליין קזימיז' מוצ'ארסקי: עם גנרל יורגן שטרופ

שיחות עם תליין קזימיז' מוצ'ארסקי  הוצאת הקיבוץ המאוחד 1980, תרגם מפולנית צבי ארד, 306 עמודים.
התליין בספר עדות מצמרר זה הוא הגנרל הס"ס ירגן שטרופ שחיסל את גיטו וארשה והעלה אותו באש.

יורגן שטרוֹפ  1895-1952 . יורגן שטרופ מונה על ידי מפקדו, היינריך הימלר למפקד האס"אס והמשטרה בורשה ב-1943, לאחר הצלחותיו נגד הפרטיזנים בברית המוצעות. בגטו ורשה פרץ המרד. משהבין כי המרד עלול לסכן את יוקרתו, שרף את הגיטו עד היסוד וחיסל אותו לגמרי. לאחר מכן, מונה לתפקיד דומה ביוון. לאחר המלחמה נתפס והועמד לדין. פסק הדין שהוצא על ידי בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה ב-1947 דן אותו למוות, לבסוף הוצא להורג על ידי הפולנים ב-1952. בתקופת מאסרו בכלא הפולני, התיידד עם אסיר אחר לתא שגם הוא נידון למוות, היה זה המחבר, קז'ימיז' מוצ'ארסקי. את השיחות ביניהם, בם ניסה המחבר להבין את נפשו של רוצח המונים כיורגן שטרופ. אגב, שמו הקודם של יורגן שטרופ היה יוזף שטרופ אבל הוא חשש כנראה מזיהוי שמו עם שם יהודי כיוסף והוא שינה אותו.

"מהמצב בדיסטריקט גאליציה בזמן ההוא הסקתי כמה מקנות. השלב הראשון של סילוק היהודים אינו קשה. אתה טוען אותם פשוט לתוך ששק כמו אפרוחים. ההמונים הסבילים, לא זו בלבד שהם הולכים בעצמם כצאן לטבח, אלה שהם משתקים גם את האנשים הפעילים. היהודים הפעילים האלה, גם כשהם מאורגנים, אין בכוחם להתגבר על ההמון הנפחד, ההיסטרי, אין הם משתלטים על המצב, ותכופות הם נספים יחד עם ההמון.לעומת זאת קשה מאוד השלב השני. כי הבורחים הם אנשים המוכנים לכל, אמיצי לב, חזקים ובעלי תושיה. הם מתנגדים, ובעקשנות רבה. בידיהם ציוד טוב, ותכנון של תקיפה ונסיגה, לעתים מחוכם מאוד….אין לזלזל כלל בחלק השני הזה, המועט של היהודים, בעילית הציונית הזאת (שטרופ הירבה להשתמש בשם תואר זה), האינטליגנטית. בקבוצות המנהיגים שלהם מצויים תמיד אופי, ידע, זריזות, תושיה וכן כוח גופני." עמוד 138

קאז'ימיז' מוצ'ארסקי היה משפטן ועיתונאי דמוקרט בפולין, עם הכיבוש הגרמני נימנה על חיילי המחתרת הפולנית המאוגדת בשורות 'הארמיה קראיובה'. הוא היה בין העובדים הבכירים של שירותי ההסברה והביון של המחתרת. בסוף המלחמה הואשם על ידי זרועות הבטחון של פולין הקומוניסטית בשיתוף פעולה עם האויב ובהסגרת חברי מחתרת שמאליים. הועמד למשפט ונידון למוות בשנת 1952, שנת הוצאתו להורג של יורגן שטרופ. מוצ'ארסקי קיבל חנינה אבל המשיך להיאבק על ציזקתו באומץ לב וב-1956 זכה לזיכוי מלא מכל ההאשמות שהוטלו בו.

"הגורל זימן לי לשבת בתא אחד עם מי שהיה אחראי לפרשה הקשורה קשר הדוק עם ההיסטוריה שלנו. הייתי אז בריכוז גבוה מאוד. פיתחתי לי כישרון לא רגיל לחיות בשני עולמות בבת אחת…מרגע שיצאתי לחופשי זכרתי הכול. רק אז, מחוץ לכותלי בית הסוהר התחלתי לכתוב." מוצ'ארסקי נפטר בשנת 1975 ואילו הספר הזה יצא לאור רק בשנת 1977. בספר יש תיאורים לא רגילים ויוצאי דופן על דרך חיסולו של הגטו בוארשה ומשמש כעדות בלתי ניתנת לעירעור על מטרתו השטנית של המשטר הנאצי לחיסול יהודי העולם.
ראה גם ספרו של יורגן שטרופ 'חיסול גיטו וארשה'.

שיחות עם תליין מאת קזימיז' מוצ'ארסקי

שתי נשים אלברטו מוראביה איטליה הפשיסטית

שתי נשים אלברטו מורביה הוצאת דורה. במלחמת העולם השניה. אם ובתה, שלמדו בצורה טראגית ואכזרית את מוראות המלחמה. מסתבר לנשים האיטלקיות שהאויב האמיתי שלהן הוא לא רק הגרמני אלא השכן או חייל איטלקי שעבר בעירן. הן נמלטות לדרום והדרומיים ברחו לצפון. בתיהם נהרסו. המדים הוחלפו. של הפשיסטים במדים הנאציים. ואז מגיעים האמריקאים, אחריהם הבריטים וכל צבא משאיר את חותמו לטוב ולרע על המקומיים ועל שתי הנשים, האם ובתה. בנות הברית שפלשו לאיטליה והתקיפו את מונטה קאסינו-היו מורכבים ממספר צבאות ביניהן הצבא הצרפתי שהיה מורכב בעצמו מיחידות מרוקאיות שגייס דה גול. מקרי האונס שביצעו חלק מהיחידות האלה הגיעו לדיון פומבי בבתי המשפט באיטליה ובצרפת מיד לאחר המלחמה(מספר מקרי האונס הגיע לאלפים). בזמן המלחמה-שילח אותם דה גול לשמור על סדר בערים מרוקאיות באפריקה. כמו כן, ברחבי איטליה כמו בכל אירופה, היו מסעות הפליטים התרחשו בעיקר ברכבות. רכבות לצפון ורכבות לדרום. אם נערה צעירה עלתה לרכבת ולא היה בידה 'רישיון לנסוע צפונה או דרומה' היתה מורדת מהרכבת ונותרת לבדה בתחנה, ללא הגנה. וכך, במקרה אחד, מציע חייל ארצישראלי לנערה בודדה מחסה בבית מלון ולהכין לה 'רישון לנסיעה' בעוד יום או מיומיים. הפליטות חסרות ישע וכל אחד מהפליטות בילו כל אחת בתורה במיטתו של החייל. למחרת, היה מוסר לפליטה נייר עם כל מיני חותמות ואפילו בעברית והיא ידעה היטב כי בתחנה הבאה עליה להתייצב אצל המפקח הראשי-צבאי שהוא בעצם חבר של אותו חייל ולהציג בפניו את 'הרישיון' ושוב עליה לעבור במיטה של אחר. פליטה שיצאה מנאפולי למילאנו יכלה לאסוף, בדרך זו, המלצות אנאטומיות הכתובות על הרישון שלו ידעה מה כתוב שם היתה מתעלפת מבושה או שחוצה את איטליה ברגל. כדברי מוראביה עצמו:"מלחמה היא מלחמה, מה לעשות.."בסיפור זה, הצבא אינו מופיע כמעט. העם, הוא שהפך לצבא. היה סרט מצויין עם סופיה לורן. 231 עמודים מצמררים.

"יום אחד שב והופיע אצלנו הקברן שהביא, בשעתו, את טומאסינו לקבורה. סובב היה בהרים וסוחר במצרכי מזון. בחור זה הביא לנו ידיעות חדשות על המלחמה. הוא סיפר, שבעיר אחת ברוסיה, סטאלינגראד, נחלו הגרמנים מפלה איומה. הרוסים לקחו בשבי ארמיה שלמה עם כל הגנרלים  והיטלר פקד על נסיגה. לדבריו, …המלחמה היא שאלה של כמה ימים..ידיעה זו הפיחה שמחה בקרב הפליטים אבל לא בין האיכרים. חלק גדול של הגברים תושבי סנטה אופמיה אשר גוייסו לצבא, נמצאו באותה סטאלינגראד, ואף שלחו מכתבים משם. רבות מהנשים חרדו עכשיו לחיי בעליהן ואחיהן ובצדק!משום שכפי שנודע לאחר מכן, איש מהם לא ניצל." עמוד 166
אלברטו מורביה (פינצ'לר):1907-1990. סופר איטלקי אלברטו מוראביה היה מראשוני האינטלקטואלים שמתחו ביקורת קשה על הפשיזם ואת החברה הבורגנית (בספרו המצוין-הקונפורמיסט(הפאשיסט)). ספריו המאוחרים יותר דנים בניכור, בתסכול הקיומי ובתיפלות יחסי המין:'האישה מרומא', אדישים, שתי נשים, סיפורים אירוטיים, מותה של האהבה(הבוז)

מלחמת העולם השניה, איטליה, הפאשיזם, בניטו מוסוליני, חייל ארצישראלי, הרכבות, המחתרת, סטלינגרד, הצבא האדום, פליטי מלחמה, הצבא הסובייטי

נוטות החסד ג'ונתן ליטל יומנו של קצין אס אס

נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל, הוצאת כנרת-זמורה -ביתן, 2008, תרגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי עם מבוא. סיפורו של קציןאס:אס: בשם מקס אואה, המשרת בחזית הרוסית ומשתתף באופן פעיל בפעולות השמדה והרג שונות, בעיקר של יהודים ושל עמים וגזעים 'נחותים' אחרים. מקס, הוא 'פסיכופת שפתאום קיבל רגש'. הוא הורג את אמו, הורג פה, הורג שם וכל זאת בתיאורים מפורטים. בספר זה מדובר על קצין אס אס: אבל אפשר להפוך את זה לקצין קמאר- רוז', צ'צני, יוגוסלבי, כל אחד בעצם. 943 עמודים של אורגיית דמים. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית. מלבד השבחים על הספר הוא זכה גם בקללות לא מעטות. ראה גם את החוברת 'הפולמוס' בה מסביר ג'ונתן ליטל את הסיבות לכתיבת הספר.

"פגזים רוסיים נחתו לפעמים סביב הערוצים האלה מרימים נתזי שלג עצומים, שמעתי אותם שורקים, מצליל צווחני ונוקב שהפך את מעי. בכל פעם הייתי צריך לעמוד ספני הדחף להשתטח ארצה, והתאמצתי לחקות את איוואן, שהתעלם מהם באדנות. כעבור זמן מה הצלחתי לאזור ביטחון….פתאום זינק עלי איוואן בלי אזהרה והצמיד אותי ארצה. פיצוץ מחריש אוזניים קרע את העולם, זה היה כל כך קרוב שחשתי את האוויר חובט בעור התוף שלי, ומטר של שלג ואדמה מעורבבים ניתך עלינו. ניסיתי להצטרף, אבל איוואן כבר משך אותי מכתפי והרים אותי. במרחק שלושים מטרים מאיתנו התרומם בעצלות עשן שחור מקרקעית הבלקה, האבק שהתרומם שקע לאיטו על השלג. ריח חריף של אבק שריפה מילא את האוויר. לבי  דהר כמטורף, ירכי היו כל כך כבדות שזה כאב, רציתי לחזור לשבת, כמו משקולת. אבל לא ניראה לי שאיוואן מתייחס לזה ברצינות. הוא הבריש את מדיו בארשת של ריכוז. אחרי כך סובב את גבי אליו הבריש במרץ את החלק ההוא של גופי בעודי מוחה את שרוולי. שבנו לדרכנו. החתחלתי לחשוב שהטיול הזה טיפשי. מה בכלל באתי לחפש שם? התקשיתי כמדומה לתפוס שאינני נמצא בפיאטיגורסק…יריות הפיצוצים על הפסגה, שידעתי שכוחותינו מחזיקים בה, הדהימה אותי. איך ייתכן שאנשים נשארים שם וסופגים כזה מטר של אש ומתכת? הייתי מרוחק משם קילומטר או שניים, ועדיין חשתי פחד. עמוד 349

ג'ונתן ליטל, סופר יהודי אמריקאי יליד 1967, גדל בצרפת ומתגורר בספרד. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפית. ג'ונתן הוא בנו של סופר המתח המוערך, רוברט ליטל-ראה ספרו באתר בשם ,המהפכן".

טירת בני הערובה ג'ק היגינס מלחמת העולם השניה

טירת בני הערובה ג'ק היגינס מלחמת העולם השניה The Valhlla Exchange מבצע מסוכן, כמעט בלי אפשרי על מנת לשחרר בני ערובה מטירה בה רוכזו שבויים אמריקאיים ליד מחנה מאטהאוזן הידוע לשמצה. 253 עמודים
"מאוטהאוזן הינו מחנה השמדה. איש לא יוצא ממנו חי. אטיין מת במחנה ההשמדה לפני שנתיים ביחד עם עוד ארבעים ושבעה אמריקאיים, צרפתים ובריטים. לא היה טעם לומר לך זאת, כיוון שהאמנת שהוא מת עוד לפני כן."
" כיצד הוא מת?"
גאיירד היסס.
"בסדר, במחנה ההשמדה היו כמאה עשרים מדרגות ונתנו לאסירים לעלות בהן בנושאם אבנים כבדות מאוד. כאשר הם כשלו, הם הוכו, ובעטו בהם עד שקמו והמשיכו, בערבו של יום הראשון נפחו רבים את נפשם. היתר מתו למחרת בבוקר." עמוד 213

שבויים אמריקאיים, שבויי מלחמה, מאוטהאוזן, טירת וולהאלה, מארינס, קשר יולי, שטאופנברג, פשיטת קומנדו, פאריס, הצבא האדום, בנות הברית, רווזולט, אייזנהאואר

צלב הברזל וילי היינריך גרמניה במלחמת עולם השניה

צלב הברזל מאת וילי היינריך הוצאת ספרים ספיח The Cross of Iron byWillieHeinrich הספר תורגם מגרמנית לאנגלית על ידי ריצ'רד וקלרה וינסטון עבור הוצאת 'בובס-מריל' בניו יורק ומאנגלית לעברית על ידי: ש.פת, נ.בעל גליל נשמע למנהל אתר זה כפסבדונים). צלב הברזל-בגרמנית: Eisernes Kreuz. צלב הברזל הוא עיטור הגבורה הגבוה בותר שניתן עבור גילויי אומץ והקרבה בשדות הקרב. ישנן מספר דרגות לצלב הברזל וסוגים של צלב הברזל. הדרגות הנפוצות ביותר במלחמת העולם השניה היו צלב הברזל דרגה אחת וצלב הברזל דרגה שניים. הצלבים האלה נקבעו מתקופת נפוליאון. בשדה הקרב, חיילי הוורמכט מדרגות הקצונה ומטה, חלמו על העיטור המכובד. הוא קיבל משמעות מכובדת, מיסטית כמעט. מאות אלפי חיילים קיבלו את צלב הברזל בדרגה שניה אבל מעטים ביותר קיבלו את צלב הברזל דרגה ראשונה והקצונה נלחמה כמעט זה בזה במחיר מותם של פיקודיהם על מנת להשיג עיטור מכובד זה. וזה מה שקרה ביחידה גרמנית קטנה שעמדה על צומת דרכים חשובה לצבא האדום המתקרב. מפקד המוצב חלם יום ולילה להשיג את צלב הברזל דרגה ראשונה ולשם כך עולה במוחו מזימה שטנית והיא לשלוח את היחידה שלו ובראשה חייל נאמן אבל מרדן, שמאס במלחמה, מאס במטרותיה, והפסיק להאמין בכוחו הכל יכול של היטלר. מעל לכל, חייל זה מאס ובז למפקדיו. כשהוא הבין שהוא יוצא למשימה בלתי אפשרית הוא מנסה למרוד בכדי להציל את חבריו אבל הוא מאוים שאם יעשה כן, הם יוצאו להורג בשל מרידה ובגידה. הוא יוצא למשימה. הוא מצליח לבצע אותה עם חייליו, ואפילו לשבות חיילות סובייטיות ולהביאן למחנה למוצב לשם חקירה אבל ברגע שהוא עומד להכנס למחנה שלו קורה הבלתי ייאמן. ספר מלחמתי כמעט בלתי  מתקבל על הדעת ושהקורא מתקשה להכיל את מה שקרה ליחידה הגרמנית. הספר הזה סוטר על לחיו של הקורא כמעט בכל דף. תיאורי קרב נדירים ביותר בספרות המלחמתית. הקורא לא יכול שלא להזדהות עם החיילים הגרמנים הפשוטים וכמעט שונא את החיילי הצבא האדום. ה'ניו יורק הרלד טריביון' אמר על הספר:"ספור המלחמה המרתק ביותר מאז 'הערומים והמתים' לנורמן מיילר."400 עמודים שלא תשכחו אף אחד מהם!!
וילי היינריך כתב רומנים רומנטיים לאחר פרסום ספר זה.

"סטיינר העביר את תת-המקלע מידו לכתפו, אחז ברימונים והחל זוחל מעבר לגדר. במחצית הדרך הגיע למהמורה עמוקה. הוא נכנס לתוכה והמתין לרקטה הבאה. חולצתו דבקה לגבו. היה עליו להדק את שיניו. מעולם לא חשב ש פחד כזה. הוא שילב את ידיו על חזיהו ונוכח לדעת כי כל גופו רועד. לעזאזל מות הגיבורים הזה. הוא חשב ועצם את עיניו.." עמוד 358
הספר הוסרט בזמנו על ידי סם פקינפה ובתפקיד סטיינר שיחק ג'ימס קובורן הענק, דייוויד וורנר כמפקדו, מקסימיליאן של כאחד המפקדים.

לקריאה נוספת: מבצע ברברוסה מאת אלן קלרק
סטאלינגרד מאת אנטוני ביוור
זכרונות המרשל ז'וקוב(צ'ויקוב)
המלחמה על סטאלינגראד מאת המרשל ז'וקוב (צ'ויקוב)
מלחמתה של רוסיה מאת ריצ'רד אוברי

הייתי קצין אס:אס מאת פטר נאומן הוצאת דשא ספרי כיס

הייתי קצין אס:אס מאת פטר נאומן הוצאת דשא ספרי כיס
הספר האכזרי ביותר שפורסם מעולם: קורות פלוגת הסער האס–אס היחידות הנבחרות של הצבא הגרמני כתובות בשפה שוטפת, בתיאורים ישירים ובגילוי לב מחריד ללא צידוקים, ללא צביעות וללא רגשות אשם. תיאור קרבות מצמררים, גסים ומפלצתיים מכל מה שסופר עד כה בספרות המלחמה. תיאור המערכה בחזית המזרחית–מרחץ דמים, הרס והשמדה בלתי אנושיים. 264 עמודים.

פירוש האותיות אס:אס בגרמנית הוא חיל ההגנה, יחידות מגן.
Schutzs-taffel . במקורו, הארגון הוקם על מנת לשמור על היטלר. בשל יוקרתו של סטאטוס זה, היחידה הורחבה עד כדי דביזיה שלימה תחת מנהיגותו של היינריך הימלר. מדביזיה זו, הפתחה הזרוע הצבאית שנקראה וואפן אס אס , שהפך מהר מאוד לאחד הארגונים הגדולים והחזקים ביותר של הרייך השלישי. ההצטרפות לארגון זה היתה בצירוף תעודשות 'טוהר' הגזע' לאמור שאין במתגייס דם יהודי, צועני, רוסי וכ'ו. הארגון עבד יחד עם הצבא הגרמני, הוורמאכט. ההלוחמי הוואפן s:s יצא שם נודע לשמצה בשל אכזריותם, דבקותם במטרה, רציחות, השמדה(השמדת יהודי גטו ורשה) ועוד. בקרב האכזרי על הארדנים לקראת סוף המלחמה, רצחו שבויים אמריקניים. חלק גדול מחברי הארגון היוו את הזרועות האדמינסטרטיביות של צבא הכיבוש . ניתן לקבוע  כי ארגון האס:אס היה מעל לכל חוק גרמני בגרמניה עמה ובארצות הכיבוש.