הלוויה יהודית מאת לותר שיינה משפחה יהודית בגרמניה ערב המלחמה

הלוויה יהודית מאת לותר שיינה, הוצאת כנרת, תרגם מגרמנית אפרים פרויד, 2000
משפחה יהודית בגרמניה ערב המלחמה. בת למשפחה יהודית בגרמניה, בטרם עלות הנאצים לשלטון, התאהבה בבחור גרמני נוצרי. היא נישאה לו, כששניהם מודעים לשוני שברקע הדתי שלהם, כשכל אחד מהם דבק בו, אך הם דבקים ביתר שאת באהבתם זה לזו. עם עלות הנאצים לשלטון הועמד הבעל הנוצרי בפני הברירה: להתגרש מאשתו היהודיה-או להיות מפוטר. הוא מסרב; מוצע לו, כמוצא של פשרה, שאשתו תתנצר. לכך היא מסרבת. וכך הוא מוכה ונרדף. שניהם מושלכים למחנות ריכוז ועבודות כפייה, אך נותרים נאמנים זה לזו. בסיום המלחמה הם שבים ומתאחדים ונולד להם בן. בנם, לותר, הוא אשר מביא את סיפורם בספר מרגש ויוצא דופן זה. זהו תיאור מאבק של ארבעה ימים קשים. זה מתחיל במותה של האם – מיום פטירתה ועד יום קבורתה בטקס קבורה יהודי, לצד בעלה הנוצרי, כפי שביקשה על ערש דווי. משאלתה הוגשמה רק לאחר מאבקו המר של הבן לותר, בממסדים הדתיים היהודיים והנוצריים גם יחד. סיפור המאבק מעלה רגעים וזכרונות רבים מחייהם של גיבורי הסיפור ובני משפחתם, ומטלטל את הקורא מפרנקפורט ועד אושוויץ, ומברסלאו-ורוצלב ועד ירושלים. מביתו של הכומר הפרוטסטנטי בגרמניה ועד ישיבה חרדית בירושלים. מפסוקי הברית החדשה ועד אמירת קדיש יתום. לותר שיינה – סופר ועיתונאי המתגורר בגרמניה ומפרסם את כתבותיו בכ50- עיתונים באירופה, וספריו זוכים להצלחה רבה. בן-דודתו, הוא ניצול אושוויץ החי עם משפחתו בארץ. זהו סיפרו הראשון היוצא לאור בעברית.

המלצה על הספר עוברת אורח בסאן סוסי מאת ג'וזף קאסל 

הגרזן של ונדסבק מאת ארנולד צווייג המפלגה הנאצית עולה לשלטון

הגרזן של ונדסבק מאת ארנולד צווייג הוצאת זמורה תרגם מגרמנית צבי ארד, 1985
ערב עליית המפלגה הנאצית לשלטון, הנאצים מחפשים תליין. אבל מה לעשות והתליין הרשמי של המדינה חולה?ואת מי תולים?יהודים כמובן ומתנגדי המפלגה הנאצית. הכל התחיל ב-1930. בהתנגשות בין פלוגות הסער הנאציות לבין המתנגדים נאסרו פעילים, נשפטו ונידונו למוות בעריפת ראשיהם באשמה כי הרגו נאצי. הצמרת הנאצית בבהלה. הפיהרר עומד לבקר ביקור בו יחנוך יסודות לגשר חדש על נהר האלבה, אך מהנדסים קובעים שחפירת יסודות כאלה היא בלתי אפשרית באדמה הרכה של גדות הנהר. כדי לרצות את זעמו הצפוי של היטלר, תוכנן שיצפה בטקס ההוצאה להורג. בעל אניות מקומי, החפץ לזכות ברכוש יהודי מופקע, נזכר בידידו לשעבר, הקצב אלברט טטיין, וממליץ עליו כממלא מקום התליין. הספר מציג תמונה ריאליסטית מרתקת של צמיחת המשטר הנאצי, חושף את הגורמים שהובילו את הבורגנות אל זרועות הנאציזם, ובוחן את משמעותו האמיתית של החופש-גם החופש לבחור במוות. זהו רומן מרשים ומעורר מחשבות על כוחו של היחיד מול ההיסטוריה. על תוצאותיו הנוראות של האופרטוניזם, על כוחה הגס של הבערות, ועל הסולידריות החונקת של ארגוני הפועלים. 378 עמודים.
ארנולד צווייג: 1887-1968 נולד בגרמניה, למד גרמניסטיקה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אמנות וכלכלה באוניברסיטאות שונות. במלחמת העולם ה-1, נלחם בסרביה ובצרפת. ב-1933 היגר לישראל(חיפה- רחוב דה וינצ'י), וכאן כתב את 'הגרזן של ונדסבק' שהופיע לראשונה בעברית(הוצאת מצפה אחר כך אמנות). ב-1948 התייישב בגרמניה המזרחית, בה כיהן כיו"ר האקדמיה לאמנויות ובה מת.
ראה ספריו בעברית באתר בוקספר:
הריב על הסמל גרישה
דה וריאנט חוזר הביתה 
הקרדום של ונדסבק 
                    

ידידים האנס הרלין גרמניה הנאצית לאחר המלחמה

ידידים האנס הרלין, הוצאת זמורה 1982, מגרמנית ד"ר בצלאל וכסלר.
freunde hans herlin
ספר מתח מדהים, סיפור אהבה וצייד אדם!עשרים טארבע שנים לאחר מלחמת העולם השניה, מתפתח מרדף אכזרי ועיקש אחר פושע מלחמה בשם קארל בטכר, ששימש כמפקד ס"ס לשעבר. בין הרודפים אחריו, צלם גרמני בשם הנס פיקולה אשר בטכר רצח את אהובתו יוליה במחנה כפייה. הנס פיקולה מסתבך עם תאגיד ביה ענק שמסתיר סוד נורא מתחת לאחד מיסודות הבניה שלהם. המפגש בין הנס לבטכר בבית מלון זול במדריד הוא אות פתיחה למסע דרמטי אל העבר האני ומגיע שיא מקפיא דם!265 עמודים שלא תשכחו!

עמוד 163:
"מאז ומתמיד היתה ניאניה ידועה פשוט בכינוי 'האומנת הרוסית'. איש לא חשב על כך שהיא יהודיה. כאילו אין הדבר אפשרי כלל, שרוסיה תהיה גם יהודיה. וכאמור, את הסוד הזה ידעו, מלבד אבי, רק עוד מעטים בלבד. במחוזנו גרו הרבה יהודים, חלקם מקדמת דנא, וחלקם פליטים שהבאו זה קרוב. אביב היה בא אתם בקשר. תמיד היה אומר, שהללו מבינים משהו בסוסים. מלבד זאת אהב מאוד לסחור ולהתמקח עמם. הבחנו, כמובן , במאורעות שלאחרי 1939. לפתע היה יהודי זה או אחר נעלם השטח. כל אחד הרהר בתופעה זו על פי דרכו, אבל ביסודו של דבר, לא הקדישו לה באותם ימים תשומת לב יתירה. אף אחד מאיתנו לא היה מודאג באשר לניאניה. במיוח חדלנו לדאוג לה אחרי שכבר חלפו שנתיים אז נחקקו החוקים החדשים ודבר לא קרה."
הנס הרלין יליד 1925. ספר זה"ידידים" פירסם אותו בכל העולם. תקופה סוימת היה מנהל בית הוצאה ידוע, היה עיתונאי ידוע בגרמניה וכתב מספר ספרים ביניהם "שטן על ימינו", ספר ריגול נוסח ג'ון לה קארה וזו לא סתם אימרה.

 

השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ רומן היסטורי

השלג של פטרוס הקדוש ליאו פרוץ הוצאת ספרית פועלים מגרמנית אריה אוריאל, 1987
ST.PETRI SCHNEE LEO PERUTZ 1933

הספר הוא ספק סיפור מסתורין, סיפור מתח מצמרר בנוסח אדגר אלן פו: נסיונו של בארון גרמני, "לתקן את העולם כדי לעורר מחדש את האמונה הדתית בתקופה של ריקנות ובינוניות כתקופתינו." הבארון אכן מטורף. רקע הסיפור הוא גרמניה המובסת לאחר מלחמת העולם הראשונה ועליית הנאצים לשלטון. במרכז הסיפור, רופא כפרי המחפש את אהבת חייו, וכשהוא מוצא אותה הוא זוכה לליל אהבים אחד ויחיד. לעומת את הוא מוצא עצמו לכוד במזימתו השטנית של הבארון. היה או לא היה? זה לא סתם רומן בלשי, זה רומן העוסק באמיתות זכרונותינו, שהם היסוד הבלתי מעורער של זהותנו. רומן ברמתו של אדגר אלן פו.

"כשנפלטתי מתוך הלילה הייתי משהו ללא שם, יצור ללא אישיות שהמושגים "עבר" ו"עתיד" זרים לו לחלוטין. שעות רבות, או אולי רק שבריר של שנייה, שכבתי במין קהות חושים, שהפכה למצב, שגם עכשיו אני מתקשה מאוד לתאר אותו. אם אגדיר אתו כמודעות עצמית מעורפלת מלווה בתחושה של חוסר תכליתיות מוחלט, תהיה זאת המחשה בלתי מספקת של המיוחד והמוזר שבאותו מצב. קל היה לומר: אני ריחפתי בחלל הריק , אלא שהמילים האלה אינן אומרות כלום. ידעדתי רק שמשהו קיים, אבל לא ידעתי שאותו "משהו" זה אני."

ליאו פרוץ כתב לעצמו על ספריו שלו: על הספר הזה, "השלג של פטרוס הקדוש" הוא כתב בערך כך: השלג של פטרוס הקדוש לא הניב את ההצלחה לה קיוויתי רק הצלחה צנועה כמו כל קודמיו…גרמניה היא אסון בשבילי." למעשה, הופיעה באותה שנה רק רשימת ביקורת אחת על הספר בגרמניה. מאז ראשית 1934 ועד לתבוסת הנאצים לא נזכר עוד שם הסופר היהודי בן עירו של קפקא.  ליאו פרוץ נולד ב-1882, התנדב לשירות צבא הקיסר. שוחרר בעקבות מחלה ועקר לוינה שבה למד מתימטיקה, כלכלה וביטוח. בווינה התיידד עם קארל קראוס, ארתור שניצלר, ריכרד בר הופמן(סיפורי הופמן) ואוסקר קוקושקה. בוינה גם החל לפרסם סיפורים קצרים, שירים ומאמרי ביקורת. ב-1915 התפרסם הרומן "הכדור השלישי". בסיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית היגר פרוץ לישראל והתיישב בתל אביב אבל לא הסתדר. בשנת 1951 חזר לאוסטריה בה נפטר בשנת 1957. במכתב שכתב מתל אביב לחבר ברביעי במאי 1946 בכה כי הוא סופר נשכח כמו ידידו אליאס קאנטי. בין השנים 1918 עד 1933 תואר ליאו פרוץ כאחד המספרים הנקראים ביותר בגרמנית" לפי פרידריך טורברג ואף זכה בהערכתם של אנשים כתיאודור אדורנו, בורחס, הרמן ברוך וקורט טוכולסקי. ב-1966 כתב עליו מכס ברוד:"בתל אביב חי ליאו פרוץ בפירוש בגלות, ממתין לתחייתה של הקיסרות ההבסבורגית."

מספריו של ליאו פרוץ באתר בוקספר
השלג של פטרוס הקדוש.
המרקיז דה בוליבר.
לאן תתגלגל, תפוחון?
בין תשע לתשע.
הכדור השלישי.   

נפילת פאריס איליה ארנבורג פאריס תחת הכיבוש הגרמני

 נפילת פאריס מאת איליה ארנבורג, הוצאת גזית, 1945, תרגמו מרוסית מרים וגבריאל טלפיר, 515 עמודים
חבורת גולים רוסיים, אמנים, עיתונאים, סופרים וסתם אופורטוניסטים, החיים בפאריס שלאחר מלחמת העולם הראשונה ומהפיכת אוקטובר, מנסים להתמודד עם עצמם, עם האידיאולוגיה הקומוניסטית ועם הכיבוש הגרמני. תמונה מרתקת ביותר של החים בפאריס על דמויותיה הידועות, על סלונים ספרותיים, על עלייתם של ציירים ידועים, על אנשי רוח והוגים שמנסים לתאר לעצמם אירופה חדשה, אהבת ושנאות.

"לאטאליה של הצייר אנדרה, נכנס גרמני. למראה המדים האפורים-ירוקים חייך אנדרה:
"אתה יכול לקחת אותי, לא אקח חפצים.."
"אתה לא מכיר אותי? גרתי אצל הגברת קואד, הנופים שלך מצאו חן בעיני. הכרנו זה את זה בקפה 'הכלב המעשן'..
הגרמני רצה ללחוץ את ידו אבל אנדרה לא הושיט לו יד.
"הממ, כן, ואתה אמרת לי שפאריס תושמד. וודאי התעסקת אצלנו לא בדגים אלא בריגול. ידעת את כל סודות החצר הברלינאית. ומה, אתה מרוצה? אמנם את -פאריס לא החרבתם. הרי אתם מוכרחים לחנות באיזה מקום, והנה בחרתם לכם את העיירה הזאת. " אנדרה קרב לגרמני. "אתם חושבים שכבשתם את פאריס? שטויות, פאריס פשוט נפלה לידיכם. פאריס יצאה מכאן. כולם חוזרים, אני לא מכחיש. הנה ג'וזפינה פתחה את המסעדה שלה. אנשים חוזרים, אך לא פאריס. פאריס לא תחזור, פאריס אינה קיימת עוד. היא אינה בשום מקום וחסל, עכשו קח אותי!"
"לאן?"
"אני לא יודע, אתה יודע יותר טוב ממני, למפקדה, אל הקיר, אל הבור, יקח אותך השד.."
" למה אתה מעליב אותי?"
" אותך? אי אפשר להעליב אותך. לך יש טנקים, מפציצים,מכונות יריה, רובים אוטומטיים וגולגולת מטומטמת ולי מה יש? הנה האנקול הזה, קח אותי או שאחנוק אותך!"
" אין לי לאן להוליך אותך, אני לא יודע בעצם, לשם מה באתי אליך..נראה שנזכרתי במשהו. היום אמר לי הליוטננט שאני גרמני גרוע!מוזר, ואולי מחר יעמידו אותי אל הקיר.."
אנדרה ציפה למות אבל במקום זאת קיבל גרמני איכטיאולוג בעל חוויות..
"הבן נא, אני צרפתי ואתה גרמני!"
"אני מבין, הדבר מפריע לי מלשוחח אתך. חשבתי שאנחנו בני תרבות אחת. אך לא, תעלה מפרידה בינינו. איני יודע במה אפשר לסתום אותה.."
" גם אני לא יודע", התרכך אנדרה, "כנראה בדם. בלי שפיכות דמים אי אפשר כאן.."
עמוד 513
איליה ארנבורג מגדולי סופריה של ברית המועצות נולד ב-1891 להורים עניים. נדד על פני רוסיה הרעבה. בת 1909 הגיע לפאריס. עם פרוץ המהפכה ב-1917 חזר לרוסיה. בתקופה שבין שתי המלחמות ערך מסעות נרחבים כעתונאי שהיה עד למלחמת איטליה נגד חבש ובמלחמת האזרחים בספרד, כתב הרבה ספרים ביניהם כתבי אשמה חריפים נגד הנאציזם והפשיזם באשר הוא. היה אוהד גדול של ארץ ישראל.

הטוען לכס המלכות ולדימיר ווינוביץ' הוצאת עם עובד

הטוען לכס המלכות ולדימיר ווינוביץ הוצאת עם עובד, תרגם מרוסית צבי ארד.  המשך הרפתקאותיו המשעשעות של איבן צ'ונקין, חייל הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, הנאסר על לא עוול בכפו בידי פקידי מוסדות הבולשת ונופל קורבן לשרשרת ארוכה של אי הבנות. האחת אבסורדית מחברתה. בסופו של דבר חושדים הכל באיבן צ'ונקין בן האיכרים שהוא נסיך מתחפש הטוען לכס המלכות ברוסיה. סאטירה שנונה החושפת ללא רחמים את עיוותיו של המשטר הסובייטי. 376 עמודים מומלצים. "אל ראש מנהל נקו"ד בחבל פ': סגן אלוף השרות המיוחד החבר לוז'ין ר"ג: בתשובה לשאלתך (יוצא מספר 2091014) הריני מודיע כי הפקודה לאסור את איבן צ'ונקין הנאשם בעריקה נכתבה על סמך הודעה חתומה"תושבי כפר קראסנויה" בידי ראש המוסד שלנו לשעבר, הסרן מיליאגה א"ס, ואושרה בידי התובע האזורי, החבר יבפראקסאין פ"ט. בשעת המאסר התנגד הנאשם תוך שימוש בנשק, בעזרת פילגשו בייליאשובה א', וכתוצאה מהתנגדות זו נפצעה קשה הסמלת סווינצוב. הסרן מיליאגה הגיע למקום ההתרחשות מאוחר יותר, נמלט אחר כך ונפל בנסיבות שלא נתבררו לפי שעה. כרגע נמצא הפושע בידינו ונתון במשמר בתא מספר 34 במסדר "אות הכבוד" בבית הסוהר מספר 1 בעיר דולגוב אבקש הוראות.."סגן השירות המיוחד פיליפוב. עמוד 12. ולדימיר ווינוביץ' יליד 1932 בטאדג'יקיסטאן. בין השנים 1951-1955 שירת בצבא האדום, והשפעת שירותו הצבאי ניכרת היטב בכתביו. ב-1963 פורסמו ב"נובי מיר" שניים מסיפוריו הקצרים ועד מהרה הואשם בהצגה כוזבת של המציאות הסובייטית. מאז 1966 הוא פעיל בתנועה לזכויות האדם בברית המועצות של אז ונמנה עם 62 הסופרים שחתמו על הבקשה לשחרור סיניאבסקי ודניאל.

נוטות החסד ג'ונתן ליטל יומנו של קצין אס אס

נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל, הוצאת כנרת-זמורה -ביתן, 2008, תרגם מצרפתית ניר רצ'קובסקי עם מבוא. סיפורו של קציןאס:אס: בשם מקס אואה, המשרת בחזית הרוסית ומשתתף באופן פעיל בפעולות השמדה והרג שונות, בעיקר של יהודים ושל עמים וגזעים 'נחותים' אחרים. מקס, הוא 'פסיכופת שפתאום קיבל רגש'. הוא הורג את אמו, הורג פה, הורג שם וכל זאת בתיאורים מפורטים. בספר זה מדובר על קצין אס אס: אבל אפשר להפוך את זה לקצין קמאר- רוז', צ'צני, יוגוסלבי, כל אחד בעצם. 943 עמודים של אורגיית דמים. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית. מלבד השבחים על הספר הוא זכה גם בקללות לא מעטות. ראה גם את החוברת 'הפולמוס' בה מסביר ג'ונתן ליטל את הסיבות לכתיבת הספר.

"פגזים רוסיים נחתו לפעמים סביב הערוצים האלה מרימים נתזי שלג עצומים, שמעתי אותם שורקים, מצליל צווחני ונוקב שהפך את מעי. בכל פעם הייתי צריך לעמוד ספני הדחף להשתטח ארצה, והתאמצתי לחקות את איוואן, שהתעלם מהם באדנות. כעבור זמן מה הצלחתי לאזור ביטחון….פתאום זינק עלי איוואן בלי אזהרה והצמיד אותי ארצה. פיצוץ מחריש אוזניים קרע את העולם, זה היה כל כך קרוב שחשתי את האוויר חובט בעור התוף שלי, ומטר של שלג ואדמה מעורבבים ניתך עלינו. ניסיתי להצטרף, אבל איוואן כבר משך אותי מכתפי והרים אותי. במרחק שלושים מטרים מאיתנו התרומם בעצלות עשן שחור מקרקעית הבלקה, האבק שהתרומם שקע לאיטו על השלג. ריח חריף של אבק שריפה מילא את האוויר. לבי  דהר כמטורף, ירכי היו כל כך כבדות שזה כאב, רציתי לחזור לשבת, כמו משקולת. אבל לא ניראה לי שאיוואן מתייחס לזה ברצינות. הוא הבריש את מדיו בארשת של ריכוז. אחרי כך סובב את גבי אליו הבריש במרץ את החלק ההוא של גופי בעודי מוחה את שרוולי. שבנו לדרכנו. החתחלתי לחשוב שהטיול הזה טיפשי. מה בכלל באתי לחפש שם? התקשיתי כמדומה לתפוס שאינני נמצא בפיאטיגורסק…יריות הפיצוצים על הפסגה, שידעתי שכוחותינו מחזיקים בה, הדהימה אותי. איך ייתכן שאנשים נשארים שם וסופגים כזה מטר של אש ומתכת? הייתי מרוחק משם קילומטר או שניים, ועדיין חשתי פחד. עמוד 349

ג'ונתן ליטל, סופר יהודי אמריקאי יליד 1967, גדל בצרפת ומתגורר בספרד. הספר זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפית. ג'ונתן הוא בנו של סופר המתח המוערך, רוברט ליטל-ראה ספרו באתר בשם ,המהפכן".

מעוף הנשרים ג'ק היגינס רומן מלחמתי הוצאת מודן

מעוף הנשרים ג'ק היגינס רומן מלחמתי הוצאת מודן Flight of Eagles by Jack Higgins 1998
סיפורם של שני אחים שנולדו בארצות הברית לאם גרמניה ולאב אמריקני. האחד מתגייס לצבא הגרמני בעקבות האמא והשני לצבא בנות הברית. שני האחים נלחמים האחד בשני בשדה המודיעין. בסופו של דבר, שניהם ניפגשים בנסיבות יוצאות דופן בעיצומה של המלחמה האיומה. ספר מלחמתי מרתק ביותר.  383 עמודים
"פעמון הדלת צלצל. רוזה ניגשה ופתחה אותה, ובובוי נכנס עם מיל ושרודר. "אה, ברונית, האן יש בעיה?" שאל.

"הבעיה שאתם קיימים, מנוולים נאצים," היא אמרה. "והבעיה שאני קיימת. אחרי הכול, לולא אני, לא היתה לכם שליטה על בניי."
היא הרימה את ידה האוחזת בוואלטר, ובובי שהבחין בנעשה והבין את מה שעמדה לעשות, צעק, "לא!"
הוא השליך את עצמו הצידה, ומילר, שעשה כמוהו, נפגע בשני הכדורים הראשונים שהעיפו אותו לאחור. בעוד בובי נדחק מאחורי הספה, שרודר שלף את המאוזר שלו מן הנרתיק וירה אינסטינקטיבית שלוש יריות שנעצו את אלזה, הברונית פון האלדר, אל הספה. בובי קם ורכן מעל מילר. הוא הרים מבט."מת."שרודר, שעמד ליד אלזה, אמר:"גם היא."

חרב של כבוד מאת אוולין וו רומן מלחמתי מלחמת העולם הראשונה

חרב של כבוד מאת אוולין וו מלחמת העולם השנייה הוצאת זמורה תרגמה ג.אריוך. 1987. 658 עמודים. SWORD OF HONOUR BY EVELYN WAUGH 1965

בגיל שלושים וחמש, גאי קראוצ'בק, צאצא למשפחת אצולה כפרית מתרוששת וללוחמים גיבורים, עובר רומנטיזציה של המלחמה ומתגייס לחטיבת האלברידס המלכותית בתקווה לגאול את האנושות ואת עצמו. שמונה שנים לאחר גירושיו, הוא אטום מבחינה נפשית ולא מוצא את עצמו. במלחמה שהוא בטוח שהיא צודקת והיא נגד אויב ברור חולם גאי לממש את ערכיו וגבריותו. למרות ציפיותיו הוא כמעט ואינו מגיע לכלל עמידה מול האויב. מיצובו ביחידת האלברידס מביאה אותו לעימות רק עם ספיחיה של המלחמה: המצבים האבסורדיים, הפקודות הסתומות, הבגידה, החרפה, התפלות והאכזריות. גאי מבלה זמן רב באימונים, בהוויי צבאי רב אירועים ומצבים טרגיים ומשעשעים. מערכות הקרב שהוא כבר עובר בהם, מתגלות תמיד כבלגן מסויט שבתוכו אנשים נעים באופו סתמי, עבורים על חוקים, שורדים בזכות נוכלות, שקרים, בגידות קטנות ובסופו של דבר נשברים. גאי יוצא לשמש כקצין קישור עם פרטיזנים ביוגוסלביה, מאבד חברים, מתאלמן, מנהיג יהודים פליטים. נושא אישה שנייה ולוקח על עצמו אחריות על בתה. הוא מתפכח מהר מאשליות לגבי המלחמה כמעשה גבורה מטהר, אבל מוצא פחות או יותר את עצמו. ספר זה נחשב כרומן המלחמתי החשוב ביותר שנכתב אי פעם באנגליה עד היום.

אוולין וו 1903-1966 יליד אנגליה למשפחת מולי"ם וסופרים. הירבה במסעות. שירת בצי המלכותי במלחמת העולם השנייה במזרח התיכון וביוגוסלביה. זכה בפרסים ספרותיים רבים. מספריו בעברית: בחזרה לבריידסהד, סקופ, חרב של כבוד.

"העיתונים שעיין בהם בחופזה, היו מלאים נצחונות פיניים. פלוגות מגלשיים ערטילאיות, כך קרא גאי, שטפו דרך היערות הארקטיים חסרי השמש והטרידו את הדיביזיות הממונעות של הסובייטים שהתקדמו בלוויית תזמורות צבאיות ותמונות דיוקן של סטאלין בצפותם לקבלת פנים אוהדת, אשר שבוייהם היו מצוידים ציוד עלוב, לא ניזנו כל צרכם, ואינם יודעים במי הם נלחמים ומדוע כוחות אנגליים, שהושהו רק עקב עקב סיבוכים דיפלומטיים, כבר יצאו לעזור. העוצמה הרוסית נמצא שהיתה אשליה. מאנרהיים קנה לו מקום בלבבות האנגליים, כזה שקנה לו בשנת 1914 אלברט מלך הבלגים, ואז במפתיע, נתברר כי הפינים הובסו. שום אדם בבית קוט-אל-אימארה דומה לא התרגש ביותר מאותה שואה. לגבי גאי החריפו החדשות את החשד המדכדך שהשתדל להתעלם ממנו, ואף הצליח להתעלם ממנו בדרך כלל בתקופת שירותו בהאלברידס: שהוא משתתף במלחמה אשר בה אומץ לב ועניין צודק אין להם כל שייכות למה שעומד על הפרק." עמוד 131.

חרב של כבוד מאת אוולין וו

מלך על הכוונת ג'ק היגנס

מלך על הכוונת ג'ק היגנס  ניסון כושל של הנאצים לרצוח את מלך אנגליה. מותח ומרתק מהעמוד הראשון. הסיפור מבוסס על אירועים אמיתיים שהתחילו ביולי 1940. בתאריך זה התבקש וולטר שאלנברג שהיה בדרגת בריגנפירר בס.ס. כגנרל במשטרת הרייך על ידי היטלר לצאת לליסבון, על מנת לחטוף את הדוכס מווינדזור ורעייתו האמריקאית הגברת סימפסון ולהמליכו על אנגליה כאשר היא תיכבש על ידי צבאות גרמניה הנאצית. ג'ק היגנס מנסה להתחקות אחר הפרשה ולכתוב סביבה ספר מתח מרתק ביותר מהשורה הראשונה. 265 עמודים אדוארד השמיני, הדוכס מווינדזור, הכריז על ויתור על כס המלכות בשל נישואיו לגברת סימפסון האמריקאית שהיתה חשודה בקשריה עם הנאצים ואדוארד בשל נטיותיו הימניות פשיסטיות לטובת הנאציזם. וולטר שאלנברג נתמנה ב-1944 כראש שירוי הביטחון המשולבים וכיהן בתפקיד זה עד כניעת גרמניה. הוא נאסר בלאנדסברג והעיד על פשעי מלחמה שונים שביצעו נאצים. מספר עדים העידו לטובתו. הוא נמצא אשם כחבר בארגון לא חוקי כמו ה'ס.ס. ונידון למאסר של שש שנים בלבד כנראה בזכות העדויות הרבות לטובתו. הוא שוחרר ב-1951 לאחר שנתיים מאסר. בגיל 42 נפטר מסרטן.

"אדוני ראש הממשלה, מר ווינסטון צ'רצ'יל, אני מצטער להעירך בשעה זו אבל קיבלנו ידיעה מליסבון, מהסוכן של  M-16 , סוכן כפול. הדברים שמסר לנו אומתו לאחר מכן גם ממקור אחר…."
צ'רצ'יל גרר עצמו לעבר קצה החדר, הצית סיגר עבה ןקרא במסמכים:
" אני חייב להתייחס בבוז להשערה המטופשת שהוד רוממותו הדוכס מווינדזור, ינסה לשתף פעולה עם האויבים שלנו. ההשערה הזו, אינני יודע על מה היא מסתמכת. אני מכיר אותו כל ימיו והוא אדם בעל כבוד עצמי.."
" אבל מצד שני, אדוני ראש הממשלה, מה בדבר האפשרות של חטיפתו? נוכחותו של הגנרל שאלנברג בליסבון אך ממחישה אפשרות זו."
עמוד 178
מלחמת העולם השניה, הדוכס מווינדזור, ווינסטון צ'רצ'יל, הגנרל וולטר שאלנברג, ארגון הס.ס,
הקרב על בריטניה, אדולף היטלר, היינריך הימלר, אדמירל קאנריס, משפטי נירנברג, מאדאם סימפסון, היידריך, הבליץ